רגע, עכשיו כשאני חושבת על זה שנת ה-32 שלי היתה ממש מפוארת - מגיעים לה קצת כבוד והנצחה, או לפחות איזו התרפקות נוסטלגית:

בפברואר הקודם ישבנו בגינה בטבעון עם החברים, הרמנו כוס יין ואיחלנו לעצמנו שאת יום ההולדת הבא שלי נחגוג באמסטרדם. באותם ימים הפרעסר עדיין היה בתהליכי הרשמה לאוניברסיטה ורק יכולנו לקוות.

בקיץ כבר ידענו שאנחנו נוסעים. ישבתי עם המפיקה ב'גוצ'ה' וחשבנו על אירוע פרידה חגיגי שירכז ביחד את המשפחה והחברים.

-"למה שלא תתחתנו?", היא שאלה במעשיות. "הרי ברור שתעשו את זה מתישהו, אז למה לא עכשיו?"

-"חשבנו על זה, אבל את מכירה אותנו. לשנינו אין את האנרגיות להתעסק עם הסיוט הזה שנקרא חתונה ישראלית".

-"אז אני אתעסק עם זה. רק תגידו כן ואני מארגנת לכם את כל החתונה. עליי!".

-"המממ... את יודעת מה, אם נעשה חתונה שהיא גם מסיבת פרידה, יהיה לנו תירוץ מושלם להתחמק מכל קלישאות החתונה הרגילות...".

-"וואי, איזה כייף! חתונה!!!"

-"רגע, צריך לבדוק את הנושא גם עם הפרעסר, את יודעת...".

אחרי שהפרעסר השתכנע שנצליח - בעזרת המפיקה - לארגן לפני הנסיעה מסיבה אינטימית כמו שאנחנו רוצים, הוא כרע על ברכיו, השחיל על אצבעי בייגלעך עגול, חייך מאוזן לאוזן והציע שנתחתן.

למפיקה היה בדיוק חודש וחצי לארגן את המסיבה, וטמטמנו אותה לגמרי: זה חייב להיות בשישי בערב, במקום קטן שלא נראה ומרגיש כמו גן אירועים, שיהיה אוכל משובח במיוחד ומוזיקה מקורית. אה, ובלי רבנים מסוגים שונים, מנחים חיצוניים מגניבים או טקסים דתיים שלא מדברים אלינו. הטקס כולו יהיה יצירה משותפת לנו ולאנשים היקרים לליבנו.

וככה בדיוק זה היה. וכווולם נרתמו לעניין בהתלהבות גדולה, השקיעו ת'נשמה ויצרו דברים נפלאים.

היתה שם כל כך הרבה אהבה בין כולם.

והתרגשנו נורא

והרגשנו הכי ברי מזל בעולם.

ידענו שלא משנה מה יקרה לנו בגולה, תמיד יחכה לנו משהו ממש טוב בארץ.

עשרה ימים אחרי החתונה נחתנו באמסטרדם, נרגשים ומצפים. האדווקט אסף אותנו מסחיפהול והביא אותנו אל דירתו של הבונבון, וכל השאר כבר רשום בבלוג.

חתיכת שנה, הא?

חוץ מלחרוש הצלחנו גם לבלות קצת בסופשבוע האחרון.

בערב שבת הוזמנו אל העורך ובבילון-מן לארוחת ערב טעימה ומשחקי קלפים שנמשכו אל תוך הלילה. זה מאוד משמח שבקרוב נהיה שכנים, ולא נתבאס מזה שהשעה מאוחרת ולפנינו חצי שעה של צעידה J.

ובערב ראשון חצינו את העיר אל דירתם של טראוויס וג'אניס. הם גרים בקומפלקס של סטודנטים בשכונה מרוחקת בעלת מראה א-אמסטרדמי בעליל, אבל הדירות מודרניות וחביבות. אז היה בופה שכולם השתתפו בהכנתו (הפרעסר הכין סנייה דגים, אם זה מעניין מישהו), וסמול-טוק קוסמופוליטי אדיב. נחמד. אני מתחילה להרגיש בנוח במפגשים עם החבר'ה מהביצפר של הפרעסר- אחרי הכל אני כבר מכירה לא רע את המארחים, וידהי ונילס, חידאון וניקוס. דרך אגב, חידאון מחפש בת זוג ישראלית ואפילו ישמח לעבור לחיות בארץ בשבילה. יש מישהי שמעוניינת בגבר אירופאי עגמומי שנושק לארבעים?!

ת'שאלו אותי מה אני רוצה ליומולדת.

את הדיסק של אפרת גוש: http://zone.walla.co.il

יאללה, אני הולכת להכין שיעורים.

הנה עוד כמה תמונות שצילם הגזבר.