אממ.. אז ככה.. זה וואנשוט.. ממש ישן, שכתבתי עוד לפני שפתחתי את הבלוג.. אמ.. זה הסיפור הראשון שכתבתי, אז הוא לא מאוד מוצלח, אבל בכל זאת העלתי אותו.. בתור פיצוי על זה שאני מעלה פרקים בקצב מאוד מסכן, כי יש לי שלושה מבחנים בשבוע [:S]

אז.. אממ.. תהינו!!!D=

ד"א - תתעלמו מהצבעיםD= לא הצלחתי להיפטר מהםXDDD [הם קרציות!!!]

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

" spring nicht" הוא לחש לי באוזן... כבר כמעט עשיתי את זה, ואז הוא אמר "תסתובבי, תראי אנחנו כאן בשבילך..." הסתובבתי... גם אח שלו היה שם... כמעט נפלתי, אך הוא תפס אותי... "למה?!" הוא שאל... לא עניתי... הייתי כמעט חסרת הקרה... גם החתך הענק שלי, גם ההלם, וגם הברד הקפוא...הוא הרים אותי, הוריד אותי מהגג והכניס אותי הביתה...

*רק בשביל להבהיר*

אני קורל, אני בת 17 וחצי, נולדתי בישראל ובגיל 9 עברתי למדבורג גרמניה... לפני שבוע בערך ההורים שלי הודיעו לי שתי הודעות... (הם גרושים)... אמא מתחתנת... והחברה של אבא שלי בהריון, ובגלל זה גם אבי מתחתן... היומולדת שלי היא ב-23 לאוגוסט, שזה (חשוב להבהיר לא בטעות) יום החתונה של שני הורי, היום... הם החליטו שאני אצטרך לבחור מי יותר חשוב לי... איך הם יכולים?! החלטתי שאני לא רוצה לבחור, ולא רוצה לחיות יותר...

לקחתי סכין חתכתי את עצמי ועליתי לגג... כמעט קפצתי...

*חזרה לסיפור*

התעוררתי אחרי בערך 20 דקות כשידי חבושה... הסתכלתי טוב בשביל לבדוק שאני לא חולמת... זה הם...! זה באמת הם! טום וביל קאוליץ! התאומים הכי מקובלים בשכבה, והכי מפורסמים בעולם... ואז יצאתי מהבועה שלי כשהבנתי שאני בבית של אמי... קמתי ורצתי [חשוב להבהיר עם הרבה סחרחורות]... טום רץ אחרי... כשהוא תפס אותי הוא שאל "לאן את רצה ולמה רצית לקפוץ מהגג?!" חשבתי כמה שניות ועניתי "שני ההורים שלי מתחתנים היום, זה היומולדת שלי, הם רוצים שאני אבחר מי יותר חשוב לי... וגם אתמול ראיתי את רון, החבר שלי מתנשק עם החברה הכי טובה שלי... חוץ מזה אני 'הפריקית' של השכבה... אין לי שום סיבה טובה לחיות...ההסבר מספק אותך?" אמרתי וירדה לי דמעה... מיהרתי לנגב אותה והמשכתי לרוץ... הוא מייד רץ אחרי ותפס אותי... הוא שאל "רוצה לבוא לבית שלי ושל ביל בינתיים?" ... "אתה בטוח? כאילו, אם מישהו יגלה אז..." "אז לא יקרה כלום" הוא קטע אותי...

הגענו לבית שלהם... ביל כבר היה שם... טום נתן לי חולצה ענקית, לקחתי מביל בוקסרים ונכנסתי למקלחת... השעה הייתה שבע בבוקר אז חזרנו לישון... אין היום בצפר...

