זה כבר היום החמישי שאנחנו חיים בתוך גלויה.

אמנם לא התכוונו להיכנס לדירה החדשה עד שיהיה בה חיבור לאינטרנט, אבל המחשב של הפרעסר שבק והשבוע הזה הפך לאבוד מבחינת עבודה (המחשב נשלח לתיקון בסניף של IBM באוטרכט. יש לקוות שעיניהם הבוחנות של המומחים לא יזהו שנשפך עליו ספל תה, אחרת ניאלץ לשלם הון על התיקון...).

המעבר התחיל ביום שלישי, כשנפגשנו עם הסנאי והמתווך הג'ינג'י לשלם את שכר הדירה ולקבל את המפתחות. כשהכל הסתיים נשארנו לבד בדירה בפעם הראשונה. הסתכלנו זה על זו ולשנינו היה ברור שלא חוזרים לישון בדירה של הבונבון. אין, ברגע שמשתדרגים בחיים כבר אין דרך חזרה J.

אז נסענו לדירה של הבונבון, ארזנו שני תיקים עם בגדים, קצת קפה ומצרכים לארוחת הערב, ומיהרנו חזרה לתעלה.

איזה תענוג!

למחרת היה היום החופשי שלי מהביצפר. קמתי מאוחר, הכנתי קפה וישבתי לתצפת על הברווזים, השחפים והברבורים המזדמנים שחלפו בתעלה. מרסדס סוסה שעטה בחופשיות בסטריאו (עד עכשיו שמענו דיסקים ב-DVD של הבונבון במונו, דרך הטלוויזיה), אפילו הכנת השיעורים הפכה למטלה כמעט נעימה...

איזה תענוג!

אתמול שוב חזרנו לדירה של הבונבון, לארוז את שאר הדברים שלנו. פתאום היא נראתה כל כך חשוכה וקודרת. החימום המקרטע, הוילונות המוגפים, השכונה המרוחקת... מוזר, בחצי שנה שגרנו בה לא סבלנו או התבאסנו ממנה יותר מדי, אבל עכשיו היא ממש דיכאה אותנו. אין מה להשוות בינה ובין חדר המלון המאובזר להפליא של הסנאי. בחיי, מצאנו בדירה רשימה מודפסת של כל הערוצים בטלוויזיה, זר פרחים ריחני (מתנה מהסנאי!), סט ארוז של כוסות יין ושתייה בארון המטבח, ואפילו את השקע ההוא למכונת גילוח ופן שתמיד נמצא ליד הכיור במקלחת. רק המיני-בר ובלוק המכתבים נעדרו J.

איזה תענוג!

והיום בבילון-מן והעורך עזרו לנו להעביר את שאר מיטלטלינו למלון. זהו, זה רשמי. הננו כאן, וסביבנו פזורים קרטונים ותיקים לרוב. איך זה תמיד כשעוברים דירה מגלים שיש בערך כפול חפצים ממה שנראה בהתחלה... לא נורא, לפחות נצליח להסוות את ריהוט חדר המלון הסטנדרטי בעזרת הקישקושיאדה הצבעונית שלנו. וכשיהיה לנו קצת זמן (וכסף. זה תלוי אם יגלו את ספל התה או לא L), נקנה ספה חדשה ואיזו כורסא שמשקיפה לתעלה. כן, דעו לכם שזה מאוד חשוב לתפוש את זווית התצפית המתאימה ביותר על שני הגשרים שתוחמים אותנו משני הכיוונים, והברווזים ששטים ביניהם.

איזה תענוג!

אפילו המודם שחיכינו לו הגיע אתמול לדירה בעיתוי מושלם, ובלילה כבר היינו מחוברים לאינטרנט עם המחשב שלי, שהובא אחר כבוד מהדירה של הבונבון. שלושה ימים היינו מנותקים מהרשת והרגשנו אשכרה נכים. עוד יומיים והיינו מאבדים את שפיותנו... פתטי.

איזה מזג אוויר משוגע יש פה. בזמן שבישראל כולם יצאו להריח אירוסים בעיצומו של יום קיץ מהביל, אנחנו חווינו שמש, גשם, ברד, שלג ושוב שמש – וכל זה בשלוש שעות, תוך כדי שאנחנו עוברים דירה J. לפינאלה, החלטנו לקנח את עמל היום עם בבילון-מן והעורך בארוחת צהרים באחת משתי המסעדות שבתחתית הבניין שלנו, וכך ירדנו לנו בנונשלאנט ל"שכונתית" החדשה בעיצומה של סופת ברד מלוכסנת, בלי מעיל, כובע או צעיף - אבל עם תחושת שייכות גדולה. מאוד משמח אותנו ששני המקומות מתחת לבית שלנו התגלו כמוצלחים. זה אפילו שיפור של התנאים שהיו לנו בת"א...

או יההההההההההההההההההההההה

החיים יפים.

בביצפר ממשיכים לדהור במלוא הקיטור. במבחן השני שלנו קיבלתי ציון די מדאיג, אז אני מתכוונת לקרוע ת'תחת אפילו יותר מחר, לקראת המבחן הבא (מחרתיים). אבל זה קשור רק לאוצר מילים ובאופן כללי אני מרגישה שאני דווקא מתחילה להתאפס על עצמי. בעיית הזיכרון המחורבן שלי לא תיפתר, אבל לפחות החרמטיקה מתחילה לקבל צורה. הראש שלי גדוש כבר שלושה שבועות במילים הולנדיות שמשוטטות להן שם ללא מטרה, אבל בסוף לא תהיה ברירה- משהו מזה ייקלט J.  

הנה כמה תמונות למזכרת מהדירה של הבונבון. בפוסט הבא כבר יהיו תמונות של הדירה החדשה. אינשאללה.