בלוג סיפורים, מכירים?

'זה לא יעזור אם תשאיר את זה באוויר, אתה תהיה צריך לשמוע אותי מתישהו. אני מצטערת' שלחתי אסמס לשי אחרי שהוא סינן 3 שיחות.

התקדמתי לעבר המטבח וראיתי את איתי והילה יושבים ומצחקקים. הם כאלה מתוקים ביחד.

"אחותי הגדולה, מה פשר האושר?" איתי שאל בטון מופתע כשלקחתי קורנפלקס והתיישבתי איתם. הייתי בהלם מהאבחנה שלו

"נועה את מי ראית?" הילה פנתה אליי. מה הם רוצים ממני שניהם?

"כשתגדלו תבינו" אמרתי בחיוך מרוצה, והצעתי להם מהקורנפלקס הקדוש.

"לא סובל אותך" איתי אמר, לקח גוש ענק של קורנפלקס מהקופסא וסימן להילה לבוא איתו למעלה.

אחרי אכילה של קורנפלקס יבש, החלטתי שחסר חלב ומיד פניתי לעבר הארון והמקרר.

"נועיי" דנה קפצה-רצה מלמעלה לעברי מחבקת אותי מלמטה, כזאת גמדה הילדה הזאת.

"דניי" אמרתי באותו טון חמוד שלה, מותק קטנה.

"את יכולה לקחת אותי ליעל?" היה ברור שהיא צריכה משהו לא?

"רק תבחרי באיזה אוטו" אמרתי והתייפחתי שאין לי רישיון. רק עוד שנה של סבל ואני אדם מאושר

"מה?" היא שאלה בפרצוף לא מבין

"שומדבר, מתי?"

"עכשיו?.." היא הודיעה-הציעה וניסתה לעשות את הפרצוף הכי חמוד או אולי מסכן שאי פעם היה, "תתארגני" גיחכתי.

"אהא!" איתי צעק מלמעלה לעברי, "מה עכשיו?" שאלתי בווליום די חזק,

"את רואה שאת מאושרת?" הוא הצהיר בהתרגשות.

"אוי נו" אמרתי, "רד ממני איתקי" המשכתי בטון בכלל לא ברור,

"דנה אף פעם לא מצליחה לשכנע אותך בכזאת קלות", "ואני רק צופה מהצד" הוא צעק וסגר את הדלת שלו.

יכולתי לשמוע אותו מדסקס עם הילה על העניין, גם כן אלה שיימצאו חיים!

החלטתי לצאת לסיבוב על הדרך, החלפתי למכנס קצר רופף, גופיה לבנה ונעלי אצבע עדינות נוחות במיוחד. לקחתי איתי פלאפון, מוזיקה, מסטיק ואת דנה כמובן.

"ביי חמודה, תהני" אמרתי כשהיא נכנסה לבית של יעל, ממש אמא קטנה.

כמובן שהיא אפילו לא טרחה לענות כשנגלו לעיניה כל הברביות והבראציות, או מה שזה לא יהיה.

יצאתי מהבניין, שמתי את האוזניות ולחצתי פליי.

'Slip inside the eye of your mind..' השיר התחיל להתנגן. איזה כיף זה ליפול ברשימה על אחד השירים שאתה ממש אוהב? (מי שרוצה- Oasis - Don't Look Back In Anger).

התהלכתי לי קצת בשכונה, חשבתי קצת על שי וגיא, איזה קטע מעצבן שהשמות שלהם מתחרזים, קצת על סבתא ואמא ואבא. יש לי עוד עניינים בחיים חוץ ממשולש האהבה הזה..

פתאום הבנתי שמשהו לא מסתדר בשיר, הפלאפון צלצל והפריע. יותר נכון רוני התקשרה והפריעה.

'רונקיפליץ!' אמרתי אחרי שהוצאתי את האוזניות מאוזניי. בזכות מרתון פיגמות של כמה שנים טובות, אנחנו קוראות לה ככה.

'מה קורה?' היא שאלה וגיחכה לאור הכינוי, בואו נגיד שהיא לא בדיוק התחברה אליו.

