הילדים שלי צריכים למסור תרומת מח עצם .

זו ההודעה ששלח אבי לקבוצת וואטספ המשפחתית שלנו . 

יואב אחיין שלו זקוק לתרומת מח עצם . לפני כשנה וחצי התגלה אצלו סרטן מסוכן ואלים בבלוטות . בארץ ידוע רק על 4 מקרים כאלה והוא ביניהם . 

מכל האנשים דווקא הוא . יואב בן 31 רו"ח במקצוע , נשוי ואב לשני ילדים האחד בן שנה והשני בן שנתיים .

ילד מקסים , שקט, צנוע, מאוד מאוד רגוע . בתור ילד אני זוכר אותו מאוד שקט לא מדבר הרבה. מחייך המון ומישיר מבט אליך כאשר אתה מדבר איתו , מיד מעלים את החיוך ונושא ארשת פנים רצינית כזו שאומרת , אני עכשיו מקשיב לך ב130 אחוז .

לפני כחודשיים אבא צלצל אלי שהייתי בעבודה, אני נוסע לבילינסון להיפרד מיואב, היום הודיעו לו שיש לו כמה שעות גג שלושה ימים לחיות .

התחלתי לבכות כמו שלא בכיתי המון זמן . משהו בי קרס . הידיעה שבן דודה עומד למות ואי אפשר לעשות כלום עם זה גמרה אותי.

יצאתי מהעבודה. נפגשנו בבית אבא אסף אותי ונסענו לפתח תקווה, השעה הייתה 21:30 כשהגענו . פחדתי להיכנס , חששתי שאני אראה משהו שאני לא רוצה. אבל התפאקתי , נכנסנו, בחדר ישב אבא שלו ליידו , אישתו בצד השני והוא שוכב עם מסכת חמצן על הפנים , רואים טלויזיה. רגע חשבתי לעצמי , יכול להיות שזו טעות ? הוא נראה רגיל לגמרי . יואב חייך אלי ושאל לשלומי ואפילו מה שלום אחיין שלי הקטן שבן כמה חודשים . דיברנו , היה לו קשה הוא היה צרוד מאוד. 

יצאנו עם אבא שלו והוא הסביר שהוא על מורפיום . ריאה אחת שלו קרסה והשניה מתפקדת רק 30% . יש לו גרורות בלבלב בכליות ובכבד. הגוף שלו בקריסה רק שלא רואים את זה מבחוץ . ישבנו בפנים שעה ארוכה ואז יצאנו מחוץ לחדר על מנת לתת לו לישון . כשיצאנו אני ואבא שלו עמדנו בינתיים אבא שלי הלך לשטוף ידיים , הוא חזר עם דמעות בעיניו , התפרקנו שם שלושתינו. אבא שלו צנחן ב101 אבא שלי לוחם בנח"ל המוצנח ואני שלא בוכה כל כך לעיתים קרובות . בכינו , בכינו כל כך עד כמה זה לא פייר , עד כמה זה לא מגיע לו ולא ניתן לעשות כלום . אבא שלי כעס ושאל למה אמרו לו שנותר לו זמן קצוב , למה לא נתנו לו עוד תקווה ואמרו שהוא יתגבר על זה. 

עברו 5 ימים ובערב יום שלישי צלצל אל אבא שלי אבא של יואב. הוא הפסיק לנשום . הריאות שלו קרסו . הוא קיבל מורפיום , הלך לישון ולא התעורר.

יום למחרת קברנו אותו . בחור בן 31 שאביו ,סבו וסבתו .אחים שלו ,אמו ואשתו צריכים לקבור אותו - זה נגד הטבע !

לפני כשבוע חזרתי לאחר שבועיים בחו"ל . טסתי במטוס , התגברתי על פחד עצום שלי . בלי כדורים ובלי היפנוזה . אני חבר ועוד חברה שלו . היה לי כיף מאוד . פעם ראשונה בחו"ל אבל אין לי חשק לספר על זה.

רק שעברתי עוד מכשול בחיים שלי . טסתי. 5 שעות וטסתי כמו גדול .

עדין לבד.

מחכה.