נמאס לי, אני כותבת פה בדיוק חודש וכבר נמאס לי מזה, S:
ראית בבלוג אחד שרשום:
"אני פתחתי בלוג רק כדי בעוד כמה שנים לקרוא את כולו ולצחוק על השטחיות שחייתי בה,"
כשחושבים על זה זה באמת נכון... את מי מעניין כל זה? XD
אני מדמיינת את עצמי בעוד כמה שנים מסתכלת במחשב הישן, במחברת כתובת וססמאות, ונכנסת לבלוג וצוחקת על זה עם חברים, משפחה.
אמנם זה רגשות, אבל אני מספרת את זה לאנשים שלא מכירים אותי.
בתכלס,כשפתחתי את הבלוג חשבתי שהצד העמוק שבי יצא החוצה, באטט, זה לא קרה..
רק השטחיות התגלתה צפה לה על המים והעומק טובע.
אני בטוחה שאני לא שטחית! אני בטוחה בזה, הרי אני לא אוהבת את כל הספרים *אהמקיץאחדביחדאהמ* השטחים האלה, ואת כל הסדרות *אהמהייסקולמיוזיקלאהמ* השטחיות האלה, ולפעמים בכתיבה שלי מתערבב רבד עמוק שלי שבאמת יוצא מהלב, עם רבד רדוד, ששונה במיליון אחוזים מהמילה הקודמת שרשמתי או מהמשפט הקודם.
ראיתי אנשים שכותבים לבלוג סיפורים מדהימים, או שירים מקסימים, ואורח החיים וחוויותיהם משתקפים דרך זה.
ואני חייבת להודות שניסיתי... ניסיתי!!! ניסיתי לכתוב שירים, ולא הצלחתי, המוזה לא הגיעה אלי... זאת אשמתה שהיא שכחה לרדת מהאוטובוס דווקא כשהגיע הרגע להכנס לראש שלי, לחיות במוח שלי, ולפעמים, עד שהיא סוף-סוף נזכרת לעצור במוחי, וקובץ הוורד כבר פתוח, והרעיון, והכותרת, והשורה הראשונה והשורה השנייה ועוד מילה נרשמים, היא בורחת, עולה לאוטובוס וחוזרת רק לאחר זמן ארוך, כשכבר אינני זקוקה לה, בד"כ בלילה.
זיבולי מוח, פחחח, כאב ראש, אף-אחד לא באמת חייב לקרוא מה שאני כותבת...
במילא אני לא אדע. אני עדיין לא מבינה מה מטרת הפוסט הזה...
סתם משעמם לי. עוד זבל שאני מכניסה למוח שלכם.
היו שלום.
עמ-שטוחה פנימית-ית
אגב- זה לא אומר שאני אפסיק לכתוב פה :S
בבלוג זה
בכל הבלוגים
