אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני יושבת פה בגולה, מתעדכנת בכל הנעשה במולדת, ואשכרה מצטערת שאני לא שם בזמן המשחקים עם האיריים והצרפתונים. לא שהמרדף אחרי הכדור מזיז לי את השד הימני (נו, זו המקבילה הנשית הכי עדינה שמצאתי ל"מזיז לי את הביצה השמאלית"), אבל כל האקשן הזה מסביב! הייתי צופה במשחק עם אירלנד באותו פאב שלא פקדתי כבר חודשים ארוכים, מתחככת באחיי ורעיי הדמיוניים האיריים במבט מזוגג ושותה גינס בלי להרגיש צורך להתנצל בפני הברמן (רשמו לעצמכם טיפ לתיירים: פה בהולנד, עם הבירות פיפי שלהם, רק בגטאות 'הברים האיריים' תקבלו את הנוזל הכהה והמריר היישר מהברז). והמשחק עם הצרפתים... אח, איזה פוטנציאל לתענוג צרוף J. הדריכות והסקרנות לגלות באיזו צורה תגיע הנקמה בפסיכופט הסדרתי בארטז ואנטישמיותו המתפרצת... והאם יחרב הקהל המקומי את המנון המארסייז ויגרום לעולם כולו לתהות מי לעזאזל מוביל במרוץ על הבהמיות- הישראלים או הצרפתים? יחרב, בטח שיחרב... האוהד הישראלי לא ייצא פראייר! וישראל היא לא ביוב!

הפרעסר ואני נוטים להגיב לחיים כמו שתי כבשים משוכפלות. זה מצוין כששנינו מחבבים את אותם האנשים, נהנים מאותם הדברים ומתואמים להפליא בחלומות על העתיד, אבל במישור הפרקטי זה אומר ששנינו חרגולים עצלים ונרפים, שמצפים מהחצי השני שלהם להיות נמלה נמרצת שתדרבן אותם לחיות את החיים במלואם. יחד אנחנו משקיפים בקנאה מהצד על אלו שכל הזמן עושים, מבלים שעות באיסוף חומרים על פינות חמד ששווה לטייל בהן, מבררים מה הדרך הכי משתלמת/ יפה/ מעניינת/ אליהן, מגלים את אפשרויות הלינה הכי שוות, ומדקלמים נתונים על התרבות, ההיסטוריה והמבנה החברתי-גיאוגרפי-פוליטי.

ואנחנו, מה בסך הכל רצינו? למצוא את הדרך הטובה ביותר להגיע ביוני מאמסטרדם לברצלונה, למצוא מקומות לינה, להזמין ולשלם. נתחיל בזה שניהלנו מו"מ במשך יומיים רק על השאלה מי מבינינו יהיה הקורבן שינבור בנבכי הרשת, יאסוף את הנתונים ויציג אותם באופן משכנע. ברור שאני נבחרתי לתפקיד- מאז שאני בחופש מהביצפר הפרעסר קיבל חזרה את כתר 'האיש הכי עסוק בבית, שאסור להפריע לו ולדרוש ממנו לבצע מטלות'. למזלי הרב, במקרה שלו מותר לדרוש ארוחות J. אבל לא פולניה כמוני תיתן לבנזוגה להטיל ככה אחריות בלי לשלם על זה מחיר כבד... (כשאחד הקצינים בצבא דרש ממני להכין לו 'בוץ חזק', לא שמתי לו 3 כפיות קפה וכפית אחת מלח? שמתי! נו, וזה עזר לי? להיפך!).

אחרי התייעצויות עם מביני עניין ושיטוטים ברשת, הגעתי למסקנה המזהירה שלקחת רכבת מפה לבריסל ומשם טיסה לברצלונה, עולה חצי מהמחיר של טיסה ישירה מפה לברצלונה. והשעות נוחות, ההפרש בזמנים לא משמעותי והתיזוז לא נורא. האח הידד! דפקנו את המערכת!

כל הנתונים הוצגו בפני הפרעסר ואושרו (פרט חשוב בסיפור ה-מרתק הזה), אז מיד הזמנתי מקומות בטיסה ושילמתי. ברינה ודיצה המשכתי הלאה להזמין את כרטיסי הרכבת, אבל אז לפרעסר היתה הארה מאוחרת והוא אבחן שהמחירים של הרכבת זולים באופן חשוד. החוצפן הציע שאני אוודא שלא גלשתי בטעות לאתר של האוטובוסים הבינלאומיים.

אהה, כן, תודה רבה על הבעת האמון באמת. כמה מטומטמת אני כבר יכולה להיות? הנה, אני נכנסת להום פייג' של האתר... הנה... אה... אה... אופס

L שיט

הוא צדק. איך אני שונאת שהוא צודק ככה.