ב3 וחצי ביל העיר אותי ושאל "את הולכת לאחת החתונות או שאת נשארת פה?" "בוא אני אשאל אותך שאלה יותר טובה..." עניתי... "כן..." הוא אמר... "את מי אתה יותר אוהב, את אמא שלך או אבא שלך?" שאלתי... היה שקט כמה שניות ואז הוא שאל "איך אני אמור לבחור?!" "איך אני אמורה לבחור?!" אמרתי... "לא יודע..." הוא ענה בשקט... "בדיוק" אמרתי... ואז הוא הציע "אולי תלכי לשניהם?! רק שיראו שאכפת לך מהם..." הוא אמר... "אבל לא איכפת לי מהם..." עניתי... "וחוץ מזה אין לי מה ללבוש..."

"זה לא בעיה יש עוד 4 שעות בואי נלך לקניות..!" התארגנו מהר ויצאנו...

במשך חצי שעה מדדתי שמלות אבל כלום עד שביל הביא לי שמלה שחורה מלוכסנת בקצה כך שרואים חלק מהרגל... השמלה גם הבליטה מאוד את עיני הכחולות... קניתי את השמלה וחזרנו אליהם...

כל אחד התקלח בחדרו... כשירדתי למטה הבנים כבר ישבו על הספה וראו טלוויזיה... "נזוז?" שאלתי... "נזוז" ענה טום, ואז הם הסתובבו... "וואו..." אמר ביל... "וואו וואו וואו..!" אמר טום... אני הסמקתי... שמתי צללית לבנה עם עיפרון שחור, סומק ורדרד שמבליט את עצמות לחיי, וליפגלוס זוהר, שמתי קשט לבנה שהפרידה בין הפוני השחור שלי לכל שאר השיער (שגם היה שחור)...

אחרי נסיעה של 15 דקות הגענו לחתונה של אמי, ונכנסנו... אמרנו שלום היינו שם חצי שעה, אמרתי היי לכל המשפחה ונסענו משם...לאחר 40 דקות נסיעה שקטה להחריד, הגענו לחתונה של אבי... אמרתי שלום לכולם ולאחר חצי שעה עזבנו... ראיתי את הבנים מתאמצים לא לאכול כלום... P=

כשהגענו לביתם של התאומים התקלחתי וחזרתי לפיג'מה שלי... כשירדתי למטה ראיתי את טום עם מגבת שרופה ביד והיו מלא כלים שבורים על הרצפה וביל מנסה לעשות משהו עם מחבט ביד... "מה עבר על המקום הזה?!" שאלתי בקול רם... "אה.... אנחנו מכינים פנקיקים לארוחת ערב..?" ענה ביל בשאלונת... "תסדרו פה קצת ותקראו לי, אני אכין לכם... חחח..." אמרתי ויצאתי משם מצחקקת... אחרי בערך 20 דקות ביל בא לקרוא לי... המטבח היה במצב נורמאלי... היו  שם 13 שקיות זבל עם דברים שבורים ושרופים... צחקקתי לי והתחלתי להכין פנקייקים... כשסיימתי שמתי את הפנקייקים על השולחן ותוך 30 שניות כבר לא היו פנקייקים... הסתכלתי עליהם כמה שניות ואז הלכתי להביא לי קורנפלקס עם חלב...

כבר היה 12 בלילה אז הלכנו לישון... לבנים היו חזרות מוקדם בבוקר...

*בבוקר*

קמתי בשבע בבוקר מהרעש של התאומים.. טום קפץ על ביל בשביל להעיר אותו וביל כמובן, איך לא, צרח כמו נקווה... הלכתי לראות מה קרה וראיתי את ביל רץ אחרי טום עם דלי מלא במי קרח ביד... לקחתי לביל את הדלי וצרחתי עליהם שישתקו קצת... אחרי חצי שעה הם יצאו מהבית באיחור קל של 20 דקות...

במשך 3 שבועות גרתי עם התאומים... יום ראשון אחד בשעה 8 בבוקר שני הורי הגיעו אליי ביחד...

"בוקר טוב בת יפה שלי!" אמר אבי

"בוקר טוב" עניתי בקרירות..

"קורלי, אנחנו כל כך מצטערים..." אמרה אמי...

"רוצים לשתות?" שאלתי וסיננתי את מה שאמי אמרה...

"לא תודה" אמרו שניהם ביחד...

"באנו לדבר איתך..." אמרה אמי בשקט...

