נפחו את הבלונים והכינו את השלטים, כי ב-27 לחודש אני באה!
הכרטיס נרכש והנחיתה בארץ הקודש תתבצע בדיוק ביום הולדתה ה-60 של המפרגנת (אמי היקרה), ובתום חגיגות הכריסמס בניכר.
הללויה. מ-זה מתאים לי ביקור מולדת הפעם.
אני מקווה שהמתכונים בפוסט הקודם שימחו אתכם. זה לא כל כך ברור, כי שדרגו פה את המערכת של ישראבלוג ונוצר כאוס קטן בפוסטים ובתגובות. בכל מקרה, הפרעסר זוכר שהוא עדיין חייב לכם את קרפצ'יו החצילים והשרימפס. נטפטף את זה בעדינות, כי לדעתי רובנו לא מוכנים עדיין לתפנית כה מפתיעה בבלוג...
חוצמזה, הפרעסר חולה מזה שלושה ימים (הצטנן המסכן וקיבל נזלת... קצת חום ובעיקר גרון מחוספס). מי שאמר שרכיבה על אופניים זה בריא, בטח לא התכוון לעשות את זה בחורף ההולנדי, כשאתה מדווש במרץ ומזיע מתחת למעיל, הצעיף והכובע.
לרגל אומללותו של הפרעסר, לקחתי אתמול את עגלת המהגרים שלנו ויצאתי לי השוקה, לרכוש את המצרכים הנדרשים להכנת מרק עוף יהודי ומבריא (כמו שאתם בודאי שמים לב, מבצע אילוף הסוררת מתקדם במהירות מדאיגה. בסוף אהפוך לכזו הצלחה, עד שאצא במסע הרצאות חובק עולם לקהילת עקרות הבית המתחילות. משהו כמו: 'יסודות המטבח- קורס מבוא', 'סופרמרקט למתקדמים- רגע לפני המעבר אל השוק', או שמא: 'סמינר הלו"ז והבנייתו- מתי הכי חכם להתייצב בבנק?').
בטמפרטורה רשמית של אפס מעלות ("מרגיש מינוס ארבע" על פי ההגדרה ב-יאהו), העורך הביע רצון להצטרף אלי והגיע אל שוק ה- ten Katemarkt חמוש בכובע צמר, צעיף ואף דולף מקור. זו היתה הפעם הראשונה שבה ראיתי את העורך בהופעה כל כך חורפית, וזו היתה הפעם הראשונה שבה הוא חזה בפליאה בבעלבוסטה שמתפתחת ממני- מחנות הלחמים אל דוכני הירקות, משם אל סטנד הפרחים הפינתי (תוך כדי נאום על הזנים שמחזיקים מעמד באגרטל יותר משבוע), הלאה אל הקצב- קונה עוף שלם (ומסיבה את הראש הצידה בגועל ביחד עם העורך הצמחוני), ממליצה בדרך על הדוכן האיטלקי עם האניטפסטי הטעים, ומתאכזבת לנוכח העובדה שאנ'לא מוצאת את תערובת הגרעינים החביבה עלי לסלט...
[טוב, תראו. גם אני ממש לא יודעת מה לעשות עם כל זה.
מצד אחד אני מבינה באופן רציונלי שאני הולכת ומשתדרגת. מצד שני, באופן אמוציונלי כל האבולוציה שאני עוברת מג'ננת אותי למדי. אני מרגישה שלעולם כבר לא אחזור להיות אותה בת-גע שאהבתי L].
מסע השוק שלי ושל העורך הסתיים בשיחה ארוכה בבית הקפה הפינתי, שכללה השוואה בין הסבל של כל אחד מאתנו בימיו האחרונים בארץ (האריזות המתישות, הסידורים הבירוקרטים והפרידות קורעות הלב), ותהיות לגבי מה צופן למהגרים שכמונו העתיד/ גורל. הוא נמצא בעיר רק שלושה ימים, כך שהבלבלה שלו בעיצומה. לפחות הוא נכנס היישר לדירה מדליקה במרכז. זה קצת מרכך את המעבר החד.
לפנות ערב התבשל הפניצילין היהודי לאטו על הכיריים והפיץ ריחות נעימים בכל הבית. יצא טעים, האמת (לא מוצלח כמו של המפרגנת, אבל לא רע). הפרעסר שתה מרק, בלע פרוטקים, מצץ טבליות, גמע גלונים של תה, כחכח בגרונו כמו פנסיונר בתור בקופ"ח והזיע את עצמו למוות במשך הלילה. עכשיו הוא מרגיש יותר טוב, תודה.
היום היה התאריך האחרון לתשלום חשבון הטלפון (המופקע!) שלנו. זה כבר כמה ימים שאני מתכוונת לסור לסניף הבנק השכונתי ולשלם, אבל הוא שרוי בעיצומם של שיפוצים. היום הסניף כבר נראה נטוש באופן חשוד, אז התעמקתי בפתק שהודבק על החלון בניסיון לדלות איזו תובנה מתוך המלל ההולנדי. חזיז ורעם! דומני שהבנתי! הסניף אינו מושבת לצורך שיפוצים- הוא פשוט מושבת. עבר למקום אחר. סגור. קאפוט. ניי. נגמרררר.
הולנדי כבן 40 נעמד לידי, קורא את הפתק.
"חוט פור דומה!", הזדעק נדהם (נו, זאת הקללה בהולנדית שכל העולם ואשתו מכירים, שוות ערך לכוסססאמק שלנו). "חוט פור דומה! חוט פור דומה! חוט פור דומה!"
זה נורא שעשע אותי, אז זקפתי ראשי, צקצקתי בלשוני, נהמתי בכעס: "יה, חוט פור דומה!", ויצאתי מהפריים בצעד דרמטי.
הלילה מתוכנן עוד מפגש בביתו של ניקוס, כשהפעם שולחן האוכל יוסב לרחבת ריקודים. מסקרן ככל שזה נשמע, כנראה שלאור מצבו הנוכחי של הפרעסר ניאלץ לוותר. ואסיים בשתי בשורות משמחות מגזרת ההריוניות בחיינו (הפעם מהמולדת):
1. שלשום נולדה בת לאמא א' ואמא ב', בלידה קצרה וקלה, נטולת אפידורל ודרמות. לכל הבנות שלום.
2. היום עברה בהצלחה בדיקת ההריון הגורלית של חברינו היקרים מ'קדימה'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