ועכשיו כבר אי אפשר לבטל את הטיסה. ואם מצרפים אליה את המחיר של כרטיסי הרכבת, זה עולה כמו הטיסה הישירה.

כססססאמק

נתקענו עם האוטובוס.

עכשיו, נסיעה של שלוש וחצי שעות באוטובוס מרווח זה לא נורא בכלל (אפשר להירדם בו בדיוק כמו ברכבת), אבל הפרעסר נחרד עמוקות מהדאגה לעניין פעוט - השלפוחית שלו. ומי שמכיר את הפרעסר יודע ששלפוחית השתן שלו עדינה יותר מסחלב ענוג, לוחצת יותר משלפוחיתה של הריונית בחודש תשיעי ופסיכוסומאטית יותר מפרויד על קראק. בקיצור, עד שאני לא אשיג אישור בכתב מהמנהל של חברת האוטובוסים שבאוטובוס לבריסל יש שירותים נורמלים, הפרעסר מטיל וטו על כל העניין J.

ושתי ביקורות אוכל חדשות. כי עבר הרבה זמן.

TABAC café

Brouwersgracht 101

020-6224413

סתם קפצנו בערב עם העורך ובבילון-מן לחפש לנו ארוחה במקום קטן ולא יומרני בשכונה. המיקום: בשכונה, ברור. המרכז, אבל לא פינה תיירותית.

העיצוב: מוצלח לאללה. פשוט וחמים, עם תאורת חזיילך חשוכה ועמומה. לא שקט או רועש מדי. בול.

התפריט: באופן מפתיע כולו אסייתי (אין שום רמזים חיצוניים בעיצוב של המקום). המרק עוף החריף טעים, הדים-סמים המטוגנים הרבה פחות. שאר המנות מתובלות מאוד וסבירות.

האלכוהול: לנצל את ההזדמנות שפה מכינים קוקטיילים למיניהם (המוחיטו והקפיריניה מוצלחים), כי זה ממש לא טריוויאלי בעיר הזאת.

השרות: איטי אבל חביב לאללה.

נאום הפרעסר: לא לבוא במיוחד, אבל אם עוברים ליד עם בטן מקרקרת- לא רע בכלל.

ואני אומרת: אחלה תפאורה לאיזה דרינק ושיחת נפש.

חוצמזה שיש לנו בעיה רצינית עם המסעדות בעיר הזאת, אנחנו מתוסכלים מהעובדה שעדיין לא מצאנו פה פאסט-פוד ראוי, משהו קטן וזול לחטוף בדרך. קודם היה לנו לפחות את הלחמעג'ון הטעים מהמאפיה של נאזאר ב'מוחטהסטראט' (הכינוי שלנו לרחוב הראשי בשכונה הקודמת שלנו, שהיה מרוצף במוחטות של השכנים), אבל פה במרכז הכל תיירותי ופלסטיקי.

אז סופסוף מצאנו מקום נקי, מהיר ומרווח עם מגוון נשנושים סביר, שמתאים למי שנמאס לו לטחון צ'יפס ומיונז, להשחיל הרינג סירחוני במורד הגרון או להוציא חטיפים מטוגנים ממכונה ולהקיא אותם מיד החוצה. רשמו את הפרטים, כי עבורכם התיירים J מדובר במידע די חיוני:

La Place Mangerie

Kalverstraat 203

תחנת מילוי מצברים באמצע מסע שופינג עצבני ברחוב החנויות ההומה (בצד שקרוב למונטפליין). בקומת הכניסה אפשר לקנות ולקחת סלייסים של פיצות לא רעות, סנדביצ'ים איטלקיים מושקעים, מיצים סחוטים וכל מיני מאפים. אם בא לכם לשבת, הקומה הראשונה היא מרחב גדול שמורכב מפינות אוכל מסוגים שונים- אוריינטלי, איטלקי, מרקים, בלה בלה בלה... סטייל רשת 'מובנפיק' (שהיתה סוג של להיט בארץ בעשור הקודם), ובקומה שלמעלה יש המוווון מקומות ישיבה ונקודות תצפית למטה.

אל תצפו לגורמה או למחירים נמוכים במיוחד- כולה מקום סימפטי ומשביע, לא איזו פנינה אותנטית חבויה ששווה לכתוב עליה הביתה.

אני קוראת אחורה את הפוסט הזה ומבינה שאני מתחילה להשתעמם מהחופש שלי. הגיע הזמן לנצל אותו כמו שצריך, אז ניפרד לעת עתה. אין לנו תמונות חדשות, אז שלינו ממאגר התמונות של הגזבר כמה מהדמויות הקבועות בשוק החביב על הפרעסר, שמתקיים מדי שבת ביורדן.