סיפורי טוקיו הוטל

כמעט שבוע עבר ו-15 תגובות , אני כל כך מאוכזבת , אתם פשוט לא מבינים כמה , זה מוריד לי את החשק כל כך .

אבל במילא אני סוגרת את הבלוג, אז יש לי שאלה , אני ארשום אותה בסוף ואני מקווה שכולכם תענו עלייה .

אין לי גם כח , זמן או חשק לענות לתגובות .מצטערת .

פרק 6:

שיר 

"למה את מתכוונת?"טום שאל , לא מוריד את מבטו מולריה.

"לא משנה .. סתם " התחמקה ולריה , מסיתה את מבטה משלו , מנסה לא להיתקל .

" ולריה... על מה את מדברת?"המשיך טום לשאול .

" על כלום !" אמרה ולריה בטום גבוה וכועס . טום שתק , כולם הביטו בשניהם , הם לא הסיתו מבטם זה מזה .

" טוב חבר'ה , צאו מזה " אמרה מישל , מנסה לפייס .

" לא , , ולריה תגיד לנו את מה שיש לה להגיד אני פתחתי את הלב , מישל פתחה את הלב , עכשיו תורך  ולריה " אמר טום כקובע עובדה .

" זה מטומטם , כל הרעיון הזה בכלל טיפשי "תקפה ולריה .

" למה שאני אפתח את הלב שלי , את מה שעבר עליי בחיים , בפניכם ?, את עילי לוק וארנולד רק הכרתי , אז למה? הא טום תגיד לי ?" אמרה ולריה .

" כי אנחנו חברים שלך "

" ואנחנו נעזור לך " אמר .

" במה בדיוק עזרתם לי טום ? מישל עזרה לי איזה בגד ללבוש לבית הספר , אתה עזרת לי בזה שזיינת אותי הרגע בסיפריה , ביל מאוד עזר לי בזה שהוא הסתובב איתי בהפסקה שביקשתי ממנו להעמיד פנים שהוא חבר שלי כדי שקני יעזוב אותי , פשש , כל הכבוד , ממש פרס נובל מגיע לכם , חברים אמיתיים " תקפה ולריה , מוחאת כפיים בעצבים .

" מה יש לך ?" שאל טום , לא מבין מה קורה לולריה .

"ואל ..." החל ביל לומר , היא השפילה את ראשה , " זה אני , ביל , חבר שלך , מה קורה לך ?" שאל

" את צריכה עזרה ..תספרי לנו , באמת אני מבטיח להשתדל לעזור בכל מה שאני אוכל " אמר ביל בקול רך ואוהב .

" במה להתחיל ?" שאלה ולריה , מרימה את ראשה ומחייכת חיוך מר , לחייה רטובות מן הבכי והשחור נמרח לה , למרות כל זאת היא הייתה נראית יפה , יותר יפה מכל דבר שאפשר לתאר.

" במה שהכי מציק לך ואל " אמר טום , ניגש אליה ומחבק אותה מהצד ,כולם הביטו בולריה מחכים שתתחיל .

" טוב אז... " ולריה החלה לדבר , מכחכחת בגרונה.

"אני מאומצת " החלה ולריה בישירות .

"רק בגיל 14 אבי המאמץ אימץ אותי , עד אז חייתי עם אמא מסוממת , אבא שיכור ואח בן 17 שמסתובב ברחבות , שהייתי בת שבע אבי החל להרביץ לי , הוא היה נוהג לחזור לבית שיכור ולהכות אותי עד שהוא עייף , ואז הוא היה מזיין את אמא שלי שותה עוד קצת והולך לישון , שהוא גילה שאחי לוקח סמים , הוא סילק אותו מהבית , מאז אחי היה מגיע כל לילה , מתגנב מהחלון, מספר לי סיפור ומנשק אותי נשיקת לילה טוב , חובש לי את הפצעים ואומר ' אל תדאגי , מחר זה כבר לא יכאב' " אמרה ולריה כנזכרת , מנגבת דמעה שזלגה .

"יום אחד אבי היה ממש שיכור , הוא חזר לבית והחל לזרוק עלי דברים , אחי היה בבית גם , הוא ראה אותו נתקף עצבם , הוא החל להרביץ לי יותר ואחי הגן עלי בכל כוחו , ' תברח ' אמרתי לו 'הוא יהרוג אותך ' הוספתי לומר בבכי , באותו לילה אבי אנס אותי , ואמא שלי עמדה בצד , מסתכלת ונהנית ," אמרה ולריה בקול פגוע . "מפגרת " סננה .

