זו ההלקאה הפולנית שאני סוחבת עמי כבר שלושה שבועות. אמנם הכנסנו את ולאדק לגן כמו שתכננו, אבל הוצאנו אותו משם אחרי ארבעה ימים. מקרה של בעלת גן אגרסיבית ושקרנית, על גבול המתעללת. איך לעזאזל אפשר לסמוך על כל הגננות והמטפלות השחוקות האלה שלא יוציאו את התסכול, העייפות והחרא שלהן על הצאצא שלכם בשנייה שתסובבו את הגב?

אז המוז'יק הנמרץ נשאר בבית עם אמא. ממש כמו בעשרת החודשים האחרונים, אבל הפעם עם טוויסט מפנק מיוחד- הבייביסיטר שלו, זו שהצילה אותי פעמיים בשבוע בחודשים האחרונים, מעבירה את הקיץ בארה"ב. זה רק אני והוא בבדידות מזהרת, בחוץ גיהינום תל אביבי מהביל, ובדירה מתחתינו מתרחש שיפוץ יסודי ביותר שמתוכנן עד אוקטובר. במילים אחרות- כל מה שיראתי ממנו קרה וכל התוכניות שלי לחזור לשפיות ולעולם המבוגרים התרסקו, ועמן יציבותי הנפשית. לכו תמצאו ביולי מקום פנוי בגן או במשפחתון ראויים בצפון ת"א. הצילו.

כהרגלי, שקעתי מייד בתופת של ייאוש ורחמים עצמיים בשילוב קנאה יוקדת בכל מי שמנהל חיים 'נורמלים', מאוסים ככל שיהיו. חרשתי את הרשת ואת כל המכרים לגבי גן/גנון/פעוטון/משפחתון, אפילו מטפלת. בניתי טבלה משוכללת והתקדמתי בה במחיקות בתוספת הערות כמו: מלא בלי רשימת המתנה, צפוף מדי, רק מגיל שנתיים, ושאר דיכאונות (הטבלה למכירה במחיר שווה נפש לכל הורה מיואש). אפילו יצאתי מגדרי והתחלתי להתנחמד לזולתי בפארק כדרכן של שאר האימהות, שאינן מיזנטרופיות כמוני. כי זה מקור המידע השכונתי הכי מהימן, והאמת- מפיג השעמום היעיל ביותר. הבאסה היא שצריך להתפעל בקולי קולות מילדים זרים וחסרי חן. בי נשבעתי, אנחנו מחליפות שם טלפונים יותר מאשר רווקות הוללות בכל פיק-אפ בר סליזי בעיר. בעעע. וככה אני מעבירה שעה שעה, רצף של ימים מיוזעים ואינסופיים שסיומם חטוף ומותש, מספיק בקושי למינימום הנדרש כדי לעבור את מחר.

דנה ספקטור ב'מחוברות' גורמת לי להרגיש טוב לגבי האמהוּת שלי. שלא תטעו, למרות כל הנאמר עד כה אני לא אכולת ייסורי מצפון, לדעתי אני אפילו עושה עבודה לא רעה בכלל, אבל נעים לצפות במישהי נרגנת ואנוכית ממני בהרבה בכל מה שקשור לאבל על אבדן "החיים שלפני". לראות איך היא משנעת את הילדה שלה צפונה ברכבת כדי לזכות ב-24 שעות של פורענות תל אביבית, מתעוררת בבוקר עם הנגאובר קטלני ומייד מחשבת בחרדה את שעות החופש שהתבזבזו לה. ללקק ת'אצבעות.

השבוע נראה שהדברים מתחילים להסתדר (השתגעתי, שוב אופטימיות??? זהירה בלבד. זהירונת). רשמנו את זב החוטם למשפחתון שהצליח להרשים אותנו, ועד שהוא יתחיל לעשות שם טרור בספטמבר, הוא יעביר את הזמן בחברתה של בייביסיטר חדשה מהשכונה. ואמא שלו? תנשום עמוק, תקרא ספרים, תראה סרטים, תשוטט בקניונים, תנמנם בצהרים ואולי אפילו תצליח לסיים את עבודת העריכה שנתקעה לה באמצע השוונג.  ובעיקר תחזיק אצבעות שהפעם זה לא יתפוצץ לאף אחד בפנים.

בונוס להורים מתחילים: סימנים מחשידים לגן

• כשהגננת מתחנפת לתינוק שלך בקולניות ומכריזה בהתפעלות מזויפת אחרי חמש שניות: "יו, תראי איך התחברנו!"
• כשהגן יפה מדי, נקי מדי, מתוקתק מדי, סטרילי מדי.
• כשהגננת מצביעה על התנור והכיריים המבהיקים בניקיונם במטבח ומסבירה שבעיקרון היא מבשלת בבית (טרי, כל יום, ברור!) ומביאה לגן, "כי תשומת הלב שלנו היא רק לילדים, והבישול מסיח את הדעת".
• כשתינוק שעדיין זוחל רתום בעגמומיות לעגלה שלו בחצר הגן בזמן שחבריו מתרוצצים סביבו בעזוז, והגננת מסבירה שזה בגלל שהוא עייף והיא לא רוצה להרדים אותו כדי שלא יתפוס חרופ רציני מוקדם מדי. "ככה בעגלה הוא רק ינמנם".
• כשהגננת מלכלכת על חברותיה שקובעות עם ההורים שעה מדויקת ואז מכינות את הגן טיפ-טופ בשבילם, ושוכחת כנראה שהיא ביקשה מכם מפורשות להגיע בעשר וחצי.
• כשאתם מבקשים מהגננת הורים ממליצים והיא כותבת שני שמות על פתק קטן. וכשאת שואלת בתמימות אם אין רשימת קשר לבחור מתוכה היא נאלמת דום לשנייה ואז מתעשתת: "בטח שיש, בדיוק נגמרו העותקים אבל אין בעיה, אני ארשום לכם עשרה שמות, כמה שתרצו".
•  כשאתם תוהים בקול רם אם יחס של שלוש מטפלות על 18 פעוטות זה לא מעט והגננת עונה בגאווה: "אין שום בעיה, אני יכולה לטפל ב-12 ילדים לבד".