כמו שהבטחתי (לעצמי ורק לעצמי), הנה כמה מילות סיכום על הקולגות שלי.

רקוויאם לפורשים הנותרים מאחור

בגוניה הספרדייה היתה (וכנראה תמשיך להיות) תעלומה של ממש. חיה כבר 7 שנים באמסטרדם, בלי בן/בת זוג מקומי/ת או כל הסבר אחר לבחירה שלה בעיר הזו. לא ברור למה החליטה דווקא עכשיו ללמוד הולנדית, ובעיקר לא ברור איך היא מפרנסת את עצמה ומממנת את הלימודים.

רישאר הזאירי חי בסרט הוליוודי סוחט דמעות: היה שוטר מכובד בקונגו עד שהואשם בשותפות בקנוניה לרציחת הנשיא. אחרי שנקבע תאריך ההוצאה להורג שלו הוא הצליח להימלט מהכלא בעזרת חברים, וברח עם אשתו להולנד (כשהילדים נשארים מאחור עם המשפחה). פה הוא הוכר כפליט וחי כבר שלוש שנים בלי ידיעת אנגלית והולנדית, עם קצבת קיום מינימלית ואיסור לעבוד. בשלב מסוים אשתו נטשה אותו לטובת איזה גבר הולנדי, ולאחרונה הוא התבשר שהילדים שלו יוכלו לבוא ולהצטרף אליו פה. זה שהוא לא עבר את הבחינה ולא מצליח לשפר את איכות החיים שלו פה זה ממש קורע לב, אלא אם כן מפקפקים בכל אמיתות הסיפור שלו L.

זה ש-מירנוש האיראנית נכשלה זה ממש מפתיע. לא העליתי על דעתי. מי ילטף אותי עכשיו בעדינות בתחילתו של כל יום? מי יספר לי על מנהגי החגים האיראניים בלי שאביע שמץ של עניין, ומי יציע לי בדאגה כנה למרוט כמה שערות מהגבות שלי כדי שיהיו פחות פרועות?

חילות השדה

מורנה מאל סלבדור היתה מאוד קרובה להיכשל בבחינה. באמת, למי יש זמן ללמוד כשאת צריכה להתמודד עם טיפולים כימותרפיים, ילדה אחת גדולה ועוד שניים קטנטנים, נכדה בגיל של הילד הצעיר שלך, זיכרון של אב שנפטר לא מזמן ומינוי עתידי להיות נציגתה הרשמית של אל סלבדור בהולנד? (למדינה הענייה הזאת אין תקציב לשגריר/ קונסול, אז הנשיא החליט לסנג'ר את מורנה לתפקיד בזכות העובדה שהם מכירים מילדות...).

אורסן התורכי הוא סתלבטן אמיתי. מגלגל לו סיגריה, ממלמל משפטים באנגלית, מפזר חיוכים ותמיד נשאר רגוע. גורם מאוד מאזן בתוך להק הכרישות האמביציוזיות בכיתה, חבל שאין עוד כמה כמוהו.

סונג הקוריאנית שותה בממוצע 4 בירות ביום, שזה נתון מאוד משעשע לנוכח מראה 'הילדה הטובה' והאדיבות החייכנית שלה. היא מדברת אנגלית במבטא בריטי מושלם, למרות שהיא נשבעת שאין לה שום קשר לאי המלכותי. וזה בערך כל מה שיש לי להגיד עליה.

החיוך התמידי של פטרישיה היפה מאינדונזיה מזכיר לפרעסר את ההתנחמדות של הזונות בבנגקוק... המבריזנית הגדולה של הכתה, שגם כשהיא נמצאת מנמנמת חצי מהזמן, מתכננת לנטוש אותנו אחרי שלב 2 כדי להתחיל ללמוד גרפיקה. טוב נו, הקורס הזה הוא בערך הדבר השלישי שהיא התחילה ללמוד מאז שהיא הגיעה לכאן לפני שנה.

הטובות לטיס

מריה הרומנייה היא ביג שוט אמיתית. אשת עסקים מכובדת שראתה עולם, העסיקה משרתים וליהגה עם מלכים. תחומי העניין שלה הם אמנות בת זמננו, התקשטות בשלל צעיפים אדומים כאש והסטת כל משפט של שכניה לשיחה מהטפל (הם) אל העיקר (היא).

היישר מטהרן טופפה לה מעדנות אל כתתנו סאחלה, מנתחת הנשים האלגנטית עם הזיכרון הצילומי. תמיד מאופקת, תמיד טופחת על הזרוע שלי בדאגה אימהית ותמיד זוכרת בעל פה את רשימת הפעלים החריגים ושלל ההטיות שלהם. מ-א-מ-מ-ת.

