| 11/2004
 טור-דה-אמסטרדם 2
אז ערפאת מת או לא?????????
ובינתיים בעולם...
לפני יומיים נרצח תיאו ואן גוך בצהרי היום ליד בנין העיריה באמסטרדם. ואן גוך הוא סוג של נין של תיאו המקורי (אח של), וגם קולנוען מקומי מאוד שנוי במחלוקת. הסרט האחרון שלו עסק במוסלמים בהולנד, ובין היתר חשף את היחס האכזרי והמתעלל שלהם כלפי הנשים בקהילה. ברור שזה עצבן כאן לא מעט אנשים.
הרוצח נתפס מיד, ובאופן לא מפתיע הסתבר שהוא מחזיק באזרחות מרוקנית והולנדית. העניין מיד הפך לשיחת היום, וכבר באותו הערב התקיימה עצרת המונית סמי-ספונטנית בכיכר. לא, לא כיכר מלכי ישראל, כיכר הדאם... הכיכר העצומה היתה מלאה עד אפס מקום באנשים, ובין הנואמים היו ראש העיר (היהודי) - עטור בענק כסף מלכותי, וגם הגרסה המקומית לשר הטכס יאיר לפיד. מבחינה אנתרופולוגית זה היה דומה להפליא לעצרות רבין שלנו, מלבד הבדל אחד משמעותי: כמעט כל האנשים החזיקו איזה סיר, מחבת, דלי, או כל חפץ אחר שמקרקש ומרעיש כשמקישים עליו, ובמקום דקה דומייה לזכר האיש, היו כמעט עשר דקות תמימות שבהן המון נרגש, זועם וכואב של הולנדים מאופקים התחרע-התפרק-שפך קיטור ועשה רעש עצום. האמת? מרשים לאללה.
אני תוהה אם הרצח, שכל כך זעזע כאן את כולם, יגרום לשינוי ביחס אל הקהילה המוסלמית הגדולה פה. אבל אני מניחה שלא, כי ההולנדים הם הכי פוליטקלי קורקט שיש, סופר נאורים, שלא יעיזו להגיד בקול רם שמפריע להם שיש אצלם בבית אוכלוסיית מהגרים שמתעקשת להתבדל חברתית ולעשות בתוך עצמה דברים בלתי נאורים בעליל. אבל בבטן, עמוק עמוק, זה לגמרי ברור שהם פשוט משקשקים מפחד מהם, ומתחילים להבין שיום יבוא ואולי הם יהיו נתונים לחסדיהם, ויזכו ליחס הרבה פחות סובלני.
And now, for something completely different
טפטוף המבקרים מתגבר, והפעם קבלו במחיאות כפיים את הזוג חושם וחושה (מה אני אעשה- אלו כינויים שהם הביאו אתם מהבית...) - חברינו מהצד של התיקולים, שהגיעו לביקור של שבוע.
אתמול בערב הפרעסר הוליך אותנו למסעדה עממית ומוצלחת, בה התחרענו על סטייקים עסיסיים וצ'יפסים פריכים, כשברקע מוקרן על מסך ענק הניצחון המפתיע של מכבי ת"א על אייקס (עובדה שענינה את ארבעתנו הרבה פחות מהסטייק...). לקינוח, המשכנו לדרינק עם כמה ילדים מהכיתה של הפרעסר (טוב, חלק דווקא כן נראו אחרי צבא), ולטיול הלילי האהוב עלינו בין התעלות, שכולל בהייה בחלונות החשופים של הבתים הכי שווים בעיר.
... הבוקר חושה ואני יצאנו לתור את שכונת היורדן, בעקבות החלטתה לדלג על ציר השופינג הקלאסי, ולהגיע היישר אל חנויות היד השניה והבוטיקים המיוחדים. הפרעסר נשאר בבית ללמוד (מחר בחינה) וחושם נשאר במלון לעבוד (כותב ספר לקהילת גאוני המחשבים, אנא עארף). מסתבר שחושה בורכה באותו חוש קלוקל של התמצאות במרחב כמוני, וכך שוטטנו שתינו, קלולסיות להפליא, יוצאות בבטחון מלא מכל חנות- היישר לכיוון ממנו הגענו אליה...
