המחברת במדף הסתרים

רציתי לספר לכם על דבר מדהים.

דבר שאולי ישנה את חייכם וכנראה שגם את של כולנו

ואת מה שאספר לכם מתפקידכם להדהד ברחבי הארץ ובכלל בעולם

ברצוני לספר לכם על ילדי האינדיגו, הילדים עם ההילה הכחולה כספיר.

כאשר נשמה באה לעולם ומתלבשת בגוף, אופפת את גופה הילה צבעונית

עם צבע אחד שהוא הבסיס והוא השולט.

העוצמה של ההילה נמדדת לפי סקאלה של צבעים- אדום - צהוב- צהוב כתום- סגול- כחול ספיר- לבן.

כאשר לבן הוא החזק ביותר ואילו אדום הוא החלש.

בשנת 1985, מדענים גילו "מחלה" חדשה בקרב ילדים. באחוז תפוצה של 10% מהתולדה.

בשנת 1991, נתן העולם "למחלה" שם.ADHD הפרעת קשב וריכוז. היפראקטיביות.

ילדים סווגו כחולים, היו לעכברי מעבדה. קיבלו מבט עקום מהחברה. ממערכת החינוך. מהממשל.

נוסו עליהם אין ספור תרופות בכדי לדכאות אותם. את האנרגיה. ההיפראקטיביות. את הרצון לקום ולפרוץ.

ילדים קיפחו את חיים בשל כך, ואם להגיד את האמת. נרצחו.

עם כניסת הריטלין לשוק, הכל נראה בסדר פתאום. "אז לילד יש בעיה? תני לו ריטלין! עשה נפלאות עם הקטנה שלי..."

האמת היא שברגע שילד אינדיגו לוקח ריטלין זה הורג אותו. הופך אותו לאותם מלוקקים שמסתובבים במחשבה לשלוט בעולם.

לטאות בחליפות. אלו שהקימו מפעלי ענק עם ארובות שממלאות את השמים בפיח וממיסות קרחונים. אלו שהתחילו מלחמות...

אך ורק שיהיה עם מי לסחור בנשק... ואז מכרו לשני הצדדים...

בשנת 1991... היו כ30 אחוזים מהילודה אשר סווגו כ"חולים" כאשר העולם לא הבין בעצם שהם דור העתיד. הם ילדי האינדיגו.

ילדי האינדיגו מהירים יותר מאדם עם הילה רגילה.

המחשבה שלהם חופשית, יצירתית. אינם מקבלים את ההיגיון של הלטאות בחליפות.

לא מבינים למה אין שלום בעולם, טובי לב, שונאים שמרמים אותם ומשקרים להם.

לא משתלבים במערכת כי היא משעממת אותם, ובגלל שאינם מרגישים סיפוק במערכת זאת.

ילדים בני 7 אומרים שמערכת החינוך פרמיטיבית ושהיא כמו שהיא הייתה לפני 50-60 שנה ושזה ישאר ככה תמיד.

האמת היא שהילדים האלה יכולים ללמוד חומר של שנת לימוד מלאה דרך גוגל בשבוע...

אפילו פחות. יש להם עד פי 10!! יותר אנרגיה מאדם רגיל.

אם הם לא מפרקים את האנרגיה במשך היום הם לא הולכים לישון.

הם הנוער שקופץ מגג לגג, מטפס על עצים, רץ בשדה או צורח בירידות.

אלה שעוברים ברחוב ושומעים מוזיקה קצבית רועשת רק בשביל להגיד על הזין העולם הנה באה הסבבה.

ילדי האינדיגו חייבים להיות עם אנשים כמותם, אם לא הם נהיים מדוכאים.

גם תחושת החוסר הבנה והניכור מכל מי שאינו כמותם גורמת להם לדיכאון.

שלא נדבר על התרופות שדוחפים לנערים, פרוזאק ריטלין ובכלל כל הSSRI האלה. שנועדו "לעכב" סרטונין.

לעכב את החיים אולי. נהפכים לתלותיים בהם.

"הדיכאון הזה שמוכרים לנוער. מה? אתה מרגיש רע? זה בסך הכל דיכאון..."

זה לא דיכאון זה תסכול! שאף אחד לא מבין שאף אחד לא שומע שהכל מסריח מסביב!

אנחנו מיוחדים!! ואנחנו נשלוט על הכדור הזה בסוף...

זה כמו שיש חבורה של 10 אנשים ואחד מהם לא רוצה לשתות אלכוהול

אז הוא מכריח את כולם לא לשתות אלכוהול אלה לשלם על מיץ תפוזים שגם הוא ישתה.

זה בדיוק כמו בשנות ה60! כשהרוק התחיל.

המחתרת נוהלה ע"י המוזיקה. ע"י הלהקות.

אלה האנשים הגדולים שלהם אנו חבים את המוזיקה שיש לנו היום.

אני מדבר על הטובה, לא על הזבל המסחרי שרץ בכל פינה.

אז הם היו בפיצוץ...

גם היום זה ככה! רק שהממשל והלטאות עוצרים אותנו תוך כדי שכנוע שאנחנו הבעיות!

אנחנו לא הבעיה! אנחנו הפיתרון!

שימו פס על כולם! גם אני נפלתי בפח שלהם! האמנתי שאני הדפוק.שאני צריך להשתנות.

ורציתי להתאבד.... כל כך רציתי למות. הרגשתי שאין לי בשביל מה לחיות בעולם המטומטם הזה.

וכעסתי על אלוהים, למרות שאני עדיין כועס עליו אבל פחות. זה האדם החרא שנמצא פה והורס אותנו.

אבל תשמעו קטע... הם במיעוט!

השיעור לשנת 2000 של ילדי אינדיגו הוא כ50% מהילודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הם עוד מצליחים לשלוט אבל כל זה אך ורק בגלל שהם מאורגנים!

בואו נתארגן. נתאחד.

אם קראת את זה והרגשת שזה מדבר אלייך ממש עלייך... אז למה יש לחכות?

להפיץ הלאה!!! מהר מהר

תגובות למייל - [email protected]