שלום כיתה A

מאחוריי כבר יומיים תמימים של לימודים בקורס הולנדית – מרגיש כמו שבועיים.

כצפוי, הלימודים מתנהלים בשיטת ההלם: בואו נעמיס על התלמיד בבת אחת שפה חדשה וזרה לחלוטין, נתקיף אותו במקביל באוצר מילים, דקדוק, קריאה ודיבור וננהל את רוב השיעור בשפה הזו ממש- כדי להרגיל אותו. אז מה אם הוא לא מבין כלום ובאופן כללי נראה די בשוק.

בעיקרון אני בהחלט בעד השיטה, אבל לא כשאני שפן הניסיונות. כבר מזמן אני חוששת שאיני משתייכת לאותו זן של אנשים בעלי חוש טבעי לשפות. אמנם יש לי אנגלית טובה, אבל היא התקבעה אי שם בילדות שלי, כשעדיין היו לי כמה תאי זיכרון פנויים. עכשיו, בגילי המתקדם, התאים שלי גם ככה נמצאים בשלב בלאי מסוכן, ואין לדעת לאן יידחסו כל אותם טקסטים ארוכים, מילים חדשות ושפע כללי ה-'חרמטיקה' (יענו גראמר).

כל זה בסדר ובודאי צפוי לשבוע הראשון, אבל מה שמתסכל אותי זה שרוב שותפיי לקורס דווקא כן מחזיקים בידע בסיסי בהולנדית, כך שאני די מרגישה המפגרת של הכיתה L. חוץ משני בחורים, הכיתה מורכבת מבנות, שרובן הגיעו לכאן בעקבות חבר/ בעל הולנדי ולכן כבר מתורגלות בכמה מילים, חוקים ותקנות. רק מעטים מאתנו נמצאים על תקן 'סטודנטים פוטנציאלים' (ומשלמים מחיר מסובסד), חלק משתמשים בקורס כ'אולפן' למהגרים חדשים- new comers (ולא משלמים בכלל), והשאר פשוט רוצים ללמוד הולנדית באופן מעמיק (ומשלמים מחיר מלא).

בחצי השעה הראשונה של יום הלימודים הראשון כבר תרגלנו בינינו כמה משפטי היכרות בסיסיים. שכנתי לתרגיל התגלתה כבחורה איראנית העונה לשם סאחלה (כמו סאחלב, אבל לא). סיפרתי לה שאני מישראל והכנתי את עצמי לכך שהיא תרוץ באמוק לקצה השני של הכיתה תוך כדי יבבות "אללה הוא אכבר"... אבל לא, היא פשוט חייכה באדיבות והמשיכה הלאה בדיאלוג, מותירה אותי נרגשת כאילו כרגע נחתם שלום היסטורי על מדשאת הבית הלבן. ויש עוד בחורה איראנית בקורס, עם שם בעייתי במיוחד- מנוש (כן, בדיוק כמו שזה נראה), פרנצ'סקה האיטלקייה, קתרין הצרפתייה, בגוניה (כן, עוד שם שיגרום לי לכמה פרצי צחוק בלתי נשלטים) הספרדייה, סימלה התורכייה, רישאר הגברבר מקונגו הדמוקרטית (שלא מבין בכלל אנגלית, רק צרפתית), מורנה מסלבדור, ועוד בחור תורכי, אשה מרומניה ושלוש בחורות מסין, קוריאה ואינדונזיה. ואני חושבת שזהו.

ויש לנו שני מורים: קארולינה- גוצה בלונדינית ורודת לחיים וחייכנית, והאנק- שהוא הליהוק המושלם לסרט אמריקאי על מורה שרמנטי אירופאי: גבר מרשים וכריזמטי בן 45, גבוה וספורטיבי בג'ינס, חולצת כפתורים תכולה (שמתאימה לעיניים) ובלורית שאטנית מתנפנפת J. הוא דובר בשטף אלף שפות, קולו עמוק ושופע בטחון ויש לו בדיחות משופשפות ומתוזמנות היטב, שמותירות את תלמידותיו נרגשות וסמוקות. מייד המצאתי לו את הכינוי דה- האנק, אך לצערי זו התחכמות באנגלית שתיפול על אוזניים ערלות בכיתה שלנו...