מאוחר יותר הצטרף אלינו חושם לביקור בבית אנה פרנק (חייבים, לא?), ואם כבר בסביבה- לא נקפוץ לנשנש ערימת פנקייקים קטנטנים וחמדמדים, רגע לפני שהקינוח ההולנדי הקסום הזה נכחד מן העולם??? קפצנו. בטח קפצנו.
צפירה על הגשר
בדרכי לנקודת המפגש עם חושה, הרימו את הגשר מעל התעלה הגדולה Kostverlorenvaart כדי לאפשר לסירות הגבוהות לעבור (זה קורה הרבה). המחסום הורד, התנועה נעצרה, וכולם המתינו בשתיקה. פתאם זה הרגיש לי כמו בצפירה ביום הזיכרון. ואז הגשר הורד, המחסומים עלו, ובבת אחת זה נהיה נקודת הזינוק של הטור דה פראנס :-)
פינת המשוב
סתם פינה חד פעמית, שנוצרה כדי לסגור חשבון עם גיי המחמד:
אתה לא מתבייש????????? אני צריכה לשמוע מתיקולי שבילית אצלם הערב, ולא טרחת להישאר את הפאקינג-אקסטרה-חמש-דקות כדי להגיד שלום באמצעות המצלמה והסקייפ שלהם? (שני אמצעים שאתה עדיין מסרב להתחבר אליהם?). ואתה קורא לעצמך גיי מחמד... לעת עתה אני מכריזה עלייך כפשוט גיי. סתם הומו.
ושיר הלל לתיקולי 2, שהעביר למחשב שלנו את שני הפרקים הראשונים בסדרה של דנה מודן, ופרק נוסטלגי במיוחד של יורים ושרים (או וואט-אבר). סוף סוף צפינו.
בכל זאת קצת אוכל
החלטנו לקצץ בכמות המסעדות היומרניות ולהתעמק בתחום האפור (או יותר נכון חום- מלשון ה'בראון קפה' הידועים), של ז'אנר ה-Eetcafe: מין בר-פאב-מסעדה בעל עיצוב פשוט, קירות ספוגי עשן, תאורה עמומה ואוירה עולצת, שבו ניתן לאכול מנות לא יומרניות וטעימות במחיר סביר. בהחלט חזיילך. בהחלט מומלץ.
Cafe De Schutter
Voetboogstraat 13-15
המקום שבו אכלנו בערב עם החושמים. הרבה צעירים סטודנטיאליים, המנות טעימות, עסיסיות ומשביעות (אומצת סינטה, צלעות כבש וקבב אינדונזי ברוטב סאטה), שירות א-פורמלי מופגן, ומחיר הגיוני- ממוצע של 12 יורו למנה בשרית גדולה עם צ'יפסלט. המשחקים של אייקס מוקרנים בלייב, ויש גם כל מיני די.ג'ייז שמתארחים. חזיילך כבר אמרתי?
BOLHOED
Prinsengracht 60-62
אזהרה: מקום צמחוני! לא לפרעסרים!!!
בית קפה קטן וחמוד על גדות היורדן, בו חושה ואני עצרנו לנשנוש צהרים בריא. השירות חובבני אך מלא קסם, ויש כל מיני מנות אורגניות ומושקעות. אם נתעלם לרגע מהררי הנבטים על הצלחת (שתמיד, אבל תמיד, גורמים לי לרצות לגעות) ומאופציות הטופו והסויה- זה אפילו עלול להיות מוצלח... אנחנו שבענו לגמרי ממרק ירקות מתובל, לחם גס וסלט אנטיפסטי טעים. לשמחתי, אין להם שום בעיה להגיש קפוצ'ינו שאינו נטול קפאין.
וואו, היה ארוך הפעם, לא?
ומחר יום חדש, על קצה הוואקאנס ועדיין על שפת הקנאל. האח הידד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