פרנצ'סקה האיטלקייה נראית כמו השכנה ממול – קטנה וסולידית בשיער אסוף, סוודר גדול ומשקפיים מהוגנות. למעשה מסתתרת בתוכה חיה נפוליאונית שאפתנית, תחרותית ופרועת שיער שדופקת נאומים נזעמים בסגנון איטלקי (עם הרבה תנועות ידיים) ונמסה אל מול גברים מבוגרים וכריזמטיים.

סימלה, המורה לאנגלית מאיסטנבול, היא בחורה חביבה עם הומור מצוין- עד שזה מגיע ללימודים. שם היא רצינית ברמה תהומית, תלמידה שקדנית שחייבת לשאול את כל השאלות, כולל כאלו ששאר התלמידים בכלל לא העלו על דעתם שאפשר לשאול. חוצמזה, יש לה אובססיה מייגעת לכלב שלה וחלושס מוחלט מול דה-האנק.

קתרינה היא בובת חרסינה משורטטת בעדינות ממולדביה. מאז שהיא הצטרפה אלינו והתיישבה לידי, היא לא מרפה ממני לרגע, מתקנת את ההולנדית שלי שבא לי להעיף לה סטירה ומנסה לשכנע את קתרין ואותי בשלל אמתלות מוזרות לבוא לבקר אותה בזמננו הפנוי. אני חייבת לשים 'שמור' על הכסא הכי רחוק ממנה בשלב 2.

ו-קתרין כמובן, צרפתייה משעשעת ונטולת טאקט. התקשרה אלי מהריביירה הצרפתית כדי לוודא שאנחנו ממשיכות ביחד. לה בון בונית.

מעניין מי יצטרף אלינו לקורס באפריל.

זה כבר כמה ימים שאנחנו מחכים, מייחלים ומצפים שהסמנכ"לית תלד. אתמול היה תאריך הלידה המשוער, ואת הבוקר בילינו בהליכת זירוז נמרצת לאורך התעלות. בינתיים לא עזר. מה שכן, ההריונית נכנסה לאטרף יצירתיות שכולל רכישת חרוזים אובססיבית בכל חנויות העיר, הכנת מחרוזות לכל בנות המשפחה שלה ושל זנדרה, וקניית חומרים ואביזרים לציור על קנבס. נורא מפחיד ההורמונים האלו... ננסה להתיש אותה עוד קצת.

כבר ציינתי שהתחיל פה האביב? שלשום אפילו היו פה 19 מעלות שטופות שמש, אבל לא חווינו אותן כי את רוב היום בילינו באיקאה... האם יש מישהו שמצליח לבלות בממלכה המקוללת הזו פחות מחמש שעות פר-ביקור? השעה הראשונה תמיד מלאה עזוז ואנרגיה- השמש זורחת מבעד לחלונות ואתם מטיילים במשטחי התצוגה, רושמים פרטים עם העיפרון הקטנטן ואוספים לשק הצהוב חמישה אגרטלים צבעוניים, 20 נרות ריחניים, שלוש כריות שמנמנות ושמונה מתקני פלסטיק צבעוניים לדיסקים. אחרי הפסקת התרעננות קלה בקפיטריה מגיע זמן התכל'ס: איזור המוצרים הארוזים. הפעם הבאה שאתם חוזרים להכרה היא ליד הקופות, בחוץ אפלה של ימי הבליץ וביד שלכם חשבון באורך הגלות. בדרך הביתה אתם מופתעים לגלות שבעצם לא קניתם חצי מהדברים שתכננתם, ושחייבים לחזור שוב בקרוב L.

אז מה כן קנינו? סט קומפלט חדש של כוסות, צלחות וקעריות שיחליף את סט החרסינה הפרחוני וסר הטעם של חדר המלון שלנו, שלל גאדג'טים לשימושי המטבח של הפרעסר (לתומכם חשבתם שעלי ומכתש זה משהו ששייך רק לתקופה הכנענית, הא?), מגבות, מצעים ותיקיות אחסון צבעוניות מפוספסות שזועקות למרחקים: "כן, גם אותנו רכשו באיקאה!"

ומה לא קנינו? המממ... ספה, כורסא, וילון... כל מה שחשוב כאילו?!

סססאמק

בעוד אנחנו מעבירים את ערב פורים בבהייה מפוהקת בעוד פרק של סדרת המופת 'חוק וסדר' מעל התעלה, חברנו היקר תיקולי2 הראה לכולנו מאיפה משתין הדג, חזר עשור אחורה במנהרת הזמן ויצא לאפטר ב'אומן' החיפאי. כן, אותה המסיבה ממש שבה בליין מתוסכל ירה בשני מאבטחים. איך תמיד קורה משהו בפורים שדופק ת'מסיבה...

תמונה ממוחזרת לחג: אנחנו במסיבת פורים לפני שנה או שנתיים. אנחנו אשכרה לא מצליחים להיזכר J