אוקיי, אני מצטערת, אבל עדיין יש לי קיטור להוציא על הלימודים.

תניחו לי.

אחרי ששיננתי 8 טקסטים ו-600 מילים חדשות במשך עשר (!!!!) שעות ביום ראשון, ויתרתי על מסיבה אצל הפורטוגלים (הפרעסר הלך לבד), דרינק עם הסמנכ"לית וזנדרה (הפרעסר הלך לבד), וסרט עם העורך ובבילון-מן (אף אחד לא הלך) – עדיין קיבלתי 80 בבחינה השבועית.

אפילו שתוך כדי דווקא הרגשתי שהולך לי לא רע.

כוססססססאמק

לבינוניות נולדה L.

איפה הימים שהמורות שלי התלוננו למפרגנת שלילדה יש פוטנציאל, רק נורא חבל שהיא לא מממשת אותו.... והנה, סופסוף אני מממשת את הפוטנציאל שלי. קורעת ת'טוסיק כמו שלא עשיתי מאז המבחנים לשיעורי 'מימון' ו'תקצוב ובקרה' הארורים בתואר.

ועדיין ערפל סביבי.

מחכה שייפלו כבר כמה אסימונים, איזה 'אוריקה' קטנה תתפלק, ואז אני אבליח- כמו רץ 400 מטר שדופק ספרינט בסיבוב האחרון ועוקף בקלילות את שאר הרצים ההמומים.

באופן רגיל לא היה מטריד אותי להיות "מקום טוב באמצע" בלימודים. אחרי הכל זה בדרך כלל היה המיקום הקבוע שלי, אבל תמיד היה לי נוח להאמין שזה בגלל שאני לא מתאמצת. מרפרפת. ממרקרת מילים מרכזיות שעה לפני הבחינה.

אוווף, כל כך הרבה מאמץ בשביל 80 מסכן. אני לגמרי מפונקת מדי בשביל זה....

ואני בכלל לא ידעתי שאני כזו הישגית!

זה עדיין מפתיע אותי. עכשיו עלי להפנות את יכולות השכנוע העצמי שלי כדי להגיד - "לא נורא, העיקר שאני יודעת שנתתי את המקסימום", וגם להאמין בזה.

וגם להתחיל להתרגל לרעיון שאולי, אחרי הכל, אני עלולה לא לעבור את המבחן המסכם של רמה א' (ציון עובר: מינימום 70). ג'יזס, מי בכלל חשב על האופציה הזאת?

תירגעו ועכשיו: אני לא מאלה שמייללים לפני כל בחינה שהם לא יודעים כלום ובטוח ייכשלו, ואז מוציאים 95 ומתעצבנים למה לא 100.

ממש לא.

אני יודעת כשאני לא יודעת.

מי שכן עושה רושם של יבבנית פרפקציוניסטית היא פרנצ'סקה האיטלקייה.

באופן אישי שמעתי אותה מספרת לפחות 3 פעמים כמה שהיא שונאת את זה שבאיטליה נורא שופטים אנשים על פי הצורה החיצונית שלהם, והיא עם המטר וחצי שלה ספגה הרבה עלבונות בגלל הגובה שלה. כנראה שבגלל תסביך הנחיתות הזה (תרתי משמע... אח, איי קיל מי) פיתחה הנפוליאונית הקטנה אובססיה להצטיין בכל דבר אחר.

אז היא הראשונה להתלונן על העומס בלימודים, ראשונה להביע חשש מכישלון בבחינה המסכמת, ראשונה לברר אצל כולם כמה הם קיבלו ואם הם מבינים יותר טוב ממנה את החרמטיקה... וכמובן שהיא תמיד מקבלת 100 במבחנים השבועיים. לדעתי היא התלמידה הכי טובה בכיתה- אחרי סאחלה הגניקולוגית האיראנית בעלת הזיכרון המושלם. ואם היא מגלה שהיא עשתה טעות-הו הו! האפיפיור עצמו לא יצליח לנחם אותה J.