"רק בלי צעקות התאומים ישנים.... הייתה להם הופעה עד מאוחר אתמול ואז הייתה אפטרפרטי..." אמרתי בלחישה...

"קורלי, אנחנו... אנחנו... " אמרה אמי ונתנה לאבי סימן להמשיך...

"אנחנו חוזרים לישראל עוד שבוע ואת תצטרכי לבוא איתנו..." אמר אבי...

"מההההה?!" צרחתי ורצתי לחדרי...

"מה קרה?!" ביל נכנס בריצה וטום מייד אחריו....

"ההורים שלי חוזרים לישראל עוד שבוע והם לוקחים אותי איתם..." אמרתי כשדמעות נוזלות מעיניי... ביל מייד חיבק אותי וטום מיהר לחבק אותי גם...

"אל תבכי..." אמר טום מנגב דמעה בעצמו...

"אנחנו נשמור על קשר ואת תבואי לבקר אותנו!" אמר ביל....

"אני יורדת לשאול אותם משהו ואז נתחיל לארוז..." אמרתי באדישות...

"הבנים התעוררו הבנתי..." אמרה אמי...

"כן..." עניתי באדישות אך מבפנים נקרעתי לחתיכות...

"תגידו, מזה 'אנחנו'?" שאלתי

"אני החלטתי לחזור ואבא בדיוק החליט לחזור גם..." ענתה אמי...

"רציתי לגדל תינוק ישראלי..." אמר אבי...

"אה... אני אתארגן ואפגוש אתכם כבר..." אמרתי באדישות מוחלטת ועליתי למעלה...

ביל וטום כבר היו עם ארגזים ומזבדות בשבילי... ארזנו במשך כל השבוע, נהנינו והעברנו את השבוע בכיף...

הגיע יום הטיסה...=[

"תבטיחי לי שתישמרי על קשר לא תשכחי אותי ותצלצלי ברגע שאת נוחתת?" אמר טום, בוכה קצת...

"מבטיחה!" אמרתי נתתי לשניהם חיבוק ורצתי... הייתה קריאה אחרונה לטיסה...

אחרי 5 שעות הגעתי לישראל... נסעתי לבית הישן שלי שעכשיו אני חוזרת לגור בו... צלצלתי לתאומים כמה פעמים אך הם לא ענו... פעם אחת ביל ענה

"היי... נחתי..."

"היי אני לא יכול לדבר אני אחזור אליך..." הוא אמר וניתק... "ביי" אמרתי לאוויר...

מאז כבר עברו 5 שנים, וביל לא חזר אלי... הוא וטום נהיו מפורסמים עם הלהקה שלהם והם שחכו אותי...

אני כבר לא גרה בבית, אני כל יום מחכה לשיחה מביל... כבר עשיתי צבא ואני כבר לומדת שנה 3 וטרינריה... אני הולכת לעבור דירה חזרה לגרמניה לבית שמול התאומים בשביל ללמוד וטרינריה יותר טובה מפה בישראל...

*כעבור 3 שבועות... בגרמניה בביתי הקודם...*

עליתי לגג הבית איפה שפעם ראשונה ראיתי את ביל וטום בתקווה שהם יראו אותי... אבל כלום... מסביב לבית לא היה אף אחד... החלטתי שאני הולכת לראות אם הם עוד גרים שם... דפקתי בדלת... טום פתח אותה... "היי..." אמרתי... "שלום מי את?" הוא שאל... הוא לא השתנה בכלל... "קורל..." עניתי... קצת נעלבתי... "איך?! מה?!" הוא שאל פתאום... "לא שמרתם על קשר... אני צלצלתי אליכם כל יום ואף אחד לא ענה לי..." אמרתי... "אני כל יום חיכיתי לטלפון ממך אבל כלום..." הוא אמר... "אולי שיניתם מספר?" שאלתי... "לא..." הוא ענה... "אתה הולך להשאיר אותי בחוץ בגשם עוד הרבה?" שאלתי... "כנסי" הוא אמר....

