טוב, אז אסטריד הצנונית עדיין לא התקשרה, וגם לא ממש התקדמנו בענייני חיפוש הדירה, אבל בכל זאת קיבלנו את הבשורה הטובה של השבוע.
הבוקר הלכנו לביצפר כדי לשריין לי מקום לקורס, למרות שרוב הסיכויים שאני לא אצליח להגיע ליום ההיכרות המקדים (ב-10 בינואר) עם הויזה. בדרך האופיינית לי התכוננתי לתסריט הגרוע ביותר, והרצתי בראש שלל נימוקים ושידולים לשכנוע. אפילו זממתי להציג את הפרעסר בפני הסגל ולהציע אותו כתחליף במקומי ליום ההיכרות, אבל... אין צורך! מסתבר שאכן מה שחשוב זה הכסף, וברגע ששילמתי עבור הסמסטר הראשון והצהרתי שההולנדית שלי שואפת לאפס, קיבלתי פטור מלא ומקום מובטח בקורס.
אז אין צורך להילחץ מתאריך החזרה לארץ. אפשר להתמקד ולהפנות את כל החרדות והמתחים למקומם הראוי- הויזה.
ייהה, מחקתי עוד סעיף ברשימת המטלות.
עוד סעיף שכנראה יימחק מהרשימה הוא ארוחת חג המולד שלנו. אמנם היא לא תהיה מרובת אנשים ומתנות, אבל גם לא נשב גלמודים בבית ונזיל דמעה בחושבנו על ציון... הזמנו את החיצוניים לארוחה מחר בערב, הפרעסר כבר קנה נתח בשר משובח ויין איכותי, ומחר נשלים את ההכנות בשוק. זה לא התאריך הרשמי לארוחת כריסמס, אבל היי- גם אין לנו עץ אשוח ולא הזמנו מקום למיסה בכנסייה, אז למה להיות קטנוניים?
את יום החופש הראשון של הפרעסר חגגנו במסע שופינג נדיר לכבודו. נדיר, כי עד שהוא מוצא משהו שמוצא חן בעיניו וגם מוכן למדוד- תולעי משי הופכות לפרפרים ענוגים ומתפוררות חזרה לערימת חוטים מנצנצים ועלי תות.
גם מסע הקניות הזה לא שרד יותר משעתיים, אבל נרכש בו מעיל יד שנייה מ-א-מ-ם ומשפריץ גבריות, שכולו זמש חום וצווארון פרווה גדול. יש אלוהים.
(בכלל, אמסטרדם מתגלה כמקום מושלם לחובבי יד שנייה)
את הפוסט הזה היתה אמורה לחתום תמונה שצילם עבורי העורך בקומת כלי הבית של הכלבו היוקרתי De bijenkorf, אבל צנונית כבושה וחמורת סבר הסתערה עליו בנביחות שאסור לצלם. חבל, החמצתם משטחים מרהיבים של קישוטים לעץ חג המולד באינסוף סוגים וצבעים, נצנוצים וקרקושים. יפה לאללה.
Merry Christmas everyone!