קבלו אותו במחיאות כפיים ושריקות משתאות: בייבי מרשמלו – כוכב העל של נבחרת הכדורגל הכתומה לשנת 2025. רק בן יממה (בצילום), וכבר יודע שהדבר הראשון שצריך סלב כדורגל לעשות זה להשקיע בתסרוקת.

פה בהולנד בדרך כלל יולדים בבית, אבל אם בכל זאת יולדים בבי"ח- מיד אחרי הלידה חוזרים הביתה. כך נחסכת מהזוג הצעיר וההמום הסיטואציה שבה נוהרים שלל מבקרים בשעות הביקור של מחלקת יולדות עם איזה בונבוניירה, בלון הליום או זר פרחים מהחנות למטה, מנסים על התינוק הדנדש שלל תנוחות ודגדוגים, ומבלבלים את ההורים עד קצת במיליון עצות ואזהרות.

אז לא. פה חוזרים הביתה בנחת ורק המשפחה הקרובה באה לבקר. בשבוע הראשון מקבלים עזרה של כמה שעות ביום מהמדינה- מישהי שמגיעה הביתה ומסבירה איך להניק, לקלח, לחתל וכו'. ורק אחרי שבועיים-שלושה, כשהמשפחה הקטנה כבר נכנסת לסוג של שגרה, עושים איזה אירוע משותף למשפחה המורחבת ולחברים ומציגים את הזאטוט בפעם הראשונה. לדעתי זה רעיון גאוני.

טוב, ביום שני יש לי מבחן על טקסטים 1-30, אז אני אעשה את זה מהר...

אתמול בערב היתה מסיבה בביצפר שלי. אין לי מושג לכבוד מה, אבל זו היתה הזדמנות לכל התלמידים בקורסים השונים (אחרי הכל מדובר בביצפר לשפות באופן כללי- לא רק קורסים בהולנדית) להתמנגל בצוותא באווירת חזיילך. בשביל הכיתה שלי זו היתה הזדמנות פז לראות ולהראות את בני/ בנות הזוג של כולם, וכמובן הדובדבן שבקצה פירמידת מאסלו: הופעה חיה של להקת רוק חובבנית, שהסולן שלה הוא לא אחר מאשר דה-האנק, המחנך הנחשק. איך לא נבוא?!

איכשהו ממש לפני המסיבה הצלחתי להתקוטט עם הפרעסר (הקטטה הראשונה מעל התעלה!). עבר עליו יום מזעזע במיוחד של התרוצצויות בעיירות הולנדיות נידחות בחיפוש אחר סניף FedEx שבו נמצא מחשב חלופי ששלחו לו מהמשרד בארץ. במקביל הוא גם דיבר עם IBM ומסתבר שהמומחים אכן מומחים, והם מיד הבחינו שהמחשב ספוג בשאריות קפה (טוב זה היה תה, אבל לא נהיה קטנוניים). זאת אומרת שאין אחריות, זאת אומרת שניאלץ להיפרד מהון קטן בשביל לתקן את המחשב, זאת אומרת שהפרעסר יצטרך לעבוד הרבה בימים הקרובים כדי לפחות להרוויח את הסכום הזה L. בקיצור- היו לו את כל הסיבות להיכנס להתבאסות עצבנית, ואכן זה בדיוק מה שהוא עשה. וכשהפרעסר מתבאס, הוא הולך עם זה עד הסוף... מהרגע שהוא חזר לדירה עם המחשב החלופי הוא נכנס לאמוק עבודה והביע בנרגנות חוסר חשק להצטרף למסיבה. ואז אני עשיתי פרצופים של פוסטמה ונעלבתי שזה לא חשוב לו להיות שם ולראות את כל הדמויות שאני מספרת לו עליהן,  ונורא לא התחשק לי ללכת לבד ולהסביר לכולם למה הוא איננו. וככה התחיל ויכוח בסגנון: "אז את תלכי ואני אצטרף בעוד חצי שעה"... בלה בלה בלה..."עם הגישה הזאת כבר עדיף שלא תבוא בכלל מאשר שתגיע עם הפרצוף החמוץ הזה".... בלה בלה בלה..."אז מה את רוצה ממני? שאני לא אבוא?".... ועוד מקבץ פנינים שנלקחו היישר מדרמת נעורים אמריקאית. בסוף אני הלכתי לבד והפרעסר אכן הצטרף אחרי חצי שעה והיה נורא שמח במסיבה. דה-האנק שר והתנועע כמו רוקר מזדקן אמיתי ופיזר שלל משפטים בשלל שפות, כולם הרגישו חגיגיים במיוחד והתחבקו בלי סוף, ואני שתיתי 4 כוסות יין על בטן ריקה לחלוטין, ככה שהייתי כל כך מבסוטית שלא היה אכפת לי מכלום (הודות לרישאר, לבן זוגה ההולנדי של קתרין ולבעלה האיראני של סאחלה, שמשום מה הרגישו צורך להזמין אותי לכוס יין...).

אפילו צילמנו כמה תמונות, במיוחד בשבילכם. הן יצאו ממש גרועות, בעיקר בגללי (הלללו... הייתי שיכורה!), וקצת בגלל שלמצלמה שלנו קשה להתפקס על עצמים ניידים באפלוליות המסיבה. חוצמזה, לאף אחד מאתנו אין את הזמן והרצון לשפץ אותן עכשיו במחשב, אז זה מה יש (את התמונות הקבוצתיות המשעשעות צינזרתי, יען כי הפרצוף השתוי שלי מרוח בהן מאוזן לאוזן J).