"חיכיתי שאחי יבוא , שיגיד לי שמחר זה כבר לא יכאב , שהכל יהיה בסדר , חיכיתי , חיכיתי , והמחר כבר הגיע , מהר יצאתי לחפש אותו ברחובות , קראתי לו ' בן ' , 'בן ' , 'איפה אתה ?" ' והוא לא ענה , המשכתי לחפש אותי , רצתי ממקום למקום , מהגן שעשועים הזה למכולת הזאת . ואז ראיתי את חברים שלו " אמרה ולריה , מתחילה לבכות .

"שאלתי אותם אם הם ראו את בן ואני רק זוכרת שהם אמרו לי 'פשש איזה יפה נהיית ,ממש כמו אישה כבר צמחו לך ציצים , בואי מתוקה , אנחנו נעשה לך רק טוב ' אחד מהם אמר , הוא היה נראה טוב , אני זוכרת שבן הביא אותו פעם לבית נדלקתי עליו . הוא לא ראה אותי ולא ידע מי אני בכלל . אבל עכשיו , שהייתי כזאת יפה , הוא נדלק עליי גם " אמרה ולריה

" המשכתי לחפש את אחי עד שהגעתי לסמטה אחת וראיתי אותו שוכב שם , מחוסר הכרה , רצתי אליו כורעת על ברכי קוראת לו בשמו , מנשקת אותו , מחבקת אותו , מטלטלת , מנסה להעיר , צרחתי , בכיתי , כמה שבכיתי , באותו יום הוא מת ממנת יתר , כעבור שבוע יצאתי להסתובב בחוץ , שאני נזכרת בזה עכשיו אני ממש מזדעזעת , איך הייתי פעם ולמה הפכתי עכשיו " אמרה ולריה בוכה.

כולם הביטו עלייה בעצב , הם לא תיארו לעצמם שחברה שלהם , ולריה , ולריה היפה , ולריה החכמה , ולריה המצטיינת ,  ולריה המקובלת , ולריה הדוגמנית , ולריה אני הולכת רק עם בגדי מעצבים , ולריה העשירה ,מיס פרפקט עברה כאלו חיים מזעזעים .

"אני זוכרת שלבשתי חצאית מיני שחורה , כל כך קצרה שאפשר היה לראות כמעט את התחתונים , לבשתי חולצה שחורה קרועה שהיה רשום עלייה I love rock  בלבן , אני זוכרת כל פרט , השיער שלי היה מפוזר ומשקפי שמש שחורות נחו על עיני , אני זוכרת שהייתי עם נעלי בית " אמרה ולריה  , מגחכת .

" ראיתי שוב את חבר של בן , קייל, הוא החמיא לי , רצה שאבוא איתו , שכבנו , כמה פעמים , ואז הוא נתן לי סמים , בהתחלה משהו קל ואז כבר התמכרתי , הייתי חברה שלו במשך חמישה חודשים , ובהם לא הפסקתי להזדיין , לעשן כל דבר שבא ליד , הייתי יורדת לו רק בשביל לקבל את המנה שלי , זה היה כל כך משפיל " אמרה ולריה כנזכרת , מוחה עוד דמעה .

 "וזהו , הגעתי לפה , הסתגלתי לחיים היפים , לאבא החדש , לחברים , לזה שאני בן אדם מוערך , אבל בחיים אני לא אשכח את מה שקרה לי , את אחי שמת ממנת יתר  וכל כך אהבתי אותו , את ההורים המגעילים שלי שהרסו לי את החיים , את קייל שדרדר אותי עוד יותר ,את האונס , את ההתעללות , זה בחיים לא ישכח " סיימה ולריה את דבריה , מנגבת את הדמעות .

עילי מהר לבוא לחבק אותה , טום אחר כך " לא ידעתי שעברת כאלה דברים " אמר טום , נושק על מצחה .

ביל ומישל באו אחריו , וגם ארנולד ולוק .

" לא עברת חיים קלים הא?" אמרה מישל .

" למה לא סיפרת לי ?" שאלה .

" למה את לא סיפרת לי ? החזירה ולריה אך מישל רק חיבקה אותה .

