מעיר התעלות אל עיר האורות

בחופש הגדול שבין כיתה ט' לכיתה י' נסעתי עם הבת דודה שלי לטיול של חודש באירופה. טיול מאורגן של 20 תיכוניסטים ל-'אירופה הקלאסית', שהתרחש באוטובוס קומתיים דחוס (Top Deck – בקומה התחתונה מושבי הנסיעה והמטבח, ובקומה העליונה דרגשי השינה).

זה היה טיול ממש מושלם, בעיקר לאור העובדה שהייתי דלוקה קשות (אייטיז או לא אייטיז?) על הי"בתניק החתיך של הקבוצה, ובאופן מפתיע- ובדיעבד די חשוד- גם הוא הפגין חיבה כלפיי, הפקאצה בת ה-15 (הייתי פקאצת-על: החולצות מותאמות לצבע הגרביים, שמבצבצות מצמד מוקסיני עור לבנים, הפריזורה מדורגת עופרה חזה סטייל, עם 'גל' קטן בפוני, ומנוי פעיל למעריב לנוער).

תחילת הטיול די מעורפלת לי. שוויץ, אוסטריה וגרמניה חלפו ללא התרשמות מיוחדת, ואמסטרדם מצאה חן בעיני כבר אז ("זאת כיכר הדאם. יש לכם שמונה שעות להסתובב לבד בעיר. האוטובוס יחכה לכם ב-21:00 בדיוק ליד המוניומנט..."). זוכרת שבאיטליה היה כיף חוץ מהסרחון בתעלות של ונציה, בריביירה הצרפתית היה ים כחול ומבוכה גדולה לחשוף את עצמנו בבגדי ים מול החבר'ה, ובלונדון בילינו את הימים האחרונים של הטיול באושר עילאי- מאוהבות בעיר הנפלאה ובשני י"בתניקים שווים במיוחד.

בשנים שעברו הספקתי לחזור לעוד סיבוב אחד לפחות ברוב המדינות האלו, והזיכרונות מהטיול ההוא די התפוגגו מאותם הנופים, אבל דווקא לפריז לא חזרתי. לא יודעת למה, כנראה שלא היתה סיבה מספיק טובה (ונסיעת הרכבת האחרונה מפריז לאמסטרדם ממש לא נחשבת). ככה שנכון לעכשיו, הזיכרונות היחידים שיש לי מעיר האורות קשורים לאותו י"בתניק ולמבטים שהחלפנו בינינו אי שם במרומי האייפל. מבחינתי זה היה לפני אלפיים שנה, והביקור הקצרצר מחר יהיה ממש שדרוג. זאת גם תהיה הכנה לשלב הבא- ביקור עם הפרעסר, בו שנינו נפסע בשדרות עם בגט תקוע בבית השחי ונצחק במבטא צרפתי כבד על המקומיים, כמו שאנחנו אוהבים.

זהו, הכל ארוז ומוכן. יש כרטיס לרכבת (בבוקר) ואישור לטיסה לארץ (בערב). כולה ארבע שעות נסיעה מפה לפריז, אבל איזה לחץ. אני חושבת שאני פשוט לא אנשום עד שנעבור את הגבול לבלגיה. אז הפוסט הבא ייכתב מהמחשב בבית הכפר, או מתא המעצר ההולנדי J.

תחזיקו לי אצבעות,

וניפגש בקרוב, מחוץ לתעלה...