וואלה, היינו בסופשבוע בחו"ל. ככה בקטנה. ברגע האחרון החלטנו לשכור רכב, הצטיידנו בכמה המלצות ויצאנו אל שכנתנו הבלגית.

בשעת צהרים מאוחרת הגענו אל בית הבובות המכונה ברוז' Bruges)). השמועה טוענת שבלגיה זה בירות משובחות, אוכל מצוין ושוקולדים נימוחים, אז לפני הכל התיישבנו בפאב מקומי שמתהדר בלמעלה מ-400 סוגי בירה שונים, וחיפשנו מקום ללילה ברשימת ה-B.B המקומיים. שתינו את אלה:

התייצבנו ב-B.B של מרי-רוז דברויין הלבבית. בעלה הוא ארכיטקט שעשה לא מעט אקספרימנטים עיצוביים במקום, מה שיצר אוירה צבעונית ומשמחת – שלא לומר מודרנית (מצרך נדיר ב-B.B, לפחות בין אלו שראיתי באירלנד). 

מרי-רוז הושיבה אותנו לשיחה רצינית, במהלכה קיבלנו דף מודפס עם ההמלצות שלה למסעדות, בתי קפה, גלידריות וחנויות שוקולד שנמצאים מחוץ ללופ התיירותי. זה מאוד שימח אותנו, והפרעסר אף טרח ליידע אותה שהוא מאוד מרוצה מהרצינות שהיא מגלה לנושא הקולינרי J. לפני ארוחת הערב ישבנו בבר חזיילך לגמרי וטעמנו עוד כמה בירות עם אחוז אלכוהול גבוה, בהתאם למוניטין של הבירות הבלגיות:

הברמן הצעיר והמשועמם התחיל קצת לקטר לנו על החיים בברוז' ("אתה זורק הערה קטנה ותוך יומיים כל העיר יודעת על זה..."), וענה בהתלהבות על כל שאלות הבירה שהפרעסר הרעיף עליו. ברגע שבו הוא ציין בתמימותו שבקבוק הבירה שלי שווה לשלוש פרוסות לחם, בלעתי בנימוס את שארית השלוק ועברתי למים מינרלים. תודה רבה באמת. היה מספיק מבהיל לצפות בעכוז הלבנטיני המתפתח שלי משלוש זוויות שונות בתא מדידה לפני כמה ימים, ותאמינו לי- אני ממש לא צריכה לשתות עוד כיכר לחם... L.  הפרעסר לעומת זאת לגם כשני כיכרות לחם פלוס חלה של שבת, והגיע למסעדה שתוי למדי.

מרי-רוז אמרה שזו אחת המסעדות האהובות ביותר על המקומיים, אז החלטנו לפתוח במנה שכל אחד מאתנו תמיד רצה לטעום אבל עוד לא יצא: רגלי צפרדעים.

לשולחן הגיעה צלחת גדולה עם יציקת רוטב שמנת-שום סמיך ומהביל. חיטוט קצר ביציקה גילה ארבע גוויות של צפרדעים גרומות, שהן- מילולית- עור ועצמות... והטעם טעמה של תרנגולת דביקה. לא רע, אבל לא שווה את מחזה האימים הזה. הפרעסר מיד הציל את המצב וייסד את מופע קברט הצפרדעים בהתלהבות רווית אלכוהול. היה פשוט קורע לראות שני זוגות רגלים מקפצים בשלולית הרוטב כמריונטות תחת מזלג המנצחים שלו, ויסלחו לי כל הצמחונים.

חבל שהמנות העיקריות כבר היו הרבה פחות משעשעות. אני בכלל לא משתגעת על כל ז'אנר האוכל הצרפתי הזה, עם הרטבים הכבדים ש'חונקים' את המנה וממאיסים אותה מיד. נורא משעמם. אז כמו שקורה לנו לא מעט- האוכל היה מאכזב ויקר. אכלנו וברחנו.

למחרת בילינו את כל הבוקר בשיטוטים רגליים בברוז'. איזו בונבוניירה של עיר! מין בייבי פראג מיניאטורית ומצוחצחת להפליא, עם קמצוץ אמסטרדם וקורט של ונציה. והמרכז העתיק מלא בבנייני ימי הביניים מטופחים, תעלות, גשרים ופינות חמד:

אממה??? אני הרגשתי כמו בעיר רפאים, בעצם כמו בתפאורה של הסרט 'המופע של טרומן' – כאילו כל העיר הזאת קיימת בשביל התיירים ותפקידם היחידי של האנשים שחיים בה הוא לרצות את המבקרים.

אולי זה בגלל שנפלנו על סופשבוע חורפי במיוחד, אבל היתה תחושה שמלבד תיירים הרחובות היו ריקים לגמרי ואפילו הבתים נראו די נטושים וחשוכים בלילה. מצד שני, מדובר באוכלוסיה של פוצים שמרנים ואפרוריים במיוחד, מי יודע איך הם משעשעים את עצמם? אפילו מרי-רוז נזכרה בנוסטלגיה איך הם היו נוסעים לאמסטרדם כשהם היו צעירים כדי להסתכל על הפריקים עם השיער הארוך והבגדים הצבעוניים. מסתבר שבברוז', מי שלובש בגדים בצבע חזק (כמו אדום או כתום, אללי) נחשב לליצן השכונתי... בקיצור- עיר שווה ביקור? בטח, למה לא. עיר לגור? בחיים לא!