יום הלימודים הראשון היה טראומתי- נמשך בין 10:00-15:00, גדוש בשלל מידע חדש ותחושות חרדה. כשחזרתי הביתה גיליתי שהפרעסר קבע לנו ארוחת ערב עם וידהי ונילס, אז הכנתי שיעורים בזריזות, החלפתי בגדים ויצאנו שוב לדרכנו. מהארוחה המשכנו היישר אל דירתם של בבילון-מן והעורך, כדי לעבור עם בבילון-מן על הסעיפים בחוזה העתידי לדירה שלנו, כך שהלכנו לישון ב-03:00 וארבע וחצי שעות מאוחר יותר כבר הייתי צריכה לקום ליום הלימודים השני שלי L. אכן, מעבר חד מאוד מהיקיצות הטבעיות אליהן התרגלתי בחצי שנה האחרונה.

היום השני בביצפר כבר היה פחות מלחיץ, בעיקר בזכות העובדה שהוא הסתיים ב-13:00. אחר כך היו לי שלוש שעות לשרוף עד לפגישה עם בעל הבית, וקתרין הציעה שנשב איפשהו לשתות איזה כוס קפה (או-לה). אז ישבנו איזה שעה, ואת הזמן שנותר העברתי בסלון של העורך בבהייה מפוהקת בקליפים של ערוץ 24 שהקליטו לו חברים. זהו בערך. היום יום חופשי ויש ה-מ-ו-ן שיעורים למחר, אז אני אתפנה לזה. אבל קודם כל – ביקורת מסעדות.

וידהי הבריטית ובנזוגה ההולנדי נילס כבר מציעים הרבה זמן שנצא לאכול ביחד. אז הלכנו למסעדה הודית (לנצל את המוצא של וידהי) ושמחתי לגלות שהם זוג ממש חמוד (ונילס הזה הוא ממתק אמיתי).

VIJAYA

Gelderse Kade 23

020-4205225

המיקום: מרכז העיר, לא תיירותי וקרוב למתחם הצ'יינטאון המקומי.

העיצוב: מראה הודי פשוט ובסיסי- כמה גאנש על הקירות ומנורות אתניות.

האווירה: נעימה ופשוטה. מוזיקה הודית מתנגנת ברקע (אבל לא צווחת ומייללת) ותחושה של מסעדה שכונתית.

האוכל: ניצלנו את בקיאותה המרשימה של וידהי ברזי התפריט, והזמנו מגוון של מנות. המנות הראשונות (מיקס בשרים ושלל מטוגנים) היו טעימות, העיקריות (מנת עוף, מנת כבש ומנת שרימפס) היו קצת פחות מוצלחות- אבל עדיין לא רעות.

מחיר: סביר בהחלט יחסית לגודל ולאיכות של המנות.

סיכום: מוצלח למדי. שירות קורקטי ומקצועי (ולא מעיק אינדיה-סטייל), אוכל לא רע ואווירה שלווה. לא המסעדה ההודית הטובה ביותר שמצאנו פה, אבל אחת המוצלחות שבהן.

ולסיום סיומת: שכחתי לציין (לטובה) בית קפה חמוד שבו ישבנו עם בבילון-מן, העורך, הגזבר והמדענית.

DE BAKKERSWINKEL

Warmoesstraat 69

020-4898000

(סניף נוסף בעיר: Roelof Hartstraat 68)

המיקום: רחוב תיירים הומה בקרבת התחנה המרכזית.

העיצוב: אולם אכילה בעל שני מפלסים שנראה כמו חדר אוכל במפעל תעשייתי, אבל במובן הטוב של העניין...

האווירה: תוססת ורועשת. המנות יוצאות מהמטבח הסמוך לשולחנות והמקום משמש גם כמאפייה איכותית (מין 'לחם ארז' בגרסה צעירה וצבעונית).

האוכל: בית קפה, נו. מרקים, פשטידות, סלטים, סנדביצ'ים. יש כל מיני קומבינות ארוחה מגוונות (סטייל עסקיות), וגם קטע של 'ארוחות תה אנגליות' (קנקן תה בליווי עוגיות, כריכוני מלפפון זעירים וכאלה מין).

מחיר: לא זול, בכל זאת מדובר באזור תיירותי באמסטרדם.

סיכום: שמייח. מתאים יופי לפגישה באמצע היום.

זהו, מספיק למשוך זמן. הגיע הזמן להכין שיעורים L. אפרד בנגלה ראשונה מתמונות עירנו היפה- כפי שצולמה על ידי הגזבר.