סיפורי טוקיו הוטל

התגובות מאוד איכזבו אותי , וזאת עוד סיבה שאני פורשת מהבלוג הזה .בכל מקרה אני רוצה כבר לגמור עם הסיפור הזה אז אני מעלה את הפרק .

אני מקווה שתאהבו ותהנו ממנו .

עוד משהו שרציתי לומר זה שבתקופה האחרונה אני מאוד עמוסה , מבחינת לימודים , יציאות , חברים , חבר ועוד כמה דברים אישיים . אז לבנות שאני בקשר איתן במילים , מצטערת אם יהיה איחור . ולכל השאר , מצטערת שאני עונה על התגובות מאוחר, אני מקווה שבכלל יהיה לי זמן לענות עליהן .

פרק 5:

שיר 

"אז מה ?" שאל עילי בזמן שהחבורה ישבה במעגל , ולריה שוכבת על רגליו של טום ומישל שוכבת על רגליו של לוק .

" מה?" שאלה מישל את עילי .

" מה יש לכם לספר , משעמם לי ..." אמר עילי .

" יאללה , כל אחד שיספר משהו " אמר לוק ומישל חייכה אליו .

" משהו שלא סיפר אף פעם לאף אחד " הוסיף לוק .

"אוקי... " אמרה מישל .

" מי מתחיל ?" שאלה ולריה .

" אני " נענתה מישל והתרומה מלוק .

" אמ... אני לא יודעת איך להתחיל את זה ... אני .. פעם הייתה לי מערכת יחסים ש... " החלה מישל לומר , עינייה מושפלות . " היא לא הייתה נורמלית כל כך " הוסיפה , מנגבת דמעה שירדה . כולם הביטו בה במבט לא מבין .

" זה , אויש עזבו אתם לא תבינו " אמרה מישל , מנגבת את הדמעות במהירות

"מה קרה מישלי ?" שאלה ולריה , מנסה להגיע ללב חברתה , היא ראתה שקשה לה .

" זה .. לא משנה פשוט .. זה לא משהו חשוב כל כך אתם מבינים ?, באמת שזה לא מעניין " אמרה מישל .

" מישל , אנחנו חברים שלך , את יכולה לספר לנו הכל , מה שנאמר בחדר הזה , לא יוצא מהחדר הזה " אמר ביל . מישל היססה קצת ואז החלה לספר ,היא הייתה חייבת לפרוק את זה , היא לא יכלה להמשיך לשמור את זה בבטן שלה .  

" אז ככה , זה .. זה התחיל שהייתי קטנה , ממש קטנה בת 8 וחצי בערך , אבא שלי , הוא היה בא אלי בליליות , לפעמים היה רק מלטף אותי בכל מיני מקומות , לפעמים היה רק שוכב מעלי ונצמד אליי , לא משהו דרסטי או קיצוני " אמרה מישל , כילדה תמימה שלא מבינה , מנגבת דמעה שנפלה על לחייה השזופה .

" אחר כך זה כבר התחיל להיות אחרת , הוא היה מגיע לעיתים יותר תכופות , הוא היה מבקש ממני להוריד את הבגדים , וגם הוא היה מוריד , הוא היה אומר לי 'הנה , תראי מישלי , גם אני מוריד את הבגדים , לא נורא אם קר או מתביישים ' .אמרה מישל משפילה את ראשה , כולם הביטה בה המומים , מזועזעים . אחרי שהוא היה מפשיט אותי , הוא היה שוכב על המיטה , מבקש ממני לגעת לו בכל מיני מקומות , ללק אותו בכל מיני מקומות , אבל חכו כן ? זה עוד לא הקטע הכי נורא " אמרה מישל , ממשיכה לבכות .

