זהו, הפזפזים על המטוס ארצה.
הפרעסר חזר לרטון מול המחשב ולדבר בסקייפ עם כל המשרד בארץ, ואני חזרתי לנישת עקרת הבית שלי. מזרן האורחים גולגל והחזר למקומו מעל הארון, השמיכות מתאווררות, מכונת הכביסה פועלת במרץ, וגם המטבח חזר לתפוקה השוטפת של חביתה-פרוסה-סלט.
היה יופי, באמת.
ועכשיו חזרה לשגרה.
עוד משהו נחמד בזה שבאים אורחים זה שהם מביאים לנו כל מיני דברים מהארץ, שנרגיש את רוח הקודש המנשבת. אז הפעם קיבלנו אלכוהול מהדיוטי פרי (כמובן), גליון עדכני של "העיר" (וואו, נהיה קקה עיתון), CD לאספנים מבית היוצר של פז סיניור (וגם צלם החתונה שלנו) שממקסס במרץ, ואחרון באמת באמת חביב: חמישה גיליונות של מגזין "בלייזר"!
לאחר שהתאוששנו מהתדהמה, מחינו את החמיצות הסנובית מפנינו והשתכנענו שהפזים אינם מנויים קבועים, התפנינו לדפדף ואשכרה נהננו. האינפנטיליות המטופחת של צוות העורכים והכותבים מרשימה במיוחד, בעיקר לאור האינטיליגנציה המוכחת שלהם (מדובר בחבורה ידועה ומכובדת). יעני- עושים מה בראש שלהם עד הסוף, ולא שמים זין על התגובות מסביב. להיט, אני אומרת לכם. מיד פינינו מהשירותים את הקטלוגים של איקאה ומנגו ואת גיליון ראש השנה של טיים-אאוט, לטובת השוס החדש.
שחיתות מבורכת - סיכום ביקור
ה"טור-דה-פז" התאפיין בנדידה בין מוסד קולינרי אחד למשנהו (טוב, וגם איזה מוזיאון שניים לכיסוי תחת), הרבה פחות שופינג מהצפוי, לא מעט שכבות ביגוד ושיטוטים ליעדים נבחרים. אחד מהם התרחש בשכונת היורדן בצהרי שבת, וכלל טעימות של גבינות משובחות ולחמים טריים בשוק, סיורים בחנויות הקטנות ובבית המרקחת הכי משעשע בתבל, ואת ארוחת הערב בילינו במסעדת eten uit (בין הראשונות במסורת שלנו) עם בבילון-מן ואמיל- ידיד אמריקאי שהתארח אצלו בסופ"ש.
ואז נולד הרעיון להקדיש את יום ראשון לטור משותף מחוץ לעיר. בבילון-מן ארגן בזריזות ואן עם 6 מקומות ישיבה, וכך נדחסנו למחרת לרכב בחדוות תיכוניסטים שהצליחו לתפוש את המושב האחרון באוטובוס בטיול השנתי. הטור הלך והתפתח ליום מושחת במיוחד, שבו כולנו דוחים בבוז את רעיונותיו התיירותיים להפליא של בבילון-מן (כמו להצטלם בכפר דייגים מפורסם בבגדים הולנדים טיפוסיים... ג'יזס, יש לי תמונה כזו בדיוק מהביקור הראשון שלי כאן, בגיל 15...), ונעים באישונים מוגדלים ממקור מזון ואלכוהול אחד למשנהו. הגענו לכפר טיפוסי? אחלה, הזדמנות מצוינת להיכנס אל בית הקפה הטיפוסי ולטעום איזה מרק חם ופנקייק אופייני. מישהו צריך להשתין? סבבי-בבי, למה לא נעצור לאיזו בירה מקומית באיזה בר עם שירותים? הפרעסר איתר דוכן של oilebollen (סופגניות פלאיות) בצד הדרך? סחתיין על העירנות, בואו נעצור בשולי הכביש ונטעם! וככה זה המשיך, כשברקע אנחנו נוסעים על סכר מרשים לאורך קו המים, עוצרים בכפרים ציוריים, מנמנמים במושבים האחוריים, ובאופן כללי- משועשעים מעצמנו להפליא.
בערב חזרנו לאמסטרדם, שבעים עד סרעפת, כשבראשנו מציקה השאלה: "ואיפה נאכל את ארוחת הערב...?" הובלנו את החבורה אל מסעדת ראש השנה שלנו (knus), שזכרנו כמקום נעים עם אוכל לא רע. קיבלנו את הקומה השלישית לעצמנו, שהיא ממש סלון לאונג' מאאגניב, עם תאורת בורדל, ספות עור משובחות ווילון עבה שמפריד אותנו משאר העולם.
זה כנראה היה הערב הכי חזיילך שלנו פה, או לפחות מתמודד ראוי לתואר. הכל היה אסתטי להפליא, האוכל היה מושקע וטעים, האלכוהול התמזג עם הבירות מהדרך, המוזיקה התאימה בול, האוירה היתה משובחת וגם המלצר יצא מגדרו לעשות לנו נעים, והפניק אותנו בשלל הפתעות מהמטבח (למשל שלגון פירות בשלושה טעמים, מוגש שקוע בתוך כוס וודקה צוננת. המממ...). לא יכולנו לתכנן סיום הולם מזה לביקור הפזפזים.
הי, ואפילו יש תמונות (דיסקרטיות):
שבוע טוב לכל הצפים בתעלה, ולכל אלו שבחוץ!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