'האמת שטוב מה קורה איתך?' עניתי ויכולתי לשמוע שהיא מחייכת. האמת שכל השאלות נימוס האלה באמת מיותרות.

היא לא הספיקה לענות 'רוצה לספר לי מה קרה?' שאלתי מחכה לשמוע מי גרם לילדה הזאת לחייך.

'כן!' היא צעקה בהתרגשות לעבר הטלפון.

.

.

"מותק!" נכנסתי לבית של רוני וחיבקתי אותה בכניסה. שתינו צחקנו

עלינו לחדר שלה ומיד בחנתי כל נקודה. מסתבר שלה ולאסף היו שלושה חודשים, והחמוד הזה פיזר בכל החדר מן עלי כותרת אדומים ומלא נרות. נכון שזה קיצ'י אבל אין דברים כאלה.

הוא קנה שני דובים שלבושים בבוקסרים שיש לכל אחד מהם, באמצע הייתה תמונה שלהם, כאלה חמודים. הוא כתב לה משהו ממש מרגש, אין הם פשוט מושלמים ביחד. מבחינת הכל, המראה, האופי. פשוט נשמות תאומות.

"הוא כזה חמוד!" אמרתי לה כשסיימתי לקרוא את הברכה. הרגשתי כמו החברות הפרחות האלה, אבל לא היו מילים אחרות.

רוני הייתה עסוקה בטלפון עם אסף. בדיוק חצי שעה שלא ראו אחד את השניה.

בינתיים מיה גם הספיקה להגיע, בילינו קצת זמן איכות ביחד.

סיפרתי להם על מה שקרה, אין ספק שהן היו מופתעות מהסיפור של שי.

"את חייבת להיות עם גיא, מה קשור שי עכשיו?" רוני פתאום זרקה, לא יכולה עם הישירות של הילדה הזאת.

"סתם נו, רגע של חולשה" עשיתי פרצוף מתחנן להעביר נושא, באמת שמיצינו אותו מכל כיוון.

"אז מה איתך מיו?" רוני שאלה כשפתאום שמנו לב שהיא עסוקה יתר על המידה בפלאפון.

"אה?" היא ענתה אחרי כמה דקות, עסוקה לגמרי. בקושי טורחת להסתכל עלינו

"מיו!" נתתי לה מכה קטנה ברגל

"שניה אני איתכן" היא הודיעה בחיוך, והמשיכה להתעסק במרץ בפלאפון.

רוני החליטה לארגן קצת את כל העלים שהיו מפוזרים בחדר ובינתיים אחיה הגדול, יונתן, נכנס.

"ג'וני!" רוני קיבלה את פניו, איזה מצב רוח יש לה היום!

"רוני!" הוא הכריז בטון דומה, "מה הולך כאן?" כנראה התכוון לענייני השלושה חודשים.

"מה אתה משחק אותה?" רוני אמרה, "אסף אמר לי שהועלת בטובך לעזור לו".

"הכל בשבילך אחותי המקסימה" הוא חייך והיה קצת ציני, אבל בכל זאת הרשה לעצמו להתיישב על המיטה.

האמת אני מסתדרת מצויין איתו, הוא אחלה, לומד בבית הספר שלנו, בכיתה י"א. האמת שאם אני לא טועה הוא חבר של גיא?

"אז מה נועה?" יונתן אמר

"מה ג'וני?" מוזר להגיד יונתן, מאז ומתמיד אני קוראת לו ג'וני.

"יוצאת עם גיאצ'וק?" בלי אזהרות! ישר לתקוף

"מסתבר" צחקתי

"תזהרי אם תפגעי בו" הוא אמר בקול מגונן ספק ציני, "חס וחלילה" עניתי.

ירדתי איתו למטבח להביא שתיה ואוכל, בכל זאת 4 בהמות בחדר אחד?

אחרי בחירה של 5 דקות מה כדאי לשתות, קולה-נסטי או בכלל מיץ תפוזים, סיכמנו על שוופס..

