הייי אנשנושים!!!

אתם לא מגיבים וזה לא נחמד לנו... :(

תגיבו פליייז!!!

טוב אנלא יחפור...

פרק 5...

בפרקים הקודמים.....

הגענו לשדה התעופה... כשנחטנו אספנו מזבדות ויצאנו..

 שם חיכה לנו אוטו גדול...

הפרק...

הנסיעה הייתה יותר ארוכה ממה שחשבתי אני ונטלי ישנו ברובה, כשהתעוררתי

ראיתי שאנחנו בתוך עיר, שאלתי את אבי" לאין אנחנו מתכוונים לעבור?"

 הוא חשב שנייה ואז ענה "למגדבורג " הנהנתי ואפנתי את מבתי לנטלי

שישנה על כתפי ואז על החלון. הגענו לבית, הייתי  המומה הבית היה ממש

 גדול עם שתי קומות והייתה לו חצר עוד יותר גדולה הייתה גם מרפסת בקומה העליונה,

עלינו שלוש מדרגות ונתקלנו בשער חשמלי עם אינטרקום אבא שלי הוצא מפתח ופתח

את השער  לאחר מיכן הוציא צרור עם שלוש מפתחות זהים ונתן לי לנתלי ולאימי ואמר

 "זה בשביל השער ואז הוציא עוד צרור עם עוד שלוש מפתחות

 זהים ואמר שזה בשביל הבית ונתן לכול אחד מפתח הבית היה ענקי מבפנים,

 הדלת כניסה הייתה מחוברת לחדר ענקי בצד השני של החדר יש שלוש מדרגות נמחות

לסלון בצד שמול ליד המדרגות היו שירותים. לסלון היה מחובר קיר נמוך שמהצד השני שלו יש

 מטבח גדול  ומהמטבח היה מחובר חדר קטן יותר למכונת כביסה ומזבה קטן  בקומה השנייה היו

 4 חדרים לשנים מהחדרים הייתה מרפסת ואחד מהחדרים היה שירותים פלוס מקלחת  אחד החדרים

עם המרפסת היה מחובר ישר לשירותים ישר הבנתי שזה החדר של ההורים

ואני תפסתי את החדר השני עם המרפסת נתלי קיבלה את החדר בלי המרפסת,

כול אחת התמקמה בחדר שלה והתחילה לפרוק את חפציה...

בוקר למחרת ,במלון בפריז, מנקודת מבת של ביל: התעוררתי  עם כאב ראש קל זכרתי שהתמול הייתה לנו את ההופעה האחרונה בפריז.  הסתכלתי על הצג של הפלאפון שלי וראיתי "23 שיחות שלא נענו ו16 הודעות שלא נפתחו " השיחות חלק היו מתום חלק היו מגוסטב חלק היו מגיורג ושתיים שלוש מדיוויד  אחרי זה נכנסתי להודעות רוב ההודעות היו מתום  וברובם היה כתוב "איפה אתה" וניסוחים שונים לשני  המילים הללו הסתכלתי על השעה וראיתי 1 וחצי ואז הבנתי למה כול המהומה שחכתי לגמרי שיש לי ראיון אחרון בפריז! ניבלתי וישר נכנסתי למקלחת להתארגן ותוך כדי חייגתי לתום,

"אלו" שמעתי קול עצבני מהצד השני של הקו "איפה אתם" שאלתי "אממ אולי בדרך לראיון שחכתה לגמרי מימנו!" הוא ענה ושמעתי לחשושים מהחורב "כן אני יודע איפה הראיון אני עכשיו  יוצא ולוקח מונית לשם "אמרתי בקול חנוק מעט, אני אפילו לא הצלחתי להוריד את האיפור מהתמול  ועוד יש לי 3 שעות נסיעה לשם מה אני עושה שאלתי את עצמי  "טוב תגיע כמה שיותר מהר אנחנו נשתדל לעקב את הראיון" קולו של תום אמר אני הנהנתי וניתקתי התחלתי להתארגן במרץ  לבסוף יצאתי אחרי רבע שעה הזמנתי מונית ונסעתי, שהגעתי התקשרתי לתום אבל הפלאפון שלו  היה מחובה  אז נכנסתי לבניין ובקבלה אמרתי להם שאני מהראיון של טוקיו הוטל הם חיפשו כמה  דקות משהו במחשב ולאחר מיכן הפקידה אמרה לי להיכנס לחדר 32 היה קצת קשה למצאו את החדר בין כל מיליוני החדרים שהיו שם לבסוף מצאתי את החדר דפקתי בעדינות ונכנסתי "סופסוף היפיפה הנרדמת מצאה את הנסיך שלה" תום אמר בזלזול תקעתי בו מבת ולא אמרתי  כלום,"אולי את הנסיך שלה היא מצאה אבל את משחת השינים היא לא מצאה" כולם צחקו בקול  גדול והחלטתי לקחת את זה בקלות ולצחוק איתם. הראיון עבר די חלק עם השאלות הרגילות,

בסוף הראיון דיוויד נכנס לחדר בו היינו וביקש מינו  שאחרי שנגיה למלון בשעה  18:30 להיפגש לכוס כפה ודיבורים בבית כפה ליד המלון כולנו הנהנו. אחרי שחזרנו הלכנו כודם כול לחדר אוכל לא כול משהו שאת זה לא עשיתי כבר כל היום, אחרי האוכל הלכתי לחדר השעה הייתה 16:55 חשבתי  לעצמי מה יש לי לעשות 45 דקות,התיישבתי על הספה והזמנתי סרט בטלוויזיה לאחר כמה דרות שמעתי דפיקה בדלת פתחתי את הדלת וראיתי את תום וגוסטב והזמנתי אותם לצפות איתי בסרט "איפה גיורג?" שאלתי בסקרנות הם הסתכלו אחד על השני והנידו ברושם....