יפה לכם, באמת...

כולכם מתפייטים על הגשם הראשון, המבול השוצף והאוויר הזך, הנקי והריחני הזה, שהגיע פתאם ושטף את הג'יפה של הארץ הדהוייה שלנו.

יופי, באמת, אבל מה אתנו? מה אנחנו נגיד על הברד המטורף שהיכה בנו היום ללא הרף, הטמפרטורה שהתקבעה לה סביב הארבע מעלות, האף שמזמן איבד תחושה, או השמש שביצבצה מדי פעם, לועגת לנסיונותינו העלובים להתחמם לקרניה?

הנה מה שאנחנו נגיד- רבותיי, מדובר בחוויה מרעננת! כמו ילדה בשלג הראשון שלה, דשדשתי בפליאה בתלוליות הברד שנערמו על המדרכות ומיאנו להפשיר, הפרחתי הבל פה קפוא לאוויר והתבוננתי בו בחדווה, אבל הכי הכי נהנתי ממראהו המשעשע של פרעסר, שהיה עטוף כולו כדובון קטן, וחבש מצנפת פליז אפורה שהתלבשה לו בול על המשקפיים. אין מה לעשות (והוא ישנא אותי על זה)- אבל הוא נראה פשוט חמוד :-)

הבוקר התעלקתי על הפרעסר בגיחה קצרה לאוניברסיטה, לצילום מאמרים מספר "הפילוסופיה של השפה" (יש לשלוט בחומר של פרקים 2, 5-11 לשבוע הבא, תודה). יחד אתו נשמתי את אווירת ההשכלה והחברותא ששררה בחצר שמחוץ לחדרי ההרצאות, התחככתי בחבריו לספסל הלימודים ודפדפתי בספרי המאמרים כמבינת עניין. לרגע, אבל רק לרגע קט, התחשק לי להיות סטודנטית שוב.

רגע זה ישמיד את עצמו וייעלם אל האבדון בתוך 30 שניות.

בין צילום לסידור, עצרנו לארוחת צהרים קלה בשוק הפרחים- בבית הקפה בו הכריזו עלינו החושמים מלחמה, כאשר קבעו שבו נמצאים הפופרצ'ייס הטובים בעיר.

בשביל להרגיע את הבטן, פתחנו במרק חם וסנדביץ' סתמי. שבעים ומלאי נחישות הזמנו את מנת הקרב, והשחזנו מזלגינו בציפייה. כאלכסנדר הגדול הסתערנו על ערימת הפנקייקים התמימה שהונחה על שולחננו, וכילינו אותה כגדוד ארבה מורעב (די! די כבר עם המטאפורות האלו!). מסקנות ועידת החקירה: טעעעים... או בשפת הילידים: Lekker!!! (מבטאים את זה בהתלהבות רבה). כמה חזיילך זה לנשנש ערימת פופים תפוחים וספוגים בחמאה ואבקת סוכר, בעודנו ישובים על דלפק שמשקיף על המסכנים שנתקעו בברד באמצע שוק הפרחים.

אבל האם הם עולים ברמתם באופן משמעותי על הפופרצ'ייס במקום החביב עלינו ביורדן? האם הם מצדיקים את הטרחה של להגיע ספיישל לאיזור? כנראה שלא. האווירה הרבה פחות מוצלחת, שאר המנות ממש סתמיות, והמקום נסגר סביב 18:00. מה שכן, אם אתם בסביבה ומתכייף לכם- אל תפספסו:

Studio 2 Lunchcafe- Singel 504, 020-6239136

בשיחת טרום- סופ"ש עם הבונבון, הבנו שכנראה יהיה מאוד קשה למצוא פתרון לבעיית "הדירה הלבנה" שלנו. הוא דווקא משמיע קולות עזים של "רוצה להישאר בארץ", אבל לא נוכל להאריך את הסידור המעולה הזה בינינו. זה מבאס גם עבורו, כי גם הוא יצטרך לחפש דירה חדשה בת"א, בשכ"ד מלא, שתנסה להשתוות לבונבונית הצבעונית שלנו. נו מילא, במסגרת האני החדשה, זו שלא מקטרת ומנסה למצוא פן חיובי בכל דבר (נו, נראה כמה ימים היא תשרוד לפני שאחנוק אותה בהתקף חרדה בלתי נשלט), אומר: ניחא, זה רק כסף. יעלה לנו הון, אבל לפחות נחיה בסטייל על שפת הקנאל... אז נמשיך לסחוב את המשכנתא עד לפנסיה, ננפוש אך ורק במקומות בהם משלמים ברופי, ונחיה לנצח בדירה שמרוהטת מסיילים של איקאה. אז מה.

(האם הייתי כזו בורגנית גם לפני שפגשתי את הפרעסר?)

המכרז הגדול - רק היום:

הסמנכ"לית וזנדרה מתכננים לצאת לחופשת מולדת ארוכה באמצע דצמבר. הם שוקלים את האפשרות של החלפת דירות עם מישהו בארץ (איזור המרכז, אני מנחשת, לא ביררתי את הפרטים לעומק. הי, אני רק השליח!), ושאלו אם אנחנו מכירים מישהו שמעוניין.

אז אם למישהו מתחשק דיל-בלתי-רגיל, ספיישל כריסמס באריזה מהודרת, שכולל שבועיים בדירה מגניבה ומאובזרת בשכונת היורדן באווירת החג הנוצץ, ומסוגל להציע תמורה הולמת- צרו קשר במדור!

בהמשך הערב מתוכננת יציאה נוספת אל הכפור- והפעם אל מסיבת חנוכת בית 2. מבטיחים להיזהר ולא למעוד אל תוך התעלה. שבת שלום לכולם.