" כשהגעתי לגיל 13 וקיבלתי כבר מחזור ראשון הוא בא אלי לחדר , חוזר על אותם דברים שביקש ממני לעשות כל לילה , כרגיל .. רק שהלילה ההוא לא היה לילה רגיל , הוא.. הוא אנס אותי , הוא נכנס אלי באכזריות , קרע ממני את התמימות בגסות , וכשגמר הוא הלך לחדרו , מנשק את אימי ללילה טוב ונרדם , משאיר אותה שרועה על המיטה המלאה בדם ,כואבת ומושפלת . " סיימה מישל לומר את דבריה , ולריה הביטה בה בפה המום , לוק הביט בה במבט מרחם .. התאומים ארנולד ועילי היה המומים גם כן , ולריה מיד רצה אליה , מחבקת אותה חזק ככל שיכלה , חושבת לעצמה , איך זה שהיא א ידעה על הדבר הנורא הזה שחברה שלה עברה ? איך ? .

"מישל , איך לא אמרת לנו דבר ?" שאל טום

" איך לא סיפרת למשטרה , אבא שלך הוא בן אדם רע , צריך לאסור אותו על מה שעשה לך " אמר ביל .

" אמרתי לכם שאתם לא תבינו !" התרוממה מישל לפתע , מביטה בכולם בעיניים דומעות .

" מה לא נבין מישל ?" שאלה ולריה

" הוא לא רע , הוא היחיד שאכפת לו ממני , הוא תמיד היה אומר ' קטנטונת שלי , את כל כך יפה , הכי מקסימה בעולם ' , הוא היה אומר ' תמיד תישארי הילדה האהובה על אבא ' "הוסיפה מישל לומר בקול חולני .

" הוא אהב אותי , ועדיין אוהב , אתם מבינים ? אני מרשה לו לעשות לי את כל הדברים האלו , אני אוהבת אותו ! הוא הכי חשוב לי בעולם , והוא בא אלי בלילה עד היום , מקדיש לי מזמנו החופשי מה שאף אחד לא עושה , מכבד אותי , עוזר לי בכל מה שאני צריכה , כיף לי להיות איתו , כיף לי לגעת בו , אתם מבינים?" צעקה מישל .

אם כולם היו המומים מקודם , עכשיו הם כבר המומים מידי , הם הביטו במישל ברחמנות , הם לא האמינו שזה מה שחברתם , מישל , אומרת להם , הם חשבו שזה חולני , וזה באמת כך .

" מישל .. את מאוהבת .. מאוהבת באבא שלך ?" שאלה ולריה בהיסוס , בחשש .

" כן " ענתה מישל קצרות .

" את לא חושבת שזה קצת .. לא נורמלי ?" שאלה ולריה , מנסה כמה שפחות לפגוע במישל .

" לא נורמלי ? לא נורמלי .." אמרה מישל מצחקקת " ידעתי שתגידי את זה , מיס ולריה פרפקט

אולי את תספרי להם על כמה דברים שעברו עלייך שאת היית קטנה , או למה לחזור לעבר ? יש גם הרבה דברים שקרו היום..." החלה מישל להתעצבן ולדבר יותר מידי "מישל תשתקי " ולריה ציוותה על מישל .

" את צריכה להבין שזה לא בסדר מה שקורה פה , שאבא שלך לא בן אדם טוב , שאת לא אמורה להרגיש אליו דברים כאלו , זה לא נורמטיבי בכלל , את חייבת לצאת מזה , אני ממש מצטערת לבשר לך את זה ככה , ואני ממש מצטערת שאני זורקת את זה עלייך בבום , אבל נראה לי שזו הדרך היחידה מישל , אבא שלך אנס אותך , הוא השתמש בך וזרק אותך , הוא משקר לך שאת חשובה ו אבל את לא , הוא מנצל אותך , גרוע מזה , הוא מנצל אותך מינית , את חייבת להבין מישל , את ילדה יפה וחכמה אז תנסי להבין , תצאי מזה כבר " אמרה ולריה במהירות ,שוטפת את מישל , מטלטלת אותה ומנסה להכניס בה קומץ של היגיון . מישל השתחררה מאחיזתה של ולריה , מתרחקת בהיסוס , מביטה בולריה ובכולם במבט המום , במבט פגוע , היא נשענה על הקיר , נצמדת אליו ויורדת לאט , מתכווצת בתוכה ומורידה את ראשה אל תוך ידיה . "איך לא שמתי לב לזה " אמרה מישל " איך הייתי כל כך טיפשה " הוסיפה . " די מישלי , זאת לא אשמתך , את היית פה קורבן וכשנצא מפה אני מבטיחה לך שהדבר ראשון שנעשה זה נתקן את המצב , ואת לא חוזרת לבית שלך , את תבואי לגור אצלי לתקופה " אמרה ולריה למישל והיא רק הנהנה , מחבקת את ולריה חזק כאשר לשתיהן זולגות דמעות מלוחות על הלחיים.

