א ן ;

אני חוזרת לכתוב על אן מהתחלה.

_ -_-_-_-_-_ -_-_-_-_-_ -_-_-_-_-_ -_-_-_-_-_ -_-_-_-_-_ -_-_-_-_-_ -_-_-_-_-_ -_-_-_-_-_ -_-_-_-_-

 " ראיתי אותך יושבת ומחייכת , הרגשתי התכווצות , אן קראו לה ..

התבוננתי בה ארוכות , הרגשתי שהזמן חולף על פני כמו הרוח הקרירה של תחילת החורף

אן קראתי לך במחשבותיי , כמו הקרוסלה שהסתובבה לצידי כך גם הסתובב לו ליבי במחשבה אליך.

אלו היו אותם הזמנים של 1860."

 " נזכרתי באותו היום שהתבוננתי בה יושבת על אותו הספסל , אותו הספסל באותו הגן שפנה לשדרת אלאדיה ,

היא השתנתה חשבתי לעצמי בעודי בוחן אותה קלות ,

היא לבשה את השמלה הכי יפה ואלגנטית שלה עם המחוך הצמוד ,

ואותו הכובע עם הפרח הורוד , הרגשת חולשה".

 "חוליאן נהג לומר לי נשים בוגדניות , מכשפות , מהפנטות. מכיוון שאישתו נהגה לנהל רומנים מאחורי גבו ,

 זה היה מקובל אז , אבל זה שבר את ליבו , הוא נשבע לנקום.

לא האמנתי לאף מילה , אן , אן אהובתי."

 " לא ראיתי בך זרה . הכרתי את תחושתך את מבטך , דמיינתי אותנו על אותו הספסל אוחזים ידיים , חיוכך , אותו החיוך שבגללו התאהבתי בך עמוקות , נואשות.

חייכת אלי.אותו הצחוק כמו צלילי הקתדרלה בשעת חצות נשמע לי ,כמה שאת יפה אן. "