בשבת בצהרים החלטנו שהגיע הזמן לעבור הלאה, אבל לא היה לנו מושג לאן. בריסל היתה רחוקה מדי, אנטוורפן משעממת, אז החלטנו להמר על גאנט (Gent) הסמוכה. הגענו אל מרכז המידע לתיירים, הצלחנו להשיג לעצמנו חדר ללילה ויצאנו לשוטט בעיר. הפלא ופלא! היא היתה גדולה, שוקקת, מלוכלכת ועמוסה באנשים חיים וצבעוניים. אחרי כמה סיבובים אפילו גילינו שהיא די יפה:

הערב הגיע וכל מה שנשאר לעשות היה למצוא מקום לאכול, לחזור לישון ב-B.B ולהתחיל על הבוקר במסע חזרה לאמסטרדם. אחרי הרבה התחבטויות הפרעסר הציע שנאכל ונמשיך ישר הביתה, לישון במיטה שלנו, להתעורר בנחת בעיר היפה שלנו וגם להרוויח את ה-60 יורו שהיינו אמורים לשלם על הלילה הזה. אז זה בדיוק מה שעשינו (כמובן אחרי שעתיים שבוזבזו על סיורים מייאשים בעיר בחיפוש אחרי מסעדה נחמדה והתאכזבות מזו שבה התיישבנו בסופו של דבר עייפים ומתוסכלים... אנחנו לא לומדים). בחצות הליל הגענו לתעלה שלנו ואפילו מצאנו חנייה חינם מתחת לבית. הלכנו ברחוב, ברוח קרה וגשם מטפטף, ראינו את הדירה החמימה שלנו מולנו וכל כך שמחנו שהחלטנו לחזור. למה לעזאזל לשוטט בערים אירופאיות נחמדות, כשאנחנו כבר גרים באחת הערים הכי מדהימות בעולם? J

וככה הרווחנו יום שלם בסופשבוע פה. נפגשנו לבראנץ' עם העורך ובבילון-מן, שחזר מנסיעת עסקים מתישה במיוחד בארץ הקודש. הוא קנה לי את הדיסקים החדשים של אפרת גוש ומוקי והביא לפרעסר כל מיני אביזרי עבודה מהמשרד, אבל המשלוח המשמח ביותר היה מלאי של קלטות וידיאו עם תוכניות מהארץ, ביניהן 15 פרקים של 'השיר שלנו' שתיקולי המלאך הקליט לנו. איזה תענוג... מייד חזרנו לדירה שלהם פצחנו במיני מרתון. בחיי, אחרי שלוש שעות של צפייה בפרק האיחוד הנוסטלגי של 'קרובים קרובים' ושני פרקים של 'השיר שלנו', יצאתי לרחוב ואשכרה התפלאתי לגלות בו את אמסטרדם ולא ת"א J.

הנה ביקורת על הטפאס בר שנבחר לבראנץ' של היום:

PATA NEGRA

Utrechtsestraat 124

020-4226250

המיקום: רחוב מרכזי ויוקרתי במרכז.

העיצוב: אותנטי עד כדי בלוי... החזית מוזנחת, וגם בפנים מבולגן ומלוכלך למדי- כיאה לז'אנר הספרדי המקורי (בדלי סיגריות, פירורים וקיסמים על הרצפה, שולחנות עץ מוכתמים, תפריטים דביקים). קיר אחד מקושט בציורי חרסינה מוצלחים, על שאר הקירות חרוטים כל מיני קשקושים של האורחים.

האווירה: אדישה לחלוטין. המלצר האינדיאני הדרום אמריקאי העצל והאנטיפט ממש רטן כשביקשנו ממנו להעביר איזו מטלית לחה על השולחן.

התפריט: די מגוון, די נראה תואם למקור, אבל כתוב רק בהולנדית וספרדית (ולא, המלצר ממש לא יודע אנגלית).

האוכל: מוצלח ועז טעם. טפאס אמיתי. שרימפסים מבעבעים ברוטב שום, תפוחי אדמה מטוגנים, לחם פריך, פטריות, גבינות, קלמארי... נעים לאללה.

המחיר: לא זול, אבל גם לא נורא, ושבענו ממש בקלות.

המסקנה: לשם שינוי, האוכל הוא העיקר. את האווירה המרושלת אפשר 'לבלוע' בתור אותנטיות וגם מהמלצר אפשר להתעלם. החלק הקשה הוא לדעת מה לבחור מהתפריט (דרך אגב, דווקא לצמחונים אין הרבה אופציות מפתות).

ואלו הפרטים מבלגיה, אם זה מעניין מישהו:

פאב מרובה בירות:

't Brugs Beertje

Kemelstraat 5 – B 8000 Brugge

050-339616