התחלנו לעלות והפלאפון שלי צלצל, ניסיתי לאתגר את עצמי ולהחזיק את כל הכוסות ביד אחת- כנראה שלא הלך ואחת נשברה.

'הלו?' עניתי בזמן שג'וני הביא מטאטא ויאה,

'מנשמע קוקי?' זיהיתי את הקול של גיא, לא הספקתי להסתכל על הצג.

אין ספק שעלה לי ישר חיוך.

'אז עברנו להיות קוקים?' שאלתי בגיחוך

'דווקא הולם אותנו, לא?'

'ברור קוקי' אמרתי.

'מתי אני אזכה לראות אותך?' הוא שאל בקול העדין שלו

'מתי שתזמין אותי' אמרתי, וסיימתי לרכז את כל הזכוכיות בערמה אחת, מזל שהכוס לא התנפצה לחתיכות ממש קטנות.

'יש לך 10 דקות' הוא אמר ושמעתי מים זורמים, בטח הוא רוצה להתקלח

'יצאתי קוקי שלי' השתדלתי לא לגחך, וניתקנו.

.

אחרי הליכה של רבע שעה הגעתי אליו. הייתה אפשרות לאוטובוס אבל הפתעתי את עצמי!

הוא פתח את הדלת, לבוש באחד מהג'ינסים הענקיים שלו, שחושפים את כל הבוקסר מאחורה. כמובן שעל חולצה הוא וויתר, ומי אני שאתנגד?

התקדמתי אליו ונתתי לו נשיקה קטנה, שהתגלגלה לנשיקה קצת יותר גדולה. אין דברים כאלה, הוא רק נוגע בי ואני נמסה, הכל מתהפך אצלי.

התנתקתי ממנו, מעבירה את הלשון על השפתיים לבדוק שהכל במקום, בכל זאת לא נעים- עמדנו בכניסה לבית שלו.

אבא שלו היה בבית, אז דיברנו איתו קצת. יש לו אבא מצחיק לאללה, ונראה לי שהוא דווקא מחבב אותי.

"עלינו?" גיא שאל

"עלינו" אמרתי ואחרי היפרדות קלה מאבא שלו, אלי, התחלנו לעלות במדרגות. ממש מסע.

"את מסודרת" גיא הכריז פתאום

"כלומר?" שאלתי ונכנסתי לחדר שלו. התיישבתי על המיטה.

"אם אבא שלי אוהב אותך את מסודרת בחיים" הוא אמר ומיד התנפל עליי.

צחקתי ומיד נוצר מצב שאני שוכבת והוא מעליי, לא הייתה לי אפשרות להתנגד, הבן אדם חסם אותי מכל כיוון.

"אפשר שניה לנשום?" שאלתי מנסה להתמקם

"לא" הוא אמר ופיזר את שערי, מוציא את כל הסיכות האפשריות.

"את לא מבינה כמה את יפה" הוא אמר וליטף את פניי

"אתה לא מבין כמה אתה מדהים" אמרתי והעברתי-שרטתי את ידי על החזה שלו.

הוא התחיל לנשק אותי בצוואר, התעסק בכל נקודה בו, בצורה כזאת מושלמת, לא הייתי צריכה כלום. רק אותו איתי.

הוא עבר לאוזן, משחק עם הלשון שלו וגורם לי להצטמרר לגמרי. אחרי כל הצטמררות או קפיצה קטנה הוא חייך חיוך מרוצה. הוא נישק את האיזור שמעל החזה, מזיז קצת את הכתפיות של החזייה, בודק כל פינה, חוזר שוב לאוזן, הוא הבין שזה גורם לי להתפתל.

החלטתי שאולי הגיע תורי, אבל פתאום קלטתי שהוא עושה את הקטע של המשחק. לא מנשק אותי בשפתיים, רק משגע אותי בכל מקום אחר, גורם לי להתחרפן.

הוא עצר בעדינות, והרים את ראשו מסתכל אליי, "את משתגעת אה?" הוא אמר וחייך חיוך כזה יפה, העיניים שלו נצצו, הוא פשוט וואו אחד גדול.

