לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


פעם הפרעסר ואני גרנו באמסטרדם עם הגולים והגויים. עכשיו הפכנו לזוג פלוס אחד, ואנחנו מתגעגעים לתעלות מהלבנט.

כינוי: 

בת: 54





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2005

רסיסי גזע


בחורה צרפתייה ובחורה ישראלית יושבות בבית קפה על שפת התעלה ומפטפטות. הצרפתייה מספרת לישראלית בדיחה: "את יודעת, אצלנו בצרפת, כשרוצים לצחוק על ההולנדים שהם קמצנים, קוראים להם 'היהודים של אירופה'!".

הישראלית מרצינה, מתכופפת אל הצרפתייה ולוחשת: "את יודעת, אצלנו בישראל, ממש לא אוהבים לשמוע כאלו בדיחות...".

הצרפתייה מסמיקה במבוכה.

הישראלית צוחקת.

 

תורכייה, איראנית וישראלית עומדות ומעשנות ברחוב, לצד התעלה.

האיראנית מספרת שסרט הקולנוע 'לא בלי בתי' מאוד מעוות את המציאות, ושהחיים באיראן לא באמת נראים ככה.

התורכייה מספרת שגם הסרט 'אקספרס של חצות' עשה עוול עצום לדעת הקהל העולמית על תורכיה.

הישראלית אומרת שצריך לקחת בחשבון שמדובר בסרטים אמריקאיים שכוללים הרבה תעמולה. האיראנית מהנהנת בהסכמה ומוסיפה: "אומרים שרוב האנשים ששולטים בהוליווד הם יהודים עם הרבה כסף. בכלל, אומרים שהיהודים מחזיקים את האמריקאים בביצים בזכות הכסף שלהם".

הישראלית נוזפת באיראנית: "מספיק כבר עם האנטישמיות הזאת, יא מוסלמית מטורפת!"

 

איראנית, סינית וישראלית יושבות בקפיטריה בהפסקת צהרים.

האיראנית מציעה לבנות לטעום מהפיצה שהיא הכינה בעצמה בבית. משולשי הפיצה קרים לחלוטין ועטופים בניר אלומיניום. הישראלית מסרבת בנימוס, אבל האיראנית לא מרפה ומאלצת אותה לאכול בחיוכים מפצירים. לקינוח, הסינית מחלקת שוקולדים קטנים עטופים בניר צלופן, ומסבירה שהיום חוגגים את ראש השנה הסיני. זוהי שנת התרנגולת.

הישראלית מגלה שהשנה שבה היא נולדה נקראה 'שנת החזיר'. הסינית מברכת אותה שחזיר זה תמיד דבר חיובי, אבל הישראלית והאיראנית מעקמות את הפרצוף בו זמנית, מסתכלות אחת על השנייה ומחייכות בהבנה.

 

החבר'ה יושבים בקפיטריה בהפסקת צהרים. הרומנייה מספרת לכולם על הג'וב היוקרתי והבית המפואר שהשאירה אחריה ברומניה כדי להצטרף לאהובה באמסטרדם.

הישראלית שואלת למה הצטרפה דווקא לקורס שלהם, ולא ניצלה את הזכאות שלה ללימודים חינם בקורס השפה וההתערות החברתית (ה-'אולפן' ההולנדי). הרומנייה עונה שהיא דווקא קיבלה את ההזמנה לקורס, הגיעה, ומצאה את עצמה יושבת בכיתה לצד אשה טוניסאית פשוטה ונבערת. וזה ממש לא בשבילה. אשה מוכשרת ומוצלחת כמוה לא עזבה את המדינה שלה בשביל העלבון הזה. אז היא דרשה שיצרפו אותה לקורס שהולם את הרזומה והמוניטין שלה. 

הישראלית מתעצבנת בשקט מהרברבנות של הרומנייה וחושבת לעצמה: "יאללה, יאללה, אפשר לחשוב מאיזה אימפריה כבר באת. כולה מדינה של פועלי בניין...".


העשן הזה שמיתמר מהרחוב שלנו? זאת אני, שוקדת על שיעורי הבית שלי. הם ממש לא הגזימו כשהם הגדירו את הקורס הזה אינטנסיבי. 8 שנים עברו מאז לימודי התואר שלי, ופתאום אני מוצאת את עצמי חוזרת הביתה מארבע-חמש שעות בביצפר, ומתיישבת לעוד ארבע שעות של הכנת שיעורי בית (וזו רק רשימת השיעורים המינימלית - את תרגילי הרשות והאקסטרה אני אפילו לא מדגדגת!).

לא זוכרת מתי בפעם האחרונה כל כך התאמצתי. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה צרכתי עפרונות בכזו אובססיה. לא זוכרת... טוב, לא זוכרת הרבה באופן כללי L.

 

הופה, לפני שאתם מתחילים עם כל מיני תגובות צדקניות סטייל: "נו, קודם התלוננת שאין לך מה לעשות... בלה בלה בלה... עכשיו את מתלוננת שיש לך יותר מדי מה לעשות... בלה בלה בלה... למה תמיד את מקטרת... בלה בלה בלה... תראי את הצדדים החיוביים... בלה בלה בלה...", תירגעו ומיד. כזו אני, הרגל של שנים. יש אנשים שמבשלים, יש אנשים שעושים מקרמה, ואני? אני מקטרת (ותודה למרת פופיק שהחזירה את העניין למודעות שלי).

תאמינו או לא – אני הדוגמה לכך שגם בחורה מרירה, נרגנת ורואת שחורות יכולה להיות מאושרת בחלקה. אז בלי הטפות מוסר בבקשה. כשאני אשתוק- אז תדעו שבאמת צריך לדאוג J.


אפרופו מאושרת בחלקה, אפשר לסמן עוד V משמח: במבצע משולב ומרשים הושכרה הדירה התלאביבית שלנו, לזוג חננות עם משכורות יציבות. אנחנו פרסמנו את המודעות באינטרנט, הבונבון ערך למעוניינים סיורים בדירה והרציניים הועברו לטיפולם של המודאג והמפרגנת.

ביום חמישי נחתם החוזה, לאחר מו"מ אינטנסיבי בין הזוג הצעיר לבין המודאג (אח, ומי שלא חווה מו"מ מול המודאג, לא חווה מלאכת מחשבת ייקית מעודו!). החננות הסכימו לשלם את רוב הסכום שביקשנו – יותר ממה שציפינו- ולא דורשים שינויים מרחיקי לכת בדירה. מה שנותר זה לארוז כמה חפצים בדירה (בעיקר כלי המטבח של הפרעסר) ולסלק אותם לכפר. אה, ולמצוא לבונבון המסכן דירה אחרת, כי הוא עדיין מחפש.

ובעיר התעלות עדיין לא ממהרים לארוז ולעבור לסינגל. זה יקרה רק אחרי שיחברו לנו קו טלפון ואינטרנט מהיר בדירה החדשה, כי ידוע שהרשת היא מרכז החיים שלנו (לא, לא בגלל הבלוג... בגלל העבודה של הפרעסר). החדשות הטובות הן שיש סיכוי סביר שנהיה מחוברים כבר בסופשבוע הבא. האח הידד!


עכשיו סופשבוע. אני הולכת לעשות קצת כייף מחוץ לתעלה J

עוד כמה תמונות מהצלמנייה של הגזבר, לפינאלה.

 

כיכר הספאו שחביבה עלינו מאוד

בית המחסה בחיינהוף

איך יפה פה בלילה

נכתב על ידי , 12/2/2005 14:30   בקטגוריות קיטורי ביצפר  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , יצירתיות , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMiss Vegel אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Miss Vegel ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)