"וואו , לא ידעתי שעברו כאלו דברים על האנשים שכל כך קרובים אלי " אמר ביל , עדיין בהלם ממה שהשלושה סיפרו .

"טוב , כדאי שנרגע קצת ממה שכולם סיפרו , ואז נמשיך את השיחה הזאת " אמר לוק , מביא שתייה וקצת חטיפים , שם אותם במרכז המעגל .

שיר

"מה קרה ארנולד ?" שאלה מישל את ארנולד שישב בצד , בוהה בנקודה לא מוגדרת ושותק .

" לא כלום " ארנולד התעשת .

" בטוח ?" שאלה שוב , מכווצת את עינייה כלא מאמינה .

" כן , כן " אמר .

" תגידו חברה , אני .. יכול לשאול אותכם שאלה ?" שאל ארנולד , מסובב את מבטו לכול החבורה שישבה ביחד , שותים ואוכלים .

" בטח " אמרה ולרה .

" מה שתרצה אחי " הוסיף לוק .

"  מה את חושבים עלי ..? תגידו את האמת , אל תייפו את המציאות ואל תנסו לעדן את מה שאתם מרגישים  , מה אתם חושבים עלי , באמת ?" שאל ארנולד , מביט בהם במבט ישיר .

החבורה מיד התחמקה " מה זאת אומרת מה אנחנו חושבים עלייך ?" שאלה ולריה .

" מה את חושבת עלי ? אני מכוער, יפה , חכם , מגעיל , טיפש , חנון , מה ?" אמר ארנולד בישירות .

"אממ ... " החלה ולריה לגמגם .

" אני .אני לא יודעת מה להגיד " אמרה ולריה לארנולד , הוא הנהן כמבין .

" תראה ארנולד , אם אתה באמת רוצה לדעת , אפשר להגיד שאתה די שקט , חנון , לא משקיע כל כך במראה שלך , לא מקובל " החל לוק לומר באיטיות , מנסה כמה שפחות לפגוע בארנולד .

"בדיוק מה שהיא אומרת " אמר ארנולד .

" מי אומרת  ?" שאל לוק .

"לא סתם, לא חשוב "מלמל ארנולד.

" ארנולד , התחלת להגיד משהן , אז תסיים אותו " אמר טום .

" זה לא חשוב , באמת שלא " אמר ארנולד .

" זה כן " קבעה ולריה , מביטה בארנולד .

" סתם , אמא שלי " אמר ארנולד .

" אמא שלך חושבת עלייך כאלו דברים ?" שאלה מישל .

" כן " אמר ארנולד קצרות .

" אבל זה בסדר.." אמר שראה שכל החבורה מסתכלת עליו במבט מרחם .

" אי כבר רגיל להשפלות , לזה שלא מעריכים אותי " אמר ארנולד .

" אני כבר רגיל לזה שהיא אומרת לי ' ארנולד , תראה איך אתה נראה , חבל שילדתי אותך בכלל ' " ציטט ארנולד מנגב דמעה ומיד שותק . " לא הייתי צריך לומר " אמר ארנולד במהירות .

" כן היית " אמרה ולריה . " אנחנו נעזור לך " הוסיפה " כולם פה עכשיו פורקים את מה שעבר עליהם , או עובר , זה לא יצא מפה ארנולד , אני מבטיחה " אמרה ולריה מחבקת את ארנולד מהצד .

ארנולד חשב כמה רגעים ואז המשיך

"זה פשוט ש.. נמאס לי , נמאס לי להרגיש לא אהוב , לא חשוב , נמאס לי להרגיש שאם לא הייתי מתעורר בכלל, לאף אחד לא היה אכפת , אף אחד לא היה מרגיש בחסרוני " אמר ארנולד .

" נמאס לי שאמא שי כל הזמן בוכה על איזה מפלצת היא ילדה , נמאס לי שהיא לא מעיזה להסתכל לי בעיניים , נמאס לי שכשחברות באות אליה היא אומרת לי להיכנס לחדר שלי ולא לצאת , ' אל תעיז לצאת מפה ' " ארנולד ציטט

" ואז , אני שומע אותה מספרת , ' ארנולד שלי , ילד למופת , כל הבנות באות אליו , הוא כבר מבקש ממני לסלק אותן ' היא אומרת ומצחקקת צחקוק מזויף . ' כל כך יפה תואר ' הוא המשיך לצטט את אימו .

