+הודעה...

תקשיבו... אני הולכת לכתוב את הפרק האחרון של הסיפור בתור פרק סיום כזה... אין לי כל כך מוזה...

אני בתהליכי התחלה של סיפור חדש שנבנה לי בראש, ואני מקווה שהוא יהיה יותר טוב מזה...

סוריי...

ד"א... כל הקטע עם תגובות - אני מאוד אשמח לתגובות. אתם קוראים, אז תגיבו... זה גם מחמם את הלב, וגם נותן לי יותר כיוון... אני רק רוצה לדעת אם אתם אוהבים, ואם לא, אז מה לא...

זהו..

לאב יו אבריבודי!!:-*

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 

סיפור של פזווווווווווווושה!!!!

תהינו!!!:-*

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 

צרחתי, צרחתי בכול הכוח..

אני אפילו לא זוכרת מה צרחתי, פשוט צרחתי...

לא הרגשתי את הגרון שלי יותר, וגם לא שמעתי את קולי.. התלבטתי אם אני באמת צורחת או שאני מדמיינת..לא הייתי בטוחה...

לא יכולתי לראות אותה שם למעלה.. היא עמדה ולא זזה.. פשוט עמדה שם... קפואה...

השוטר עצר בעדי מלרוץ אליה.. הוא היה יותר חזק ממני ולא הצלחתי להדוף אותו...

הלב שלי דפק והרגשתי אותו בכול חלק בגופי...

 

כן היא הייתה שם למעלה... זאת שתמיד הייתה איתי.. היא הייתה כמו אחותי...

לא יכולתי לראות אותה מתנדנדת ככה בין חיים למוות...ידעתי מה אני צריכה לעשות, אבל לא הצלחתי לחשוב.. לזוז.. להפסיק לצרוח..

החברה הכי טובה שלי עומדת על גג בניין .. כל שנייה נופלת ..קופצת...

ידעתי מי יכול להציל אותה ידעתי, מי זה שבגללו היא ככה...

לפני כמה חודשים היא הפסיקה לאכול היא ירדה במשקל בצורה לא טובה ומאוד לא בריאה...

והיא גרה אצלי כול התקופה הזאת.. ידעתי שמשו כזה יכול לקרות אבל לא חשבתי שזה יגיע כול כך מהר...

וזה יסתיים ככה...

 

השוטר הפיל אותי על הרצפה , ולא קמתי.. הפסקתי לצרוח ופתחתי עניים..לא הסתכלתי למעלה..

חטפתי את המפתחות של האוטו ורצתי לחנייה. התנעתי את האוטו.. ונסעתי מהר כמו מטורפת.

עברתי ברמזורים אדומים והפעלתי את הוראות החירום...

הגעתי לפנימייה שלהם. של ביל וטום...

חניתי על המדרכה ונכנסתי דרך הגדר..

הלכתי לחדר 483 ופרצתי את הדלת.. ראיתי את טום אוכל ואת ביל על המיטה עם המחשב הנייד

נכנסתי לחדר וישר למטבח שם ישב טום...

לקחתי נשימה עמוקה כל כך, ובאתי לומר , לצרוח את דברי, אבל המילים לא יצאו...

בכול כוחי נתתי לו סטירה ישר לפנים.

הסתכלתי לו ישר לעניים, והפוני שלי הסתיר לי את עניי הוא התבונן בי..

הוא ידע טוב יותר מכול אחד על מה כול זה.. והוא שתק..

כבייחול מישהו מפורסם כמוהו ישמור על התחת שלו על חשבון נערה במצב קשה, וידעתי שאין לי זמן להמשיך ולהראות לו את מצבה דרך עניי...

 

תפסתי את ביל בידו ויצאתי לכיוון החניה..נכנסנו לאוטו ונסענו.. הוא לא שאל אותי לאן נוסעים..

ואני לא ידעתי אם הוא ידע.. אבל המשכנו לנסוע והרעש היחיד ששמענו היה צפירות המכוניות כשחלפנו על פניהם...

יצאנו מהמכונית, הוא הסתכל למעלה והוא ראה אותה והתחיל לרוץ ואני אחריו...

היא עמדה בדיוק באותה תנוחה שראיתי אותה שעזבתי את המקום...

ביל דחף את השוטרים ואני הייתי צמודה אליו והצלחתי להתחמק מבין האנשים והשוטרים שעמדו שם

ורצנו לתוך הבניין..

עלינו במדרגות בקצב מטורף.. ביני לבין ביל נוצר פער..

ביל עלה במהירות שאפילו לא יכולתי לשאר שאדם יכול, אבל שנינו בסוף הגענו לגג הוא פתח את הדלת..

היא שמע את הדלת נפתחת והיא הסתובבה.. היא עמדה על המדרגה של גבול הגג...

 

זהו.. אני לא זוכרת עם היא נפלה או קפצה או המשיכה לעמוד שמה

ראיתי את ביל רץ אליה מחבק אותה.. ושניהם נופלים יחד רצתי ותפסתי לביל את היד..

ואני?..  נפלתי ככה איתם

"I scream into the night for you

Don't make it true.

Don't jump!

The lights will not guide you through.

They're deceiving you.

Don't jump!

Don't let memories go

Of me and you

The world is down here out of view.

Please don't jump!"

 

http://www.youtube.com/watch?v=nevnXxRxfjU