12/2004
 תרבות יום ד'
על דלת חדר השירותים של הבונבון נעוצה גלויה שנראית כמו דף מספר ילדים הולנדי. מדי פעם, כשיוצא לי לשבת משועממת על האסלה בהמתנה לאיזו יציאה טובה (ששש... בנות לא עושות נאמבר 2!), אני בוהה בה ומנסה להבין את הסיפור. גיליתי שאם אני ממש מתרכזת, אני מצליחה להבין לבד לפחות שליש מהמילים. הסתקרנתי וחיפשתי את השאר במילון, ובתרגום מילולי, מילה למילה, זה יצא מטורלל לגמרי. אז ניסיתי להעביר את זה לעברית בתרגום חופשי לאללה, וזה מה שיצא:
בטראם
מייס יושבת בטראם.
סבתא מדדה לכיוונה ונעצרת לידה.
"איפה אני יכולה לשבת לנוח?
אני זקנה וקצת התעייפתי".
"אולי תנסי את בית הקברות",
אומרת מייס.
סבתא מתחילה לבכות.
מייס מבסוטה.
עכשיו היא יכולה להמשיך לשבת.
וואלה. זוהי עבודת התרגום הראשונה שלי מהולנדית לעברית.
אתמול סוף סוף שכנעתי את הפרעסר להצטרף אלי לתרבות יום ד', וללכת לקולנוע לראות סרט שמזמן רצינו לראות: Eternal sunshine of the spotless mind. החצי הראשון היה קצת מתיש לטעמי- די נמאס מהסרטים המפותלים-מתחכמים-קופצניים האלו, שבת'כלס לא אומרים הרבה. אבל החצי השני כבר היה שיפור רציני, עם עלילה וסוף ברורים. עדיין לא החלטתי אם הסרט בחר לסיים במסר אופטימי או פסימי, אך בהיותי מי שאני, לא יכולתי להתעלם מהטיעון שבקיצה של כל התאהבות גדולה מחכים השעמום, חוסר הנחת והעוינות ההדדית... אויה.
אחרי הסרט נהייה 21:30 ואנחנו נהיינו רעבים.
אני יודעת, כולכם מסתלבטים על ההפקרות שבה אנו נוהגים במרחב הקולינרי שסביבנו, אפילו אנחנו לקחנו זאת לתשומת ליבנו והחלטנו לנסות להוריד הילוך. אבל זה לא פשוט, אתם יודעים- אחרי הכל, ככה בדיוק נהגנו גם במולדת. הרגלים ישנים קשה לשנות...
להגנתי אציין שהצעתי לקנח את הסרט בבורגר קינג הסמוך. כמובן שהרעיון נדחה בבוז, ומצאנו עצמנו בחומית קרובה שסקרנה את הפרעסר מזה זמן מה.
בכל זאת ניסינו לחסוך, והסתפקנו במנות עיקריות בלבד ("אלא אם כן יהיה להם פופרצ'ייס בקינוחים ואז נהיה חייבים לנסות, את לא חושבת? זה בשביל המדריך שלנו...!"). אז להלן מסקנות הועדה:
Café DE KOE
Marnixstraat 381
020-6254482
המטבח פתוח בין 22:30-18:00
המיקום: קרוב לליידספליין, אבל מחוץ להמולה התיירותית.
העיצוב: בקומת הכניסה יש שולחנות לאכילה סטייל מסעדה, והקומה למעלה היא בר חום, צוהל וטיפוסי.
האווירה: נעימה, כרגיל בז'אנר החומיות. אותנו צירפו לשולחן ארוך, שבו ישבו בחורים הולנדים טובי מראה ופטפטו בעליצות על החדשות של היום- מותו של הנסיך הקשיש לבית המלוכה הכתום (חוצמזה, הם השתמשו בלי סוף בשתי המילים ההולנדיות החביבות עלינו: חזיילך ו-ללקרר...). המלצרית שלטה במרחב במקצוענות מרשימה, ובמקביל הצליחה גם להיות נורא נחמדה.
האוכל: טיפה יומרני מדי לז'אנר. מנת הניוקי שלי היתה לא רעה, אבל עמוסה מדי בפרטים לא קשורים, והפרעסר אכל ספגטי שחור לא רע ברוטב סרטנים ועם פיסות דגים.
מחיר: שלושים וקצת יורו על שתי מנות עיקריות ושתי בירות לאדם. מנת הלחם עם הטפנד והסוכריות מקל לקינוח היו על חשבון הבית.
סיכום: "... אבל היה נחמד לאללה. נחזור לפה שוב, כשנהיה בסביבה".
עד כאן הדיווח להפעם.
כאן miss vegel,
מחוץ לתעלה.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