שיר

כעבור רבע שעה שכולם נרגעו מהסיפור של מישל , הם החלו את השיחה שוב "אז ... תור מי עכשיו לספר משהו ?" שאל עילי , מביט בכולם .

"אמ .. אני מניח שאני " אמר טום , מניח את היו יו של לוק על השטיח עליו כולם ישבו , הוא החל בכובעו בלחץ .

" אממ, כל דבר כן  ?" שאל טום , מחייך חצי חיוך .

" כל דבר " אמרה ולריה ברכות , טום הביט בה במבט אוהב , הוא נשבה בקסמיה .

" טוב , אז ככה .. יש איזה מקום אחד , שאני וביל היינו נוהגים ללכת אליו שהיינו קטנים , זאת מן רחבת דשא , מן אחו מדהים כזה וגדול , הכל מלא דשא ופרחים ואגם קטן עם ברווזים , אני וביל היינו הולכים לשם הרבה , היינו נוהגים לשכב על הדשא ולהסתכל על השמיים , אני יכול להישבע שהשמים נראים משם הרבה יותר , הרבה יותר יפים , הרבה יותר כחולים , הרבה יותר קסומים . אז .. אני וביל , או יותר נכון ביל , הפסיק ללכת לשם שגדלנו  הוא היה עסוק במוזיקה וכך גם אני , בבנות , בלימודים , החיים נהיו עמוסים וקשים , כבר לא היה לנו את הזמן כמו שהיינו קטנים ללא שום דאגות . אבל אני ? אני לא הפסקתי ללכת לשם אף פעם , תמיד שהייתי עצוב , שמישהו היה פוגע בי , שהייתי שמח , שרציתי לנשום קצת אויר או קצת זמן לעצמי . זה היה אפשר לומר המקום שלי " החל טום לספר .

"יום אחד , אני חושב שזה היה בחורף כי אני זוכר , ממש זוכר את הגשם שירד , את הטיפות שנכנסו לי בתוך העיניים , התערבבו עם הזוועה והדמעות " טום המשיך לומר , כולם היו מרותקים לסיפורו .

" אתם .. בטוחים שאתם רוצים שאני אמשיך ?" שאל טום וכולם הנהנו לחיוב .

" אז הלכתי לשם , ירד גשם ו.. שכבתי על הדשא שוב , אני חושב שזה היה לפני שנה , הייתי כבר גדול מספיק בשביל להבין בשביל לדעת שזה אסור , שזה לא בסדר , אז שכבתי על הדשא , נותן לגשם לרדת עלי ,מביט בשמיים האפורים היה כל כך שקט מסביב , ממש יכולתי לשמוע את השקט , השקט שלפני הסערה " אמר טום , גורם לכולם להתעניין ,לרצות לדעת מה כבר קרה .

" לפתע שמעתי צרחה , צרחה איומה שעד היום אני שומע אותה בסיוטים שלי , שעד היום אני זוכר אותה , היא נחרטה באוזני , היא פשוט לא יוצאת .." אמר טום , מחזיק בפניו .

" שתצא כבר !" צרח , דופק את רגלו על השטיח ומשפיל את עניו , היה אפשר ממש לראות דמעה שזולגת מעיניו החומות .