צחקקתי ואמרתי "אין בעיה", "צוחק מי שצוחק אחרון" סיימתי את החלק של הדיבורים בחיוך מרוצה.

הוא המשיך לחרפן אותי, במלוא מובן המילה, נוגע בכל נקודה, מנשק כל נקודה. מזיז מעט את הכתפיות של הגופיה, ומחזיר, מרים מעט את החולצה, מנשק את הנקודות הרגישות בבטן, ומיד מוריד. פשוט משגע אותי.

הוא התקדם בעדינות לשפתיים שלי, לא מפספס שום חלק לאורך כל הדרך, מלטף לי עם ידו השנייה את הבטן, מסביב לפופיק. ממכר אותי.

ברגע שהוא נגע בשפתיי, הזזתי מיד את ראשי ונשקתי לו בצוואר. זה היה קשה אני חייבת להגיד, אבל הייתי צריכה להחזיר.

הוא ניסה שוב ושוב לנשק אותי, כמעט בכל מחיר. החזרתי באותו מטבע. עברתי עם ידי על כל החזה שלו, הבטן שלו, הגוף שלו פשוט מושלם. אין דברים כאלה. העור שלו כזה נעים, המגע שלו כל כך משכר, מכניס אותי לעולם אחר.

"אוקיי ניצחת" הוא אמר לפתע, מרים את כל גופו מעליי, בוהה.

"בטוח? כי לא התייאשתי" האמת שהייתי מתה לנשק אותו כבר

"בטוח" הוא אמר, ובאיטיות פנה לשפתיי.

בודק, מרפרף. פותח קצת את הפה, אבל סוגר. לאט לאט הלשונות הצטרפו. הוא עבר עם ידו על מותניי, מלטף.

הרגשות שלי הציפו אותי, הכל התעצם. לא רציתי שהרגע הזה יגמר, מצידי שנהייה רק שנינו.

גיא התקרב וחיבק אותי מאחור. הוא הניח את ראשו על כתפי ונתן לי נשיקה בצוואר

"מה קורה מתוקה?" הוא שאל אותי, ולא הפסקתי להסתכל על שי הלא מבין.

אני חושבת ששי היה בהלם, הוא הסתכל עליי במבט שלא הצלחתי לפענח. אני מכירה את שי כל כך טוב, ידעתי שהוא היה פגוע. הוא הרגיש שהאגו שלו נפגע, ראיתי שהוא כעס.

אחרי כמה שניות של הלם הוא חזר למציאות "אני צריך ללכת" הוא אמר, "נועה..", "היה נחמד. תשמרי על קשר" הוא סיים את דבריו, הסתובב והלך.

"שי נכון?" גיא ניסה לוודא שהוא מזהה, כשנשארנו שנינו

"כן" עניתי והסתובבתי אליו. הוא הניח את ידיו על מותניי.

השענתי את ראשי על החזה שלו 'אני כל כך מטומטמת' מלמלתי לעצמי,

"מה קרה?" הוא שאל ולא עניתי. הגעלתי את עצמי.

"מה קורה איתך?" הוא אמר, והרים את ראשי עם שתי ידיו, מלטף אותי.

"גיא" התחלתי להגיד והוא חיבק אותי.

"נועי אני פה בשבילך" הוא ליטף את שערי ואמר בקול המדהים שלו. אני רק קיללתי את עצמי.

"לא גיא אתה לא מבין" המשכתי, "אני פשוט מפגרת".

לקחתי נשימה וניגבתי את הדמעה שנזלה, "בוא נשב, אני צריכה לדבר איתך".

ראיתי שהוא מסתכל עליי במבט דואג ולחוץ. "בואי נלך אליי" הוא הציע, "נרגע קצת ואז תדברי כמה שאת רוצה" הוא אמר וחייך חיוך קל, מרגיע.

הסכמתי והוא נישק אותי במצח, עובר עם האגודל מתחת לעיניי.

ראיתי כמה הוא דאג לי. לא הבנתי מה אני רוצה מעצמי, מה אני רוצה ממנו. שנאתי את עצמי באותם רגעים, הרגשתי כל כך פתטית, כמו ילדה קטנה.

