היה לנו ללסדר מעולה J

טוב, היה ברור שהוא יהיה כזה.

הרי אנחנו החלטנו איפה הוא יהיה (בחדר המלון שלנו)

ומי ישתתף בו (העורך ובבילון-מן, הסמנכ"לית-אלה-זנדרה ואחותו המבקרת, קתרין ויוסט על תקן הגויים הייצוגיים),

לא בילינו רגע בדרכים ובפקקים של החג, רק שמענו את הדיווחים עליהם בגלגל"צ בזמן שספרנו סירות חולפות בתעלה...

לא התכוננו נפשית למפגש מעיק עם דודות פולניות ובעליהן, עם החקירות הקבועות בענייני עבודה, נכסים ו-'מה עם ילדים' L,

לא היינו צריכים להיחנק מקניידלע ולהודות שהוא נורא טעים, או לנשנש מטעמים קולינאריים דהויים כמו גפילטעפיש, רגל קרושה, צימעס ושאר זוועות.

לא ישבנו אחרי האוכל לראות סרט משמים בטלוויזיה, ולא הצצנו בשעון כל רבע שעה כדי לראות אם כבר אפשר לברוח הביתה,

לא נתקענו שוב בפקקים בדרך חזרה,

לא התעצבנו על אף אחד

לא נעלבנו מאף אחד...

(האמת שאני לא נוהגת לריב עם המשפחה שלי בליל הסדר, או בכלל, אנחנו דווקא מסתדרים מצוין. אבל כשהסדר גולש למפגש משפחתי מורחב, כל העסק הופך מסתם ערב יבשושי ולא מזיק לתעוקה של ממש).

נפגשנו אצלנו בשמונה בערב, שעת דמדומים מעל התעלה.

האורחים הגיעו בנחת, בהליכה נעימה ברגל או דיווש קצר באופניים.

קראנו את ההגדה עד לשלב האוכל,

שרנו כמעט הכל,

הקשנו קושיות,

שתינו בהסבה שמאלה,

החבאנו אפיקומן,

טבלנו מצה בחרוסת והשפרצנו יין בעשר המכות.

הגויים ניסו לעקוב אחרי המתרחש באימה בעזרת הגדה באנגלית,

כל מיני חברים התקשרו בסקייפ ואיחלו חגשמח במצלמה,

ורק אלה הקטנה בילתה את כל ליל הסדר בשנת תינוקות קסומה, עם התעוררויות פה ושם לטובת התמסטלות מחלב אם ובהייה בהתרחשויות J.

חוצמזה היה טעים לאללה... היה לנו מרק עוף משובח (כמעט כמו זה של המפרגנת!) שהכין זנדרה, אנטיפסטי וסלטים נפלאים שהכין העורך, כבד קצוץ ורוסטביף נימוחים שהכין הפרעסר, עוגת שוקולד מעלפת וכשרה לפסח שהכין העורך, וכמובן הרבה יין, ויסקי, ואפילו שמפניה שהביאה קתרין ('...כי פסח זה כמו כריסמס, נו?').

חזיילך לאללה, או איך שאומרים בשיר שלנו: לא, שזה לא לתאר!

השקט שלפני הסערה

האינטרנט זו ההמצאה של האלף

ווי ווי מיי לאבי, מון אמי, פפפפפ

היום, ברוח החג, יצאנו לשיט תעלות בעיר בסירה של מיגל. יחד אתנו היו גם העורך ובבילון-מן וזוג חברים שלהם, השמש זרחה בעוז ומי התעלות נצנצו למרחקים.

אין מה לעשות, כששטים באמסטרדם בסירה רואים את העיר בעיניים חדשות לגמרי. הרחובות נראים אחרת, העצים, הגשרים, המבנים הגדולים. תיירים מתלהבים מצלמים אותך מהסירה הגדולה שלהם, החבר'ה בסירה הקטנה שחולפת מולך מגביהים את פחית הבירה שלהם לעומתך לשלום, אתה עוצר לרגע ליד המרפסת של 'קפה דה יארן' ומביא לחברים בסירה קפה ומשהו לנשנש, ואם חולפים בתעלה שליד הבית שלך ופתאום מתחשק לך לעלות הביתה- אין שום בעיה לעצור לך בצד.

העיר הזאת מגניבה ביותר.

הו קפיטן, קח אותנו אל תחנת הדלק הקרובה

ברווזים ברווזים, בואו הביתה. בואו לאכול, בואו לשתות- או לפחות זוזו לנו מהדרך

מתחרדנים בשמש 1

מתחרדן בשמש 2

מתחרדנים בשמש 3

הקפיטן מעביר לפרעסר שיעור מעשי בניתוב תעלות

שנעצור לנשנוש בדה-יארן? בטח, למה לא

כל הסופשבוע הזה לא למדתי בכלל. לא הכנתי שיעורים ולא התכוננתי לבחינה שיש לי מחר. לא נורא, במקרה הכי גרוע אני אעשה אותה ביום רביעי. שריינתי לי מראש דחייה אצל מרטין, כי מי יכול לאלץ את היהודייה היחידה בכיתה ללמוד בפסח, הא?! J

שמחה וצהלה מחוץ לתעלה