" התרוממתי מיד כמובן .." המשיך טום בסיפורו " חיפשתי מה מקור הצעקה .. התחלתי ללכת לפי הקולות , ללכת לפי הצרחות האיומות , עד שהגעתי למקום קרוב מספיק , למקום שבו ידעתי ששם זה קורה , קורה משהו לא טוב , מהר מאוד התקשרתי למשטרה , פחדתי . פחדתי לראות מה אני אמצא שם . " אמר טום .

" המשטרה לא הגיעה אחרי חמש דקות , והחלטתי ללכת בעצמי לראות , התקדמתי עוד כמה צעדים והזזתי שיח אחד שהיה  שם , משם יכולתי לראות בן אדם , מבוגר , בן חמישים + מכה אישה , לא אישה , נערה , נערה בת 16 , לא יותר .. נערה בגיל שלנו , מכה אותה למוות , ממש מענה אותה , היא הייתה צמודה לעץ , גבה חשוף והוא הצליף בה בשוט , מידי פעם הנחית גם כמה מכות על ראשה העדין .

"תפסיק !" צעקתי

" תפסיק  כבר " המשכתי לצעוק , האדם מיד הסתובב אלי , הוא הביט בי בעיני ואני בשלו , הן היו נראות כל כך רעות , כל כך קרות , כל כך אכזריות .

"אל תיגע בה " המשכתי , הוא מיד רץ , לפתע שמעתי את המשטרה

" הוא שם !" צעקתי להם , הם רצו מיד אליו , תפסו אותו בכוח והשטיחו אותו על הדשא הרטוב , אסרו את ידיו באזיקים והכניסו אותו לניידת , אני ניגשתי לבחורה , הפכתי אותה על גבה והבטתי לעיניה

" תקומי , אל תעזבי אותי " אמרתי לה

" תקומי , את חייבת לחיות בבקשה " הוספתי , הכרתי אותה , הכרתי את הילדה , היא הייתה איתי בגן שהייתה ילד קטן ," אני זוכרת שנהגנו לשחק ביחד בבובות " אמרה לי הנערה , אשלי שמה . הבטתי בה " נכון , תזכרי בזה . אני גם זוכר ששיחקנו ביחד בקוביות , והתחלקנו בסנדוויצ'ים , כי שלך היו מגעילים " ציטט טום , מצחקק ונזכר .

" נכון " היא  צחקקה .

" תבוא לבקר אותי ?" שאלה , ועיניה נעצמו .

מיד הגיע אמבולנס , הכניס אותה לתוכו ונעלם .

" תודה לך ילד " אמר השוטר

" הצלת את חייה " הוסיף

הלכתי לבקר אותה כמה פעמים בבית החולים , היא הייתה בתרדמת 'קומה' הרופאים אמרו , הייתי מבקר אותה , מביא לה פרחים ומסרק את שיערה השחור והחלק , מדבר איתה ומעדכן אותה בכל מה שקורה לי , כעבור שבוע הגעתי כהרגלי לבית החולים , 'היא נפטרה , אני מצטער 'אמר הרופא ואני פרצתי בבכי "סיים טום את סיפורו , דמעות זולגות מעיניו וראשו מושפל .

כולם שתקו , הסיפור זעזע אותם , הראה להם גם צד אחר אצל טום , צד רגיש , אוהב וחם , צד דואג ועוזר,צד פגיע

"בסופו של דבר , לא הצלתי אותה " אמר טום .

" כן הצלת " אמרה ולריה מיד

" ועוד איך " אמר ביל, עדיין המום מהסיפור .

" נתת לה למות בכבוד , לא במכות , הארכת לה את הימים , בילית איתה , עזרת מאוד " אמרה ולריה . טום חייך אליה " את תמיד יודעת מה להיגד" הוסיף וולריה חייכה " את מושלמת " המשיך טום .

" אל תהיה כל כך בטוח בזה " אמרה ולריה בקול רציני .

פרק ארוך הא? בכללי כל הפרקים בסיפור הזה ארוכים . מקווה שנהנתן , תוכיחו לי את זה בתגובות , בכל מקרה הבלוג על סף סגירה ו... לא יהיו לכם עוד הרבה פוסטים להגיב עליהם ....

ליה