הגענו לבית שלו והתיישבנו במטבח.

"מה בא לך?" הוא שאל ופתח את המקרר

"מה שבא לך" אמרתי וחייכתי מעט. הוא כל כך מדהים, אני לא רוצה לאבד אותו אבל אני לא יכולה להתעלם ממה שהרגשתי עם שי. הראש שלי התפוצץ, לא ידעתי בכלל מה להגיד לו.

"יאללה בואי לחדר" הוא פסק ולקח איתו שתי כוסות, נסטי ושקית של משהו.

עלינו למעלה והתיישבתי על המיטה שלו, הוא התיישב לידי ונתן לי כוס עם נסטי.

"עכשיו שהכל בסדר ואת רגועה, תספרי לי מה קרה" הוא אמר והזיז את השיער שלי מפניי.

"תבטיח לי שתשמע הכל עד הסוף?" אמרתי, "מבטיח" הוא אמר וחייך, אבל ראיתי שהוא מתחיל לדאוג.

"שי שראינו מקודם" התחלתי והוא מיד פסק "הוא האקס שלך".

"כן" אמרתי, "הייתי היום עם שי ועוד כמה" התחלתי לספר ועצרתי לקחת נשימה. היה לי קשה לספר לו, כי לא ידעתי איך לסיים את דבריי. לא ידעתי אם אני רוצה להגיד לו שזאת הייתה טעות, שלא התכוונתי שרק נשכח מזה. לא ידעתי אם אני באמת רוצה לשכוח מזה.

"אוקיי.." הוא אמר וחיכה להמשך,

"בקיצור הם הלכו, ונשארתי עם שי לבד. הסתובבנו בפארקים" עצרתי שוב, השפלתי את מבטי.

הוא הרים אותי עם הסנטר, והסתכל לתוך עיניי. "גיא אתה תשנא אותי, תקשיב עד הסוף" אמרתי לו והזזתי את ידו מפניי.

"אני לא יודעת מה יש לי, הרגשות של פעם חזרו אליי" אמרתי ושיחקתי עם השמיכה של המיטה, בלי להסתכל עליו. לא הייתי מסוגלת.

"אנחנו.." "אני.." התחלתי וראיתי שהוא מנסה להגיד משהו, אבל עצרתי אותו.

"התנשקנו" אמרתי והרמתי את המבט אליו.

הוא לא הגיב, רק הסתכל, חיכה שאני אמשיך לדבר.

"אני כל כך מבולבלת" אמרתי, "אני מצטערת" המשכתי.

ראיתי שהוא היה מופתע, הוא לא הגיב, רק המשיך להסתכל עליי, מזיז מדי פעם את מבטו. "מה את רוצה שאני אגיד?" הוא אמר ובילגן את השיער שלו. הייתה שתיקה, באמת לא ידעתי מה אני רוצה.

"נועה" הוא אמר לאחר כמה דקות, "אני צריך לדעת אם הייתה לזה משמעות", "לדעת מה את רוצה לעשות מפה והלאה".

כשהוא אמר את זה הרגשתי שאני לא בשבילו, הוא הגיב בלי להתנפל ולתקוף, בלי לפתוח בריב סוער, הקשיב עד הסוף לכל מילה שאמרתי.

הסתכלתי עליו וידעתי שאני אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר, שהכל בוער בתוכי רק מלראות אותו, או לגעת בו. אבל שי היה לי בראש, כמו זבוב שמסרב לצאת. למה זה קורה לי, למה אני לא יכולה להיות עם מישהו ולהיות איתו שלמה לגמרי. את שי אני לא אוהבת, זה היה רגע של חולשה, אבל עדיין משהו לא גמור.

