אנה, חברתו ההולנדית של הפרעסר מהלימודים, הזמינה אותנו למסיבת חנוכת הדירה החדשה שלה. הצענו לחושם (ששב העירה מנסיעת עבודה קצרה לדלפט) להצטרף, ובדרך קבענו להיפגש גם עם ריטה - הקולגה האיטלקייה. למי שלא בקיא בעלילות הבלוג, אספר ש-ריטה זו מטמטמת את הפרעסר במסנג'ר באופן דו יומי, ומסקרנת אותי מזה זמן מה. בעודי מדמיינת איטלקייה חמת מזג ועמוקת מחשוף- סופיה לורן שיק, ניסה הפרעסר נואשות לשכנע אותי שכל קשר בינה לבין איזשהוא שיק הוא מקרי לחלוטין, והיא בכלל לסבית שעדיין לא יודעת את זה.

אז פגשתי אותה. והתברר שהפרעסר צדק מאה אחוז... כל מזימותי להיצמד אליו בבעלות-רכושנית-חונקת לאורך הערב התפוגגו באותו הרגע, וכך התפניתי כל כולי להסתלבט בצד עם חושם על המתרחש סביבנו.

בדירה של אנה מצאנו חבורה מצומצמת של אנשים זרים לנו לחלוטין (מסתבר שהפרעסר וריטה היו היחידים מהביצפר שטרחו להופיע... מי היה מאמין- הפרעסר הוא החברותי של החבר'ה!), שכללה בין היתר גם את הדודים שלה, בני הדודים, ואולי אפילו איזו סבתא. כולם פטפטו ביניהם בנינוחות מנומסת, עם שמחת חיים של צנונית.

איך אומר זאת בעדינות- זו לא נראתה פארטייה מבטיחה...

מכיוון שלכווולם היה מקום ישיבה מלבד לנו, פנינו בנימוס אירופאי מנוכר אל שולחן הנישנושים, והתנפלנו בעדינות על מיני הסלטים והקבנוסים. בעיקר ריטה בלסה בחדווה, בעודה מעדכנת אותנו עד כמה היא יצור א-סוציאלי.

ואז היא העבירה עלי את המבט.

נו, אתם מכירים את המבט הזה. בעיקר אתן, הבנות. המבט הזה שבו נקבה א' סורקת בראיית רנטגן חדה את נקבה ב', במבט שמתחיל בקצה הפריזורה ויורד לאטו את כל הדרך למטה, עד לנעליים.

אוווו, סמרמורת...

ואז הגיעה אנה.

אנה היא הולנדית גבוהה וחסונה, שעבורה הומצא המונח "עצמות רחבות". בפרצוף בלונדיני עז צללית וליפסטיק, היא קיבלה את פנינו בחיוך מסוייג, כנראה בגלל שהנוכחות של חושם וריטה לצדנו קצת הפתיעה אותה.

הפרעסר: "תכירי, זה חושם, חבר שלנו מישראל".

ריטה (ברטינה א-סוציאלית בעליל): "גם אני חשבתי להביא חברה, אבל לא ידעתי אם מותר..."

אנה: "אהההה, בטח שמותר להביא חברים, בתנאי שלא יבזבזו את כל האוכל והשתייה (חי, חי, חי)!"

חושם ואני (נחנקים סימולטנית באמצע ביס ענק): "אה?????"

אנה: "סתם, סתם, איי וואז ג'וקינג..."

בטח צוחקת. הרי אנחנו מכירים את המוניטין ההולנדי החסכני הידוע לשמצה... מאותו הרגע חושם ואני שמנו לנו למטרה לחסל מקסימום קבנוסים מיניאטוריים טבולים בחרדל, בטרם נפרוש בחן מהאירוע המשמים. וכך עשינו.

אחר כך אנה התחילה להצביע על האורחים, ולהסביר לנו מי זה כל אחד ואיך הוא קשור אליה. לצערי, מהמקום שבו אני עמדתי נבצר ממני לראות את כולם, יען כי שדיה העצומים בגודלם של המארחת חסמו את כל שדה הראייה שלי.... עכשיו אני מבינה למה צריך כאלו עצמות רחבות. בשביל התמיכה.

מחמאה מספר אחת

לפני שנטשנו את המסיבה הטובעת, באנו להיפרד מאנה, והיא אמרה לי שאני נורא מזכירה לה את - תחזיקו חזק- השחקנית פנלופה קרוז. משהו במראה, בהתנהלות של הגוף, באטיטיוד שלי. ליטל אולד מי, וואט דו יו נואו...

סימפטתי את אנה מהרגע שנפגשנו. כבר ציינתי את זה?

ההטרוסקסואל

לאחר שחושם הודה שגם הוא לא נותר אדיש למראיה שדיה התפוחים של אנה, הוא קיבל עוד הזדמנות פז להזכיר לנו גבר-שהוא-מאה-אחוז-סטרייט-מהו:

חברה טובה של אנה, שכנראה כבר יודעת שהיא לסבית, הצליחה לפתות את ריטה להישאר בפארטייה הפרועה לאיזה דרינק משותף. חושם בהה במבט חולמני בשתי עלמות החן, ומלמל לעצמו ברוך: "אח, איזה מגניב זה שתי לסביות..." הפרעסר (בחיוך מאוזן לאוזן):  "כן, לסביות זה באמת מגניב".

