צריך להתרגל מחדש:

שבחוץ קר, אבל באמת קר. מספיק קר בשביל צעיף, כפפות, כובע וגרביונים.

שצריך להדליק מחדש את מתג האנגלית שלי.

שבכל רגע נתון עלול להיתקל בי זוג אופניים דוהר.

שאין לי כרטיס אשראי שמגהצים, אלא 'פין-קארד' שמעבירים.

ששוב חזרתי להיות קלולס מאותגרת מרחבית, ואני לא יכולה לנווט כאן על אוטומט כמו בת"א.

שחזרנו מהחופשה ויש לנו ה-מ-ו-ן סידורים.

כשקיבלתי את הויזה בשגרירות נאמר לי שתוך 72 שעות מרגע הגעתי להולנד עלי להירשם ולהצהיר על כתובתי במשטרת הזרים.

לא צירפו שום מכתב עם פרטים מדויקים, טלפון או כתובת.

החלטתי להקדיש לכך את הבוקר. אף אחד לא ידע לאן בדיוק אני אמורה ללכת, אז התקשרתי למוקד של ה-IND (משרד ההגירה). האשה הנחמדה אמרה שאני דווקא צריכה להירשם בבית העירייה הקרוב אלי ביותר. "אני לא אמורה להתייצב במשטרת הזרים?" שאלתי בהיסוס.

"כן, אבל בתוך בית העירייה נמצא נציג של משטרת הזרים, והוא יטפל בך", היא ענתה בביטחון מלא.

אבל אני תמימה. כל כך תמימה. אחרי כמעט ששה חודשים כאן אני עדיין מאמינה שלפקידים הרשמיים יש מושג על מה הם מדברים L.

שאלתי את בבילון-מן אם זה בסדר מבחינתם שאצהיר בעירייה שבינתיים, עד שאתארגן ואמצא דירה, אני מתארחת אצלם בדירה (שהלוא נחתי כאן לראשונה שלשום!). הוא ענה שזה בסדר ושבעצם כדאי שגם הם יקפצו לשם, כדי להסדיר את רישום המעבר שלהם לדירה החדשה. אז הלכנו שלושתנו לבית העירייה בווטרלופליין, וגילינו שאני בכלל לא אמורה להתייצב שם, אלא בסניף הראשי של משטרת הזרים, שנמצא בכלל בג'הנום.

כוס אמא שלהם. התחילו שוב עם השטויות שלהם.

בבילון-מן נפנף בכנפי המלאך שלו והתנדב להסיע אותי לשם, כדי להצהיר שאני אכן מתארחת אצלו באופן זמני. מסתבר שזה אותו המקום אליו הלכנו שנינו גם בבירור הקודם שלי (שנעשה בניסיון נואש למנוע את הנסיעה הראשונה למולדת, להגשת הויזה), ואפילו טיפל בנו אותו פקיד אדיב ומבשר רעות. גם הפעם לא יצאתי בידיים ריקות:

באופן רגיל, הייתי אמורה למלא ערימה של טפסים ולקבל תוך כמה ימים מדבקה נוספת בדרכון שלי, שמעידה שאני נמצאת בעיצומו של תהליך קבלת ויזת סטודנט ומאפשרת לי לעבוד 10 שעות שבועיות.

אבל למה לפשט את החיים, למה?

נכון לעכשיו, יש עומס מטורף על המערכת באמסטרדם וכל התהליך מתעכב בשלושה חודשים. יעני- אחרי שאני אמלא ואשלח את כל הטפסים, אני אמתין בין שלושה לארבעה חודשים לקבלת 'זימון לפגישה'. בפגישה אני אקבל את המדבקה המיוחלת, אבל לאחרונה נקבע חוק חדש, לפיו מרגע קבלת המדבקה עלי להמתין חצי שנה עד שיהיה לי מותר להתחיל לעבוד. אה, וזה עוד לא הכל- העבודה שאני אמצא כסטודנטית צריכה להיות קשורה למה שאני לומדת... הללללו!!! (אני כנראה אהיה מלצרית במסעדות ספרדיות והולנדיות, אם כך).

איזה סתומים.

הייתי כל כך בשוק, שאפילו לא הצלחתי לכעוס.

בחישוב גס, מרגע תחילת הלימודים שלי ועד לשלב שבו אקבל כרטיס סטודנט ואוכל לממש את זכויותיי יעברו תשעה חודשים. ואז יישארו לי בסה"כ שלושה חודשים עד שאני אסיים ת'לימודים.

כמות החרא שאני אוכלת מחינגת הבירוקרטיה המטורללת הזו היא מוגזמת לגמרי: פספסתי שני מועדים של הקורס הולנדית, אין לי דרך להתחיל את שנת הלימודים הקרובה באוניברסיטה (איזה מזל שלא בניתי עליה!), ואסור לי לעבוד- למרות שאני זכאית לכך. טוב, מרגע זה די להיות ילדה טובה וצייתנית. אני מרימה ידיים וחוזרת להיות הישראלי המכוער- אם לא יתנו לי לעבוד באופן חוקי את העשר שעות העלובות האלו- כמו שמגיע לי- אני פשוט אחפש עבודה שחורה ואשתדל לא להיתקל באנשי משטרת הזרים. זה מה יש ועם זה ננצח, לא?

אין שום ספק שבהולנד עושים את המקסימום למנוע הגירה. לפחות שיודו בזה ולא ישחקו אותה ליברלים יפי נפש, עלכ.

ההר הבא שיש לכבוש אחרי רכס הרי הבירוקרטיה, הוא מציאת דירה חדשה.

אתמול בערב ישבנו שעתיים מול האינטרנט עם בבילון-מן והוצאנו רשימה של דירות פוטנציאליות. שלוש מהן התגלו כמושכרות/ מבאסות, אבל הפרעסר הצליח לקבוע לנו הצצה לשלושת הנותרות מחר בבוקר. אני לא תולה תקוות באף אחת מהן, אבל תמיד טוב להסתכל, להתרשם ולהשוות. מי יודע, אולי בסוף נחליט שהדירה בבנין של בבילון-מן והעורך היא בכל זאת הבחירה המוצלחת ביותר? לאור העובדה שהבונבון כבר הבטיח את הדירה שלו-שלנו לחברה שלו בתחילת מרץ, כדאי להזדרז.

זהו. לפני שהספקתי לשיר את "בנמל באמסטרדם...", כבר נחתי עמוק בתוך הקלחת והותרתי את אדמת המולדת חרוכה מאחוריי. מחר בערב מגיעים הגזבר והמדענית לסופשבוע ארוך, וכמה ימים אחר כך כבר מתחילים הלימודים (הללויה!).

קלחת או לא- אני מבסוטה. פה החיים שלי עכשיו.