קנינו עציצים לדירה. אחד גדול ופרוע עלים, ואחת שרכית מתולתלת ירקרקה וצוהלת. עכשיו חדר המלון שלנו משלב אוירה טרופית עם ניחוח ים תיכוני של פרחי חמניות ועציצוני רוזמרין וטימין. איזו חדווה.

נו, ובכל זאת קצת לימודים.

דווקא בסופשבוע האחרון ניסיתי לייצר לעצמי איזו שגרה חדשה-ישנה, כזו שהלימודים הם לא המוטיב העיקרי בה (שלא לומר היחידי). בששי אחרי הביצפר הצטרפתי לפרעסר לטיול קצר לאוטרכט (לאסוף את המחשב ספוג הקפאין), אז כבר עשינו לנו חצי יום כייף, הסתובבנו בשלג במרכז העיר, השווינו תעלות, אכלנו סטייק וחזרנו לסינגל.

בשבת בערב הפרעסר בישל לסמנכ"לית, זנדרה, העורך, בבילון-מן ולי ארוחה משובחת, והיה נורא טעים ונעים וחזיילך. וביום ראשון האדווקט קפץ לביקור הפתעה ספונטני ומשמח וסיפר קצת על החיים החדשים שלו, של האקס-הריונית ושל הכדורגלן הקטן. אה, האדווקט ביקש להבהיר שהילד בכלל מתוכנן להיות כדורסלן, וגם ביקש ליידע שיש למרשמלו הקטנטן קקי צהוב, ו"קקי צהוב- זה טוב!". כן, ברוכים הבאים לעולם ההורות המופלא... J.

את שאר סוף השבוע בכל זאת הקדשתי לשיעורים וללימודים לבחינה.

בשתיים וחצי בלילה שבין ראשון לשני הפרעסר מאלץ אותי ללכת למיטה. שם הוא מסביר לי בעדינות שאני קצת מדאיגה אותו, שלא חייבים לעשות את הקורס הזה אם הוא שואב ככה את כל האנרגיות, וחוצמזה בימים האחרונים עור הפנים שלי התמלא בתפרחת אדמומית...

שתיים וחצי בלילה ואני מתחילה לנבוח עליו שהוא בכלל לא מבין, ושאני לא יכולה להרשות לעצמי ללמוד פחות כי אז אני אמצא את עצמי יושבת בכיתה בלי להבין כלום, ושאני פשוט חייבת לעבור את הבחינה הזאת כי.... כי...

ואז השתתקתי L.

מכירים את הרגע הזה שבו מישהו מנסה "לנער" מישהו אחר ולפקוח לו את העיניים, והמישהו האחר יוצא מגדרו כדי להוכיח לו שהוא טועה, ותוך כדי מוכיח את הטענה שלו בדיוק? ואז הוא קולט את זה ומשתתק, והראשון שותק גם כן, בקטע כזה של "איי רסט מיי קייס..."? אז בדיוק ככה.

התפרחת האדמומית, זה מה ששבר אותי. 33 שנה אני קיימת ותסמיני המתח היחידים שהכרתי אצלי התרכזו בקיבה, אז מה פתאם תפרחת? ג'יזס, אכן התטרללתי לי לחלוטין!

שלוש לפנות בוקר ואני שוקעת בשינה מיואשת, נשבעת לעצמי שדברים הולכים להשתנות. לפחות קצת.

ואפילו התחלתי ליישם את זה. אתמול חזרתי הביתה אחרי 5 שעות לימודים בביצפר+ 3 שעות עבודה עצמית על שיעורי הבית במעבדת המחשבים. הפרעסר עדכן אותי שהסמנכ"לית וזנדרה הזמינו אותנו לאכול מהקוסקוס שמתבשל אצלם על הכיריים, והכין את עצמו לתגובה הקבועה "תלך אתה, לי יש מלא שיעורים". ובאמת כבר כמעט שאמרתי את זה, אבל אז הסתערה עלי בחורה עם אישונים פעורים, שיער מזדקר ופנים ורדרדות מפצעונים, הדפה אותי הצידה בייאוש, נעמדה מול הפרעסר והכריזה בהחלטיות: "הולכים, בטח שהולכים. תן לי שעה לסיים ת'שיעורים פלוס מקלחת, ואני מוכנה. בבקשההה!!!".

ובסוף מי קיבל 89 בבחינה השבועית, מי?!

החרשנית עם התפרחת!

אני!!!

רגע, הבהרה לכל משחררי הקלישאות נוסח: "נו, זה היה ברור שברגע שתרשי לעצמך להוריד את הקצב ולהתנהג שוב כמו בנאדם נורמלי תרגישי שיפור מיידי..."  להזכירכם, בשעות שביליתי בחרישה לבחינה הזאת עדיין הייתי מטורללת על כל הראש. כנראה שפשוט היה לי מזל עם הקטעים הספציפיים שהיו בבחינה, וגם אולי סופסוף הפאזל מתחיל להתחבר לי. אינשאללה. פעמיים כי טוב. חמסה חמסה חמסה.

עוד קצת שלג מחוץ לתעלה. לא, עוד לא נמאס לנו J.