בכלל, הזמן עובר ומתחילים להכיר יותר טוב את החבר'ה. הפחות מועדפים עלי הם פרנצ'סקה, מריה הרומנייה, קאתרינה המולדאבית (שהצטרפה אלינו בשבוע השני, ומדברת הולנדית באופן די שוטף), ומורנה הסלבדורית הרכלנית. החביבים עלי ביותר הם קתרין הצרפתייה, סימלה התורכייה ובגוניה- הפרח הספרדי עם הצחוק המטורלל. גם רישאר הזאירי נראה לי בחור משעשע להפליא, אבל לצערי הוא לא מבין מילה באנגלית.

וכל השאר ממש בסדר.

ומוזר להיות הישראלית היחידה. יותר נכון, מוזר להיות היהודייה היחידה- כי שאר החבר'ה ממש לא עושים את ההפרדה. שזה מבחינתי מוזר כשלעצמו.

כשמדברים על חגים נוצריים שנחגגים בהולנד, אני לא מכירה חצי מהם (סליחה, מתי בדיוק ישו עלה השמיימה?). כשקאתרינה שמעה שאני מישראל היא פתחה עיני עגל נדהמות והודיעה בהתרגשות שאני הישראלית הראשונה שהיא פוגשת. אה, ושהחלום שלה הוא לשחות בים המלח שלנו, כי היא שמעה שצפים שם (ואחרי שבוע היא סיפרה לי שהיא והחבר שלה לקחו את 'רשימת שינדלר' ב-DVD, וזה נורא ואיום מה שעשו שם ליהודים...). אורסן התורכי שאל אותי מה שלום רביבו בימים אלה, והתוודה שהוא מעריץ גדול. סימלה התעניינה האם העיר נזאראת של ישו קיימת גם בימינו אנו, ומריאם (הסטאז'רית ההולנדית שלנו) בישרה לי שהיא ובעלה הם נוצרים אדוקים שמאוד אוהבים את ישראל ומאמינים שהיהודים הם אכן העם הנבחר (נו... אשכרה נעתקו המילים מפי). בכל פעם שיש מילה שקשורה באיזה אופן לתנ"ך, דה-האנק פונה אלי כאל סמכות עליונה (המממ.. מי ידע שהתיבה של משה התינוק היתה עשויה סוף?), ובאופן כללי הוא חושב שעברית זו שפה מאוד יפה. מוזר, לדעתי בשימוש היומיומי היא דווקא די חסרת חן, בטח לאנשים זרים. וגם די מוגבלת יחסית לשפות אחרות. אבל מצד שני אפשר ליצור אתה דברים מענגים, נניח הטקסטים של מאיר אריאל, הסיפורים של מאיר שלו, הטור השבועי של עלי מוהר  ב"העיר"... וגם עגנון- לפי טענתו של זנדרה (לא יודעת, לא מכירה את הכתיבה שלו מספיק).

דווקא על פוליטיקה כולם מקפידים לא לדבר. מהמעט שהבנתי, הבעיות של ישראל ממש לא מטרידות את שאר תושבי העולם. הייתם מאמינים?  חבל, דווקא התכוננתי להיכנס לתפקיד השגרירה שלנו בביצפר, אבל בלי פרומואים היסטריים בטלוויזיה וכל החרטא הזה J.

רק שתדעו לכם שמאז שאני מעלה עשן, הפרעסר ממלא את תפקיד עקרת הבית בצורה מושלמת: עושה קניות, שוטף כלים, מארגן את הבלגן מהמעבר, מבשל (תודה לאל שקריירת הבישול הקצרצרה שלי הסתיימה!), ובאופן כללי מפנה לי את כל הזמן שאני צריכה ללימודים. איזה גבר. אלוף.

ובזמן שאני מרטתי שערותיי בייאוש בין הספרים, הגבר הזה צילם במיוחד עבורכם כמה תמונות של חדר המלון שלנו: