אממ... וואנשוט חדש שכתבתי עכשיו בערך... אמממ... מקווה שתאהבו אותו 3:

~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~

"מכוער!"

"בחורה"

"הומו"

שמע ביל את רצף הקללות אשר עפו לכיוונו בבוקר כאשר נכנס לכיתתו ככל בוקר. היום הוא החליט שהוא לובש את בגדי המעצבים שלו, ומתאפר כמו שהוא אוהב. הוא החליט שהוא מתעלם מכולם, שם את כולם על הזין. אפילו את טום, אחיו התאום, שהוא כל כך אהב פעם, עד שהפך להיות מקובל ורע אליו.

"בילה! בואי אל אח שלך החמוד!" הוא שמע את טום וכמעט נשבר. "בואי בילה!" שמע אותו שוב. "בואי י'הומו אחד." אמר טום בלעג וצחק עם חבריו. זה כמעט עשה את זה, ביל כבר הרגיש את הדמעות העולות אל עיניו, ואת המחנק בגרון. הוא רק הראה אצבע משולשת לעולם, והלך לשבת במקומו, שם את אוזניות האייפוד שלו באוזניו, ומתחיל לכתוב עוד שיר חדש במחברתו.

"תלמידים ותלמידות! נא לשבת!" אמרה המורה כאשר נכנסה לכיתה. ביל הרים את עיניו מהדף, בדיוק בזמן בשביל לקלוט את תאומו מסתכל עליו במבט מרחם ואוהב לשנייה אחת קטנה, ומסובב את ראשו חזרה לחבריו, ממשיך לצחוק איתם.  ביל כיבה את האייפוד, שם אותו בתיק.

"יש לנו תלמידה חדשה שיושבת במקום של ביל המורה!" אמר טום בקול מלגלג, וביל מצידו רק גלגל את עיניו.

"תציגי את עצמך חמודה" אמרה המורה לא מסתכלת אפילו לכיוון ביל.

"זה אני ביל" הוא מלמל, ורק אז המורה הסתכלה לכיוונו, מבט מופתע ומשועשע במקצת עלה על פניה. "וטום י'קוקסינל אחד תסתום ת'פה שלך כבר" אמר שוב.

"למה? מה כבר תעשי לי?" שאל טום, עדיין קורא לביל במין נקבה. "תבוא לאנוס אותי בלילה?" שאל שוב מלגלג.

"אותך?! בחיים לא. לא הייתי נוגע בך במקל" אמר ביל וחזר למחברתו, כמעט מסיים את השיר שכתב. לשיר קוראים "אל תוך הלילה"... הוא כתב אותו על החיבור שהיה פעם בינו לבין טום. נאנח הוא שקע אל תוך כיסאו עמוק יותר, והתחיל להעתיק מהלוח את מה שהמורה כתבה.

כשחזר הביתה, מצא שם את אחיו עם חבריו. הוא פתח את הדלת, וכל המבטים הופנו אליו. "הומו" שמע את קולו של אחיו התאום ממלמל ואז את חבריו צוחקים בשקט. הוא הראה אצבע משולשת עלה לחדרו, וטרק את דלתו לא שוכח לנעול אותה אחריו.  כעבור כמה דקות, שמע טום מחדרו של ביל שירה נקייה וצלולה. הוא נזכר איך שפעם הוא היה יושב עם ביל והם היו יוצרים ביחד מוזיקה. זה היה התחביב שלהם. אבל השיר ששמע כעט, לא היה מוכר לו. לא היה שיר שביל והוא אי פעם ניגנו או כתבו. הוא התעמק במילים, מצליח להבין את חלקן. הוא לא הבין על מי נכתב השיר.

"מה יש'ך?" שאל אותו אחד הבנים.

"כלום" ענה טום. "ביל!!!!! תפסיק לקרקר שם!" צעק.

בערב, אחרי שחבריו של טום הלכו, ביל הרשה לעצמו לרדת למטה. הוא ראה שם את טום, שנרדם על הספה, וחיוך קטן עלה על שפתיו. אחיו התאום נראה כל כך שליו באותם רגעים. נראה היה שטוב לו. הוא הוציא שמיכת צמר, כיסה אותו, ויצא אל החצר האחורית, מתיישב על כיסא הנדנדה ומזמזם לעצמו את השיר שכתב. בלי ששם לב, כבר נהיה חשוך. פתאום הוא הרגיש מישהו מתיישב לידו בנפילה. "מה אתה רוצה?" שאל בקול חלש. הוא יודע שזה טום כי אמא שלהם הייתה בחו"ל לשבוע והם נשארו לבד.

            "לדבר איתך..." מלמל טום. הוא נשמע חסר ביטחון, לא כמו שנשמע ליד חבריו. ביל הפנה את מבטו לכיוון תאומו. היו דמעות בעיניו. הוא מאוד נפגע מטום כל הזמן. היה לו קשה. דמעה אחת ברחה מעינו, ונזלה על לחיו.

            "אל תבכה... בבקשה אל..." מאר טום מנגב את הדמעה אשר נזלה על לחיו של אחיו. "אני... אני מצטער... כל כך מצטער... ביל, אתה לא יודע אפילו עד כמה..." אמר טום, פותח בנאומו המוכר כל כך. כל ערב היה חוזר עליו, וכל ערב ביל היה סולח. אבל זהו. הוא לא יסלח הפעם.

            "הסליחות שלך לא עוזרות לי טום" לחש ביל בקול רועד.  "כל ערב אתה אומר סליחה, ואז ביום שאחרי חוזר להיות מגעיל כאילו לא דיברנו ערב לפני. נמאסת עלי. אני כבר לא מכיר אותך יותר! איפה טומי?! איפה האח האוהב והדואג שלי?!" ירה ביל את הכל, עכשיו כבר פורץ בבכי. טום התקרב כדי לחבקו. "אל תיגע בי" אמר הוא בקול חלש ונעמד, הולך לשבת על הדשא, ליד כלבו.

            "ביל...-" "-אל! די! תפסיק כבר! די כבר עם כל החרא הזה! כשהחברים שלך איתך, אז אני 'בילה! הילדה החדשה שיושבת במקום של ביל' ! וכשזה רק אנחנו אז זה 'ביל, אני מצטער... אל תבכה' ! נכון טום?! אז לא! אני לא מוכן לקבל את זה! פשוט לא! נמאסת עלי!" צעק ביל את כל מה שיושב לו על הלב. "אז מה אתה רוצה?! שאני אגיד שאני סולח, ואסבול מחר את החרא שלך שוב?! אני לא רוצה את זה! טום! א...אני כמעט בוכה כשאתה ככה מדבר אלי! אתה הבטחת לי שנהיה החברים הכי טובים לנצח! שתמיד נהיה ביחד! שתמיד תעזור לי! ותהיה איתי! פאק איתך! מה עובר עליך?!" צעק ביל בקול שבור אל תאומו, מחזיק את עצמו בשביל לא להישבר.

            "ביל... אנ... אני באמת לא יודע מה להגיד לך. אני... אני..." טום לא הספיק לסיים את המשפט שלו. הוא הרגיש יד עפה על לחיו, ואז ראה את ביל עולה במדרגות, שומע אותו טורק את דלת חדרו ונועל אותה. שוב הוא שמע את ביל שר. הוא עלה למעלה, מתיישב על הרצפה נשען על דלת חדרו של אחיו, ומתעמק במילים שהשני שר. ביל ישב בתוך חדרו, נשען על הדלת, ושר לעצמו בשקט את השיר. "על מי זה כתוב?" שמע את תאומו שואל מחוץ לחדרו.

            "על מה שהיינו..." אמר ביל ופתח את הדלת. טום נפל עליו מתחיל לצחוק מהסיטואציה. ביל עומד, וטום עם ראשו על רגליו של אחיו. כעבור כמה שניות גם ביל התחיל לצחוק, מתיישב על ברכיו ומחבק את אחיו חזק. טום הסתובב וחיבק את אחיו חזרה.

            "אני באמת מצטער. אני מבטיח לא לעשות לך את זה יותר..." אמר טום לתוך החיבוק.

            "אני לא מאמין לך" מלמל ביל ממשיך לחבק את אחיו, מרגיש זוג ידיים נשלחות לעברו ומתחילות לדגדג אותו. הוא נפל אחורה על הרצפה, שטום עליו מדגדג אותו.

            "טומי? אתה מבטיח שזה באמת ולנצח?" שאל ביל רועד קצת אחרי שהשניים נרגעו וישבו על הנדנדה הגדולה בחצר ביתם.

            "כן ביל..." אמר טום מחבק את תאומו הרועד כדי שלא יהיה לו קר. "זה לנצח... והפעם, באמת..."

~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~<>~

אהבתם? 3>>