באמת לא עדכנתי במשך זמן יחסית ארוך.
אז כפיצוי הינה לכם פוסט מפעים במיוחד....
זוכרים שמשי חברה שלי מלוד באה להתארח בחיפה לפני שבועיים וקצת?
אז נסענו ביחד לגרנד קניון.
מכירים את החנות "שנטיפי"? אז כאן בחיפה בגרנד קניון המוכר יחסית...... מבוגר. באותו היום שהיינו משי ואני בקניון, כנראה שהמוכר הביא את הבן שלו.
והבן שלו חתיך. מאוד. מאוד. ובאותו היום כל הזמן היינו בקרבת שנטיפי [למרות שהגרנד קניון באמת באמת גדול. בערך פי 3 מעזריאלי.] ודאגנו לתצפת ולהקשיב גם ממרחק עצום וללמוד שהמוכר הצעיר אכן הבן של המבוגר.
משי חזרה הביתה אחרי יומיים, ולא יצא לנו לראות שוב את המוכר בשנטיפי...
אבל מאז סיפרתי לחברות שלי עליו, ואפילו לאחת החברות שלי יצא לראות אותו כשהיא נסעה כמה ימים אחר כך לגרנד [קניון].
אבא של חברה שלי ראה אותו גם, והוא טוען שהוא בן יותר מ-20, והוא הייה בטוח שהוא אחרי צבא. לי זה לא נראה.
לפני..... כמה ימים, משי מרימה לי טלפון ומודיעה לי שהיא בדרך לחיפה. המועד הייה ברור: הגרנד קניון!! [כן, אנחנו אובססיביות...]
אז אחרי טלאות רבות וזמן ממושך, נפגשנו בגרנד קניון. קודם כל ניגשנו לשנטיפי.
נו, ברור שהוא הייה שם!!!
אבל הפעם הגיעו עוד שתי בנות בערך בנות 16-17 כדי לעזור במכירות.
אחרי שמשי ואני מיצינו את שנטיפי, הסתובבנו בשאר הקניון, וקלטנו בזווית העין את המוכר הצעיר [שלא מצאנו לו שם הולם יותר מ-'הזה משנטיפי'] ואת אבא שלו מסתובבים בקניון ויושבים פה ושם ומשוחחים שיחות ארוכות.
הרבה פעצים הצעתי למשי לגשת אליו וסתם לשאול אותו איך קוראים לו אבל היא השתפנה ואמרה לי שאני מטומטמת שאני חושבת ככה. משי, יש לי מסר בשבילך: את פחדנית!!!!
גם קרה שמשי ואני עמדנו בתור לקנות משהו והתחלתי להגיד משהו למשי, ופתאום ראיתי אותו, ואני אומרת לה: "הוא מאחורנו." משי כמו מטומטמת הסתובבה מהר בשביל לראות. זה הייה די ברור שהוא קלט שדיברנו על זה....
אבל בהמשך היום כשיצאנו מ'זרה' הוא עמד מול החנות. משי ואני נעצרנו בשביל לדבר שניה, והוא התחיל להתקדם לכיווננו, ואז כמו שתי מטומטמות הסתובבנו והתחלנו ללכת. יופי, טיפשות שכמותינו....
אחרי שמשי הלכה הביתה גם אני הייתי כבר בדרך הביתה, ואז נעצרתי. חשבתי שאני חייבת חייבת חייבת לדעת איך קוראים לו.
אני פחדנית ומטומטמת, אז לא יכולתי לשאול אותו ישירות...
ניגשתי לדוכן, והוא כנראה הייה עם אבא שלו איפה שהוא בקניון, ובדוכן שנטיפי נשארו רק שתי הבנות האלה. [אני ומשי חשבנו שהרזה והיפה מבניהן היא החברה שלו, משום מה.]
נעמדתי ליד הדוכן איזה שלוש דקות ואפילו לא הסתכלתי על העגילים. פשוט חשבתי. חשבתי וחשבתי. ואז הייה לי פתאום אומץ ושאלתי את הרזה מבניהן [שחשבתי שהיא החברה שלו]: "סליחה, את יודעת איך קוראים לו?"
ראיתי עליה שהיא מבינה, אבל היא כנראה סתם מטחה אותי. "למי?" היא שאלה.
"לזה שמסתובב פה כל הזמן...... הבן של הבעלים.." פשוט לא מצאתי תיאור טוב יותר...
היא חייכה לעצמה וענתה לי: "שון."
באותו רגע כבר נמסתי. שון..? זה נשמע שם מטומטם, אבל הוא ממש התאים לו. לא יודעת למה..
ואז לפני שהלכתי ולפני שהספקתי לחשוב על זה עוד שאלתי: "ואת יודעת אולי בן כמה הוא?"
אז היא שאלה אותי: "למה, את רוצה להתחיל איתו?"
נראה לי שבדגע זה הסמקתי, והוצאתי לה את המשפט: "לא, פשוט לי ולחברה שלי יש ויכוח."
אז המוכרת שאלה על הויכוח.
"היא טוענת שהוא בן יותר מ-20, ואני טוענת..... שלא..." הסברתי.
היא שוב חייכה לעצמה ושתקה שנייה או שתיים. "הוא עולה לכתה י"א."
אמרתי מהר תודה וברחתי משם. לא בריצה, אבל בהליכה מהירה. מזל שהמדרגות הנעות היו ממש ליד הדוכן..
עד הבית הלד שלי דפק ממש מהר, ורמת האנדרנלין בגוף שלי במשך השלוש שעות הבאות הייתה רמה מטורפת!!
אפילו איבדתי את הדרך ולא מצאתי את היציאה מהקניון... נאלצתי לשאול מישהוא באיזו קומה נמצאת היציאה....
אבל ממש לא איכפת לי...
אז.. נטלי יקירתי.... תגידי בבקשה לאבא שלך, שהחתיך משנטיפי בן 16 בסך הכל... ולא, נראה שהוא לא עשה צבא עדיין...
בהצלחה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני.... =]