החלטנו לקנח את הערב בפופרצ'ייס במקום הקבוע שלנו (היינו קוראים לו "השכונתי", אילו רק היינו גרים ביורדן).  האמת, היינו שם גם אתמול בערב, עם זנדרה, אבל אין כזה דבר יותר מדי פופרצ'ייס.

ישבנו, שתינו, דיסקסנו וחטאנו. בדיוק כשהתחלנו לגלגל את אופציית המסע הרגלי הביתה בכפור הגדול, נכנסה למקום שלישייה צוהלת ושיכורה, שכללה שתי בחורות מצחקקות ומיסטר בין אחד. הפרעסר, שחזר מטקס הטלת מים מסורתי, נתקל באמבוש קטלני של החבורה, וכך החלה שיחה שרק הלכה והתדרדרה...

מיסטר בין: "וואו, איזה משקפיים יפים יש לך. תראה, גם לי יש משקפיים ממש יפים!"

פרעסר: "ממש יפים"

בחורה א' (מצביעה על בחור הולנדי בעל שיק ג'ינג'י-סקוטי-פראי שישב לצדנו): "זה החבר שלך?"

פרעסר: "לא, לא שלי"

בחורה ב': "וואו, הוא פנוי? אתה יכול להכיר לנו אותו?"

פרעסר: "לא יודע. לא מכיר אותו"

מיסטר בין: "איזה חמוד אתה. מאיפה אתה?"

פרעסר: "מישראל"

מיסטר בין: "אתה נימול?"

פרעסר: "אה?????"

בינתיים, ממקום מחבואי מאחורי הקולב העמוס במעילים, אני קולטת שחושם מביט המום בהתפתחויות.

בחורה א': "אתה חייב לסלוח לחבר שלנו. הוא שואל ממש שאלות לא נאותות".

מיסטר בין: "איי בט יו האב א ביג ווילי!" (בטח יש לך זין גדול!)

פרעסר: "אתה חושב?"

בחורה ב': "מצאת חן בעיניו"

פרעסר: "חבל, אני נשוי"

בחורה א': "נשוי? באמת? איזה חבל!"

בחורה ב': "ואיפה אשתך?"

פרעסר: "פה" (בשלב זה אני עדיין דנידין בפינה, מאחורי המעילים)

מיסטר בין (מצביע על חושם בהשתאות): "זה אשתך?"

מחמאה מספר שתיים

אני מבצבצת מבין המעילים אל מול פניו המשתוממות של מיסטר בין, שמצידו סופק ידיים ומכריז במבטא אוחצ'י כבד: "אוי מיי גוד, יו אר סו גורז'ס!!!"

אוחץ' אוחץ', אבל עם קלאסה...

מייד מתחיל בלגן כללי- בחורה א' מצמידה אליה את הפרעסר ומחמיאה לי על טעמי המשובח בגברים ועל המציאה שתפסתי, הג'ינג'י מצטרף לחגיגה ומפלרטט עם בחורה ב', ומיסטר בין מתיישב בשולחן שלנו ומתחכך ברגל של חושם.

מיסטר בין: "גם אתה חמוד. מאיפה אתה?"

חושם: "גם מישראל"

מיסטר בין: "יש-ר-אל. אז אתה שמח על אהההההההההה...."

פאוזה. מיסטר בין מחוק לגמרי. קרוע מהתחת. אין לו מושג מה ניסה להגיד.

חושם: "סליחה?"

מיסטר בין: "....רפאאאאאאאאאת. אתה שמח על ערפאת?"

חושם: "אה. לא ממש"

מיסטר בין: "אז אתה עצוב?"

חושם: "לא"

מיסטר בין: "קארן, דאאארלינג, ווי ניד טו גו..."

טוב, כפי שאפשר לנחש, שלושת ידידינו החדשים התגלו כלפריקונים איריים שובי לב, וכך נאלצתי לחלוק עימם את הערצתי ארוכת השנים למולדת הגינס, ואת הזמן הקסום שביליתי בארץ המדהימה שלהם לפני שנתיים וחצי. כשנפרדנו, היינו ככה קרובים להחליף טלפונים...

קטנה, לפני השינה

קיבלנו מייל מהחיצונית, שכתבה אותו לא פחות מאשר בביתם של חברינו הברסאים! כן, החיצוניים הלכו אלי הברצלונאים לארוחת ערב, ושני הצדדים דיווחו על עוד בליינד-דאבל-דייט מוצלח מבית היוצר של האינטרנט.

יהיה מצחיק אם הם יהפכו לחברים טובים, והכל בזכות הבלוג הזה. לא?

יאללה, השעה כבר 05:52, ובהחלט הגיע הזמן להזדחל אל מיטתי, בה יקירי מפזר ZZZ לכל עבר כבר יותר משעה. 

כאן Miss Vegel, מחוץ לתעלה.