סיפורי טוקיו הוטל

כןכן , אני יודעת שהעלתי פרק אתמול , וכבר עוד פרק חדש?אבל אני כבר רוצה לסיים את הסיפור הזה ולסגור את הבלוג כמה שיותר מהר .. ככה שקיבלתם עוד פרק .

אז אני מקווה שתהנו .

פרק 7:

שיר

"מחבואים" אמר לוק , מביט בכולם בחיוך .

" נו מה אנחנו ילדים קטנים "

" נו באמת..."

" מחבואים ? חח "

כאלו הערות נשמעו מכולם .

" נו מה אכפת לכם ? כל הבצפר שלנו , זה יהיה כיף !" אמר לוק , כעבור כמה דקות של שכנועים הם החליטו לשחק את המשחק אבל אם לא מוצאים אותם כעבור חצי שעה הם חייבים לצאת מהמחבוא שלהם ולבוא לסיפריה .

"לא סופרת " אמרה במהירות ולריה , בקול ילדותי שגרם לעילי ולטום לצחקק .

" לא סופר " אמר ביל

" לא סופר " אמר לוק במהירות

" לא סופרת " אמרה מישל

" לא סופר " אמרו עילי וטום .

" לא סופר " אמר אחריהם ארנולד .

" אתה הסופר ארנולד " אמרה מישל

" כן , אתה אמרת אחרון " הוסיפה ולריה

" אבל זה לא פייר " התגונן ארנולד .

" החיים לא פיירים " אמרה ולריה , מעמידה את ארנולד במקום שבו הוא אמור לספור .

" תספור עד מאה " הוסיפה .

"בסדר ,בסדר "  נאנח ארנולד .

"...1" ארנולד החל לספור

וכולם החלו לרוץ , מחפשים מקום

" בואי " קרא עילי לולריה , מחזיק בידה ומושך אותה לכיוון מחבוא .

"10,11,12,13,14..." המשיך ארנולד לספור .

"או הנה , זה מחבוא טוב " אמר לעצמו ביל , מתחבא באחד הלוקרים שנשארו פתוחים , משאיר חריץ קטן כדי לראות מה מתרחש .

"27,28,29,30,31,32...." המשיך ארנולד לספור בקול .

" קדימה מישל , את צריכה להתחבא " אמר לוק למישל כאשר ראה אותה עומדת בחוסר מעש .

" אבל אני לא מוצאת מחבוא" אמרה מישל בקול קטנוני .

"זה כי את לא מחפשת טוב , קדימה .. תתחילי לזוז " מיהר לוק את מישל והיא החלה לחפש לעצמה מקום בזמן שהוא התחבא באחת הכיתות.    

" 57,58,59,60,61,62,63,64........" המשיך ארנולד בספירה .

"למצוא מקום , כוסאמק מה זה הבצפר הגדול הזה " רטן טום , עד שמצא מחבוא

" 100" , מי שעומד מאחורי ומצדדי הוא העומד , אני יוצא לחפש " אמר ארנולד במהירות , הוא הביט סביבו , היה שקט , דממה , הספרייה הייתה ריקה מאדם והוא יצא למסדרונות לחפש את כל המתחבאים .

" מישל ?" נשמע קול ומישל קפצה בבהלה .

" מי זה ?" שאלה , היא התחבאה באחת הכיתות מתחת לשולחן , היה חשוך והיא לא יכלה לראות דבר .

" איפה את ?" הקול שאל ומישל החלה לפחד .

"ארנולד?" לחשה .

" לא " ענה הקול .

מישל שתקה ." אני אחזור למצוא אותך " אמר הקול , מישל בכתה בכי חרישי , כעבור דקה או שתיים , שידעה שהשטח פנוי , יצאה לבחוץ ורצה לכיוון הסיפריה .

" אחת שתיים שלוש מישל " אמר ארנולד דופק על המקום שבו ספר .

מישל התעלמה , התיישבה על השולחן ושמטה את ראשה בתוך ידיה .

" מישל ?" שאל ארנולד היא הרימה את מבטה במהירות ובפחד , כאילו רק עכשיו ראתה את ארנולד , היא הביטה בו בבהלה , שותקת. "מישל , מה יש לך ?" שאל ארנולד , חוקר אותה .

" ארנולד ..." היא החלה לומר .

" הקול " הוסיפה . "איזה קול?" שאל ארנולד " אתה היית בכיתה ?" שאלה מישל "לא , לא הספקתי לצאת מהסיפריה " אמר ארנולד . " מה?" לחשה מישל לא מאמינה.

"עילי ?" שאלה ולריה בלחש את עילי שהיה לידה , הם התחבאו בשירותים החשוכים .

" כן?" לחש עילי בחזרה , קרוב אליה .

" אתה חושב שהוא ימצא אותנו?" שאלה ולריה .

" מי ?" שאל עילי , שוכח שהם במשחק מחבואים , עסוק בלבחון את ולריה , לחפש אצלה פגם , אך הוא לא מצא , היא הייתה פשוט מושלמת , הוא נשך את שפתו התחתונה .

