יו, כמה קר פה.

אתמול השמש זרחה בעוז, ואני שלפתי את משקפי השמש שלי בשמחה, ויצאתי לטיול בעיר.

עשר שניות אחרי שיצאתי מהבית האף שלי נצרב ואיבד תחושה. שתי דקות מאוחר יותר, כפות הרגליים ואצבעות הידיים הצטרפו לאות הזדהות.

קצת מוזר ללכת עם כפפות, ברט מצמר ומשקפי שמש גדולים, לא?

מצטערים, אנחנו נפשל על ימין ועל שמאל, ואת תשלמי ת'מחיר...

שוב הלכתי לביצפר, הפעם כדי להגיש באופן אישי את המכתב שבו אני מבקשת מקום בקורס פברואר (כן, אימצתי לגמרי את הפנסיונרית-משועממת שיק, אז מה?).

הבונבונית שעזרה לי בפעם האחרונה, הציעה שאשריין לעצמי מקום בקורס כבר עכשיו- באמצעות תשלום עבור הסמסטר הראשון. מכיוון שהחלטתי לחכות עם ההרשמה עד שהויזה שלי תהיה ודאית, קצת היססתי (כי אם שוב אני אגיע למצב בו אאלץ לוותר על הקורס הקרוב, אני כבר לא אהיה זכאית לזימון נוסף). ברגע שהתחלתי להתחבט, ירד לבונבונית האסימון והיא נזכרה מי אני ומה הסיפור שלי. בבת אחת התחלף המבט הענייני שלה בהבעה שכולה רחמים כלפי היצור האומלל וחסר יכולת ההחלטה שמולה... אבל אחרי עוד חמש דקות כבר היה נראה שלגמרי נשבר לה הזין ממני.

אז בינתיים קיבלתי מכתב זימון כללי לקורס, ובקרוב יגיע גם הזימון הספציפי לפברואר. כמובן שלא יכלתי להתאפק, ובמקום להגיד יפה דנק-או-וויל וללכת, שלפתי את שאלת הקיטבג הבאה:

"אם אני מתחילה קורס של שנה בפברואר 2005, מה מצבי מהרגע שאני מסיימת אותו, ועד לרגע שאני מתחילה את לימודי התואר של ספרדית, בספטמבר 2006?"

מטומטמת, הרי בכלל לא התכוונת להמשיך ללימודי התואר האלו! זו היתה הרשמה פיקטיבית, בשביל הקורס!

בונבונית: "אהה... אז את בבעיה".

מטומטמת: "מ'זתומרת בעיה?"

בונבונית: "אני חוששת שאחרי הקורס, תצטרכי לחזור למדינה שלך ולהגיש בקשה חדשה לויזת לימודים באוניברסיטה".

מטומטמת: "דא???"

בונבונית: "את התקבלת ללימודים באוניברסיטה שמתחילים בספטמבר 2005. אם לא תתחילי אותם אז, תצטרכי להירשם מחדש".

מטומטמת: "דאאאאאא????????"

בונבונית: "חוששתני"

מטומטמת: "רגע... מה... אבל כבר התקבלתי! בזכות זה קיבלתי את ההפנייה לקורס הולנדית! אי אפשר פשוט לדחות את הלימודים בשנה?"

בונבונית: "עד כמה שידוע לי- לא".

מטומטמת: "רגע... ג'יזס... זה לא הגיוני. אני הרי תכננתי להתחיל את הקורס הולנדית של ספטמבר, אבל לא הספקתי בגלל שהתמהמהתם בשליחת מכתב הזימון..."

בונבונית (במבט משועמם): "אהה"

מטומטמת: "... ואז תכננתי להתחיל את הקורס של נובמבר, אבל במרכז המידע של האוניברסיטה הטעו אותי, ולא הספקתי להוציא ויזה בזמן..."

בונבונית (בעיניים מזוגגות, הראש כבר במקום אחר לגמרי): "אהה..."

מטומטמת: "בקיצור, בגלל העיכובים הבירוקרטיים האלו אני אפספס את הזכאות שלי ללימודים?"

בונבונית (מחביאה פיהוק): "אני מציעה לך ללמוד הולנדית באופן פרטי עד פברואר, כדי שתוכלי להתחיל את הקורס ברמה גבוהה יותר ולסיים אותו עד ספטמבר. או שתבקשי בפקולטה לספרדית שיאשרו לך להתחיל את הלימודים אצלם, במקביל לחודשים האחרונים שלך בקורס".

אלוהים אדירים. אני אולי מטומטמת, אבל לא עד כדי כך!