"ברגע שנחתי בישראל צלצלתי וביל ענה והוא אמר שהוא יחזור אלי אבל זה לא קרה..."

"לפני כמה ימים לי ולביל הייתה מריבה גדולה... את יודעת איפה הוא אולי?!"...

"לא אבל חכה שנייה..." אמרתי וחייגתי לביל...

"הלו?!"

"ביל?!"

"כן... מי זה!?"

"קורל..."

"ממצב?!"

"הכול טוב איפה אתה?!"

"אני כל היום יושב אצלך בבית הישן שלך..."

"ולמה לא חזרתה אלי לפני 5 שנים?!"

"אה......"

"בדיוק... אה..."

"מצטער... היה לי קשה מדי..."

"איפה את בגרמניה?!"

"אני אצל טום... הוא ואני מחפשים אותך כבר הרבה זמן... אני יודעת מה קרה אבל הוא דואג לך מאוד..!"

"באמת?!"

"כן בוא לפה ועכשיו!!!"

"טוב אני בא..."

נשמע דפיקה בדלת... הלכתי לפתוח...

"מי אתה?"

"ביל..."

"מה קרה לך?!"

"כלום..."

"בוא כנס..."

הוא נכנס וישבנו שלושתנו על הספה... היו לו קוויות קור והוא היה עור ועצמות...

"איפה הייתה כל הזמן הזה יא אידיוט דאגתי לך!!!"
"הייתי פה בשכונה..."

"ומה עבר עליך? אתה רזה בצורה מטורפת, ומלא בקוויות קור!"

"אה... כששלג וכל מה שיש לי זה סווטשרט וג'ינס אז זה מה שקורה..."

"ולמה אתה כל כך רזה?!"

"אה... לא אכלתי כמעט היה לי רק 20יורו ולא רציתי לבזבז יותר מדי... חוץ מזה.. זה המבנה גוף שלי" הוא אמר מחייך בדביליות.

"אז הייתה חוזר הביתה!!!"

"לא רציתי..."

"אתה דפוק לגמרי...!" מלמלתי לי...

"טוב דיי!!! הבנתי!"

"רוצה פנקייקים ותה?"

"כן!!!" ביל קפץ כמו ילד קטן...

"גמאני רוצה! גמאני רוצה!"

"טוב... תערכו את השולחן..."

"ואוו מה זה הבלגאן והסירחון האלה?!"

"אה......"

"טוב זה ייקח קצת יותר  זמן משחשבתי..." מלמלתי והתחלתי לסדר...

"אני מצטער אחי..." אמר טום..

"גמאני..." מלמל ביל והם התחבקו

"טום, תביא לביל סמיכות ובקבוק חם שלא ימות פה מקור המשוגע הזה!"

"ביל לך תביא לעצמך סמיכות ובקבוק חם..."

"טום בקשתי ממך!!!"

"כן אמא"

"אתה חצוף אתה יודע? אני מכינה לך אוכל מסדרת את המטבח וזה התודה שלך?!" אמרתי בציניות...

"טוב טוב..."

"הפנקייקים מוכנים!"

"יש!!!"

תוך 2 שניות כבר נגמרו הפנקייקים אבל הפעם הייתי חכמה ושמרתי לי אחד בצד...=]

"אני יכולה להישאר פה כמה ימים עד שאני יחתום על חוזה?"

"את יכולה לחזור לגור פה אם את רוצה אבל תצטרכי להתרגל לגניחות של טום כל לילה יש פה בחורה אחרת..."

"אפשר לחשוב..."

"באמת?!"

"ברור שבאמת..."

"תודה תודה תודה תודה תודה!!!!"

מאז אני גרה אצל הבנים כבר 3 שנים, ואני לומדת וטרינריה... אנחנו מגדלים כלב, תוכי, חתולה, ארנבים, דגים, ולפני שנה בנינו פה אורווה ככה שיש גם שלושה סוסים...

הלהקה של הבנים מפורסמת כבר בכל העולם והם מאוד מצליחים...

 ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אממ.. תגובות??? ***פרצוף מלאך***