" מה מי?" ארנולד " אמרה ולריה .

" אה , ארנולד כן , לא אל תדאגי הוא לא ימצא אותנו "עילי לחש לתוך אוזנה של ולריה , גורם לה צמרמורת . עיניו טיילו על שפתיה , שפתיו נגעו לא נגעו , ולריה שיגעה אותו , עד שהוא נישק אותה .

" אתה בטוח ?" נשמע קול .

ולריה ועילי מיד התנתקו ." אתה אמרת את זה ?" לחשה ולריה בפחד  .

" לא " אמר עילי בחזרה " זה בטוח לא הייתי אני " החזירה ולריה .

" אולי סתם דמיינו " אמר עילי . " שנינו דמיינו , נכון עילי , זה ממש הגיוני " אמרה ולריה .

" לא דמיינתם " נשמע הקול שוב , ולריה החזיקה חזק בידו של עילי , הוא חיבק אותה מאחורה , מגן עליה , שניהם הסתכלו לצדדים  אך היה חשוך ובקושי היה אפשר לראות משהו .

"מי זה ?" שאל עילי .

" אתה בטוח שאתה רוצה לדעת ?" שאל הקול , טריקה של דלת נשמעה

"כדאי מאוד שתפסיקו להסתובב במסדרונות , הם שלי " אמר הקול שוב וסגירה של דלת נשמעה , כעבור כמה דקות ולריה אמרה " נראה לי שהוא הלך " יכלו לשמוע את הנשימות הכבדות שלה וגם את של עילי , מרוב הפחד .

" בואי "אמר עילי לולריה , בעוד הם יוצאים מהשירותים ורצים לכיוון הסיפריה , מסתכלים שאף אחד לא עוקב אחריהם .

הם נכנסו לסיפריה בפחד , שם מצאו את לוק ,טום , ארנולד ומישל יושבים ,שותקים בוהים בנקודה לא מוגדרת , מבוהלים .

" מישהו מכם היה בשירותים ?" שאלה ולריה , הארבעה הנדו לשלילה , הם כבר ידעו מה לענות, אותו דבר קרה להם .

" אתם לא מבינים , מישהו , מצא אותנו , הקול , הוא אמר לנו ש... " החל עילי לגמגם .

" אנחנו יודעים , גם לנו " אמר טום .

" מי זה היה?" ., שאלה ולריה , אף אחד לא ענה .

"אני מפחדת " אמרה ועילי חיבק אותה

" גם אני " מישל אמרה ולוק חיבק אותה .

"איפה ביל ?" שאלה ולריה . כולם שתקו

" איפה ביל ?" היא צרחה .

כולם הביטו בה במבט עצוב , טום שתק .

"נו מה , איפה הוא ? אתם לא מתכוונים לענות לי ! " ולריה השתגעה .

" ואל " החל טום לומר .

" כדאי שתשבי " הוסיף .

" למה ? אי לא רוצה לשבת , אתה מוכן להגיד לי רק איפה הוא , זה כל כך מסובך " ולריה צרחה , מתחילה לבכות .

" ואל " טום התקרב אליה , היא נתנה לו אגרופים בחזה " איפה ביל ? איפה הוא " בכתה , טום עמד , לא מנסה לעצור אותה , בסופו של דבר היא הפסיקה והוא חיבק אותה " איפה הוא ?" אמרה בקול חנוק . אחרי חמש דקות שבהן טום הרגיע את ולריה , נתן לה מים לשתות והושיב אותה הוא החל לספר לה ולעילי מה שקרה בזמן שהם עדיין התחבאו .

שיר 

ת.פלשבק .

"חייבים לחפש את השאר" אמרה מישל ללוק טום וארנולד .

" צודקת " חיזק טום .

" בואו " אמר , ארבעתם יצאו מהסיפריה בחשש .

" ביל ? ולריה ? עילי ." טום החל לצעוק .

כעבור כמה  צעקות וחיפושים הם נעמדו מול לוקר פתוח .

" היי , טום , תראה את זה " אמר ארנולד , טום לוק ומישל התקרבו ללוקר הפתוח ,ארנולד הרים מהרצפה פתק והחל להקריא .

האשליה יכולה לתעתע לפעמים ,הקולות יכולות להיות רק דמיון , אך האם אתם חים באשליה ? האם אתם מדמיינים ?

אני מציע שתשאלו את ביל .

הוא יודע שדמיון ואשליה הם ההפך ממה שקורה פה .

מישל חיבקה את לוק , בוכה בכי חרישי , טום בעט בלוקר כמה פעמים ופרץ בבכי .

" מה קורה פה ?" לחש לוק

ס.פלשבק.

"אני לא מאמינה " אמרה ולריה , עילי החזיק בידה חזק . היא החלה לבכות ,העיפרון השחור שחידשה שוב נמרח על לחיה הלבנה .

" זה לא צחוק " אמר לוק .

" זה כבר לא משחק " הוסיף .

תגיבו לא תגיבו , מה זה משנה ?