"נועי תקשיבי" הוא התחיל לדבר, "מהשיחות שלנו אני הבנתי שהסיפור עם שי קצת בעייתי, שמשהו לא נסגר שם", "דברים כאלה קורים כשמערכת יחסים לא נסגרת כמו שצריך, כשהדברים נשארים פתוחים" הוא לקח נשימה והמשיך "את צריכה לשבת עם עצמך ולהפנים שזה היה ונגמר, שזה לא יכול לחזור שוב, ושאת לא רוצה שזה יחזור שוב, בלי קשר אליי. רק בשביל עצמך. שזה לא יתקוף אותך בכל רגע נתון, שתוכלי לשחרר את עצמך לגמרי"

וואו. הייתי בהלם מכמה שהוא הבין אותי, מכמה שהוא הצליח לסדר לי את כל המחשבות שמתרוצצות חודשים. מהטון האוהב שהוא פנה אליי למרות שפגעתי בו.

"בקשר אליי" הוא אמר, "זה קשה לשמוע את זה, שאת איתי אבל לא איתי. זה מאכזב שהלכת אליו". לא ידעתי מה להגיד, הוא צדק.

"אתה הצלחת" אמרתי אחרי דקה או שתיים של מחשבות, "הצלחת לעשות לי סוויץ' בראש, להבין שאני באמת לא רוצה לחזור לתקופה עם שי, שאני רוצה להתחיל בתקופה איתך". מצד אחד הרגשתי מוזר לדבר איתו כל כך בפתיחות על שי, אבל הייתי חייבת לו הסבר.

"אני אוהבת אותך" אמרתי, "אני בכל רגע רוצה להיות איתך ". ראיתי שהוא מקשיב לכל מילה, אבל מחכה ל'אבל'.

"אין אבל הפעם" פסקתי ופתאום הרגשתי שאני יודעת מה אני רוצה, אני רוצה אותו. שי זה עבר, אני לא באמת אוהבת אותו, זה היה סתם.

"אני מצטערת על מה שהיה", "זאת לא אני" המשכתי, "לא ככה רציתי שתכיר אותי. אני באמת אוהבת אותך, אתה כל כך מדהים, זה לא מגיע לך"

הוא המשיך להקשיב לי ולהסתכל עליי, כאילו רק שנינו קיימים, שום רעש, שום מכונית מהחלון לא הזיזה את תשומת ליבו ממה שאמרתי.

"ההחלטה היא שלך לגבי מה שיקרה" אמרתי,

"אתה רק צריך לדעת שאני אוהבת אותך. באמת" "ואני באמת מצטערת", התקרבתי אליו מעט והעברתי את ידי על פניו. "זאת הייתה טעות"

הרגשתי בטוחה ושלמה עם כל מילה שאמרתי, הרגשתי בטוחה לשם שינוי, פעם אחת בחיים שלי ברגשות שלי.

"נועה" הוא פתאום זרק, אבל עצרתי אותו. "אל תגיד כלום, קח לך זמן עם עצמך" קמתי מהמיטה ונתתי לו נשיקה על הלחי.

התקדמתי ויצאתי מהחדר, סגרתי אחריי את הדלת.

נשענתי עליה ונשמתי לרווחה, מחייכת חיוך. אני יודעת שלא בטוח מה יהיה, אבל ידעתי שאני אוהבת אותו באמת, וזאת הרגשה כל כך טובה. לדעת שאתה רוצה להיות עם אותו בן אדם בכל רגע נתון.

הגעתי הביתה ונכנסתי לחדר אחרי שיחת 'מה נשמע' עם אמא.

ידעתי שאני צריכה לדבר עם שי, לסגור את זה אחת ולתמיד ולבקש סליחה, והפעם לא רציתי לדחות את זה. ידעתי שאני חייבת לו הסבר כלשהו והחלטתי לעשות את זה עוד היום.

נשכבתי על המיטה ונשמע צלצול אסמס, לקחתי את הפלאפון וראיתי שגיא שלח הודעה.

'את מדהימה ולכולנו יש עבר. אני אוהב אותך' כל כך רציתי להיות איתו עכשיו, אני אוהבת אותו. אני באמת אוהבת אותו. הוא הדבר הכי מדהים שפגשתי אי פעם.

מקווה שאהבתם! יום נפלא

אשמח לתגובות והערות