מדורת השבט

ארוחת הערב אצל ניקוס עברה בשלום. כפר גלובלי אבסולוטי. הנוכחים: אחד בחור יווני-גרמני (ניקוס), אחד גרמני (מיכאל), זוג פורטוגלי (ג'ואנה וג'ואהוו), זוג אמריקאי (טרוויס הקנדי וג'ניס הניו-יורקרית), אחת שותפה לדירה של ניקוס, מבלגיה (?) ואחד הולנדי-ישראלי תימהוני (חידאון).

לשמחתי הרבה, עקב אפס מתנדבים אחרים נבחרתי להיות הצלע השלישית במטבח הקטן. אמנם מילאתי את העבודות השחורות של חיתוך הירקות ושטיפת כלי העבודה, אבל לפחות נחסך ממני שלב קבלת פני האורחים. חוץ מקטע אחד, שבו ניקוס אילץ אותי להיכנס לחדר עם זיקוק בוער בידי ולהכריז:dinner is served!, היה ממש נעים במטבחון J.

הארוחה הוגשה על סדין שנפרש על רצפת חדרה של אחת השותפות, ולאור נרות. המסובים נכנסו לפוזיציית ישיבה מזרחית על כריות והתבשילים הועברו מיד ליד.

מה הוגש שם, תשאלו? מגזרת הפרעסר הפציעו מרק עגבניות ועשבי תיבול, סלט קוביות טונה ואבוקדו, סלט קוביות מנגו סלמון ואבוקדו, קרפצ'יו חצילים וטחינה (כן, אנחנו מודעים לשם הפלצני, תודה), סלט ירוק עם גרעינים קלויים, ושרימפס בחמאה, שום וזרעי עגבניות. היווני הביא אותה בגבינת פטה בתנור עם רצועות פלפל ושום, תבשיל עוף בקארי וקוסקוס בנענע- שדמה להפליא ליציקת פולנטה... לקינוח הוגשו בננה ברוטב שוקולד חם וקוביות תפוחי עץ בדבש (לא, זה לא קשור לראש השנה היהודי, תודה). לא רע, הא?

בעיקרון השיחה סביב הסדין קלחה, מלבד כמה רגעי שתיקה מעיקים בהם כולם נעצו עיניים בצלחת שלהם כאילו הסתתרה בה פנינה. טוב, זה לא פשוט לנהל שיחה זורמת באנגלית מגומגמת בשלל מבטאים. הפסקות הסיגריה במרפסת היו מגבשות, במיוחד עבורנו ועבור הפורטוגלים (בתור תושבי אחת המדינות העניות והפחות פופולאריות באיחוד, קל להם למצוא שפה משותפת אתנו). הם תחקרו אותנו בסקרנות על השרות הצבאי שלנו, על לינה משותפת בקיבוץ ועל איזה חג חוגגים אצלנו בכריסמס. באופן מפתיע, הנתון שהכי הדהים את כלל הנוכחים היה שבישראל כולם עובדים ביום ראשון, ושבסוף השבוע יש אווירה שונה ומיוחדת של שלווה.