"היא משקרת להן , היא מתביישת בי , היא לא רוצה בי בכלל , הרבה פעמים היא אמרה לי לעוף מהבית ולא לחזור , הרבה פעמים אני שומע אותה מדברת עם אבי על איזה לא יוצלח אני וכמה חבל שהם הביאו אותי לעולם . " אמר ארנולד .

"אבא שלי היה היחיד שעזר לי , שתמך בי , שהיה איתי שהייתי צריך , היחיד שהגן עלי מהמפלצת הזאת שקוראים לה אמא שלי "  אמר ארנולד מוחה דמעה .

" בכלל , אמא שלי התחתנה עם אבא שלי רק בגלל הכסף שלו , הרי אבא שלי הוא מספר שלוש הכי עשיר בכל רחבי גרמניה , אמא שלי בכלל לא אוהבת אותו , רק את הכסף שלו היא רוצה , עסוקה כל הזמן בלבזבז אתו על השטויות שלה " אמר ארנולד ,משפיל מבטו .

"לפני שנתיים ,שאבי כבר היה מש מבוגר , בן 60 בערך , הוא התחתן מאוחר עם אמא שלי , שהיא בת 40 בכלל , אני זוכר גם את היום הזה ,זה היה יום שישי אחר הצהריים אני בדיוק חזרתי מבית הספר , הבית היה שקט , מה שלא היה רגיל אצלנו , עליתי לחדרי ואז שמעתי קולות , קולות חניקה , נכנסתי לחדרם של אמי ואבי וראיתי את אבי , שוכב על המיטה , ואת אמא שלי מעליו חוסמת לו את דרכי הנשימה עם כרית ' תעזבי אותו ' צעקתי והיא מיד הסתובבה 'תשתוק ' ציוותה , ואני ? אני כמו פחדן עמדתי שם , בלי לעשות כלום פחדתי , הייתי כמו משותק , כעבור שתי דקות אבי כבר הפסיק לנשום ' שלא תעיז לומר מילה ' אמא שלי סיננה ויצאה מהחדר מתקשרת למשטרה " אמר ארנולד בבכי .

" הלו ? משטרה , זה בעלי , הוא לא נושם !  ' היא אמרה כבוכה , אך מבעד לטלפון היא צחקה , צחקה בליבה על מה שעשתה , רק את הכסף שלו היא רצתה , ועכשיו ? עכשיו יש לה הכל , ואני , אני שתקתי , במשך כל השנים האלו שתקתי , התרגלתי כבר להשפלות מצדה , או מבית הספר , התרגלתי כבר לזה שאני חסר ערך , התרגלתי " סיים ארנולד את דבריו .

ולריה מחתה דמעה שירדה על לחיה .

"וואו ארנולד " אמר ביל , מחבק את ארנולד .

"אני כבר לא עומד בזה יותר " הוסיף .

אחרי שכולם חיבקו את ארנולד , עודדו אותו ואמרו לו שהוא חייב ללכת למשטרה , לספר להם על הכל .

הם החליטו שהם יעשו הפסקה עם כל הסיפורים האלו , היה קשה לשמוע אותם .

"בואו נשחק משחק " אמר לוק .

" איזה ?" שאלה מישל .

אז השאלה , אתם רוצים שאני פשוט יעלה לפה את כל הסיפור בפוסט אחד , מצידי אל תגיבו אפילו , ונגמור עם עניין ? נסגור את הבסטה ונמשיך הלאה ..

פעם היו לי בבלוג הזה לפחות 45 תגובות (כולל שלי ) , היום יש לי בקושי 30 . לאן כולם נעלמו ? אני לא יודעת ..

בכללי עוברת עליי תקופה לא קלה בכלל , אין לי זמן כמעט לבלוג הזה אבל אני משתדלת ומתאמצת ומעלה פרקים ומשקיעה כי אני יודעת שבעוד שבועיים בער ל הוא יסגר , אז אני רוצה לגמור את זה בטוב , כנראה שאתם לא , כי חוסר התגובות הזה, אנשים קוראים ולא מגיבים , זה כל כך מעליב ומגעיל באמת אין מילים לתאר את זה .

לכל אלו שכן מגיבות , תודה רבה !פשוט תודה .. קראתי את כל הגובות וממש ריגשתן אותי , מצטערת שאני לא עונה עליהן אבל תדעו שאני קוראת ורואה אותן .

ליה