זה התחיל כמו עוד הפסקה נינוחה בקפטריה: ישבנו סביב השולחן ופטפטנו על הא ועל דה, מה קורה במדינה של זה ואיך זה עובד במדינה של זו... ידה ידה ידה.

שאלתי את מוחמד (הצעיר השווה) אם המלך של מרוקו הוא עדיין חסן, או מישהו אחר. בן רגע התחלפה הבעת הפנים שלו מחיוך סימפטי לכיווץ גבינים מלא מרירות: "לא, עכשיו הבן של חסן הוא המלך".

אני: "אה... אוקיי... ואני מנחשת שאתה לא מחבב אותו במיוחד".

מוחמד (בזעם): "לא! אני שונא אותו! הוא מלך והוא הומו!".

אההההה

(מלווינה וליסה כמעט יורקות עלינו את הקפה שלהן).

אני: "אתה שונא אותו כי הוא מלך, או כי הוא הומו?"

מוחמד (עדיין בזעם ועכשיו גם בקול רם): "גם וגם! אבל בעיקר כי הוא הומו!!!"

וואלה יופי.

מלווינה מתאוששת ראשונה: "לפחות אל תכריז את זה ככה בקול רם!"

מוחמד מושך בכתפיו בשוויון נפש.

אני: "רגע, אני רוצה להבין... מה זאת אומרת אתה שונא הומואים? איך זה מתבטא? אתה לא מוכן לדבר איתם?"

מוחמד: "תראי, אני יודע שמותר להם להתנהג ככה, אבל באותה מידה לי מותר לשנוא אותם, רק..."

"... רק חבל שאסור לי להרוג אותם!", מתפרצת מלווינה בקריז.

"... רק חבל שאני צריך לראות אותם מנפנפים בזה", מסיים מוחמד את המשפט שלו בשלווה.

מלווינה רוכנת אל מוחמד ואומרת במלודרמטיות: "אתה יודע מה, אני מרחמת עליך! כן, מרחמת עליך שמכל המקומות בעולם החלטת לבוא לחיות דווקא פה, מקום כל כך סובלני וידידותי לאנשים מהסוג שאתה שונא!"

מוחמד מסתכל לה בעיניים במבט מזוגג ומושך שוב בכתפיו באדישות.

אני: "רגע, אני עדיין מנסה להבין... אם יסתבר שמישהו מהכיתה שלנו הומו, מה תעשה? תשנא אותו עכשיו באופן אוטומטי?"

מוחמד: "לא, אני אסכים לדבר אתו. הנה, גם בקורס הקודם היה לי חבר בכיתה שהיה הומו, ולא היתה לי בעיה לדבר אתו".

אני: "לא, אתה לא יכול ככה- אי אפשר גם לשנוא הומואים כי הם הומואים וגם שיהיה לך חבר הומו באותו הזמן!"

מוחמד (בבהלה קלה): "הוא לא היה ממש חבר שלי, אבל היינו מדברים..."

מלווינה (נדה בראשה בחוסר אמון): "אני מצטערת, אבל אם אני הייתי לסבית הייתי מציעה לך עכשיו שתיזהר בדרך הביתה, כי החברה שלי מחכה מחוץ לביצפר לפוצץ אותך במכות..."

מוחמד מחייך בשעשוע ומלווינה עוזבת את הקפיטריה באגרופים קפוצים.

אני (בעברית): "לא, שזה לא לתאר..."

מוחמד (מסתובב אלי): "תראי, הבעיה שלי עם ההומואים היא בדרך שבה הם חייבים להשוויץ בזה, במקום לנסות להסתיר את זה. ואת יודעת, זכותי לא לאהוב אותם".

אני: "אתה צודק, זכותך לא לאהוב אותם. אבל עכשיו תסלח לי, אין לי שום עניין להמשיך אתך את השיחה הזאת, ולשמחתי הגיע הזמן לחזור לכיתה".

עכשיו אני, באופן כללי, יש לי הרבה ריספקט לסטרייטים. היי, חלק מחברי הטובים ביותר הם סטרייטים! J, ויש לי גם ריספקט למרוקנים יפי חיוך וטובי מראה, אבל זה כבר באמת היה מוגזם. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה שמעתי מישהו מכריז על ההומופוביות שלו בצורה כל כך בוטה ונטולת הצטדקות או תחושת אי נוחות. האמת שזה היה שינוי מרענן, אם כי אני לא משוכנעת שאכן מדובר פה במישהו שהוא מאה אחוז הומופוב מבחירתו החופשית.

כי מה אני באמת יודעת על מוחמד זה? גברבר בן 24 ממרוקו, מאורס בעל כורחו לחברתו האהובה, אתה היה מעדיף לנהל חיי "חטא" מערביים, בלי הלחץ של שתי המשפחות על חתונה. על פניו לא נראה שהוא מוסלמי אדוק במיוחד, אבל אולי הוא כן עבר שטיפת מוח הומופובית? ואולי- חלילה וחס- הוא בכלל הומוסקסואל מודחק ומתוסכל?

לצערי, אוצר המילים שלו באנגלית עשיר בערך כמו אוצר המילים שלי בצרפתית, ככה שאין באמת טעם לנסות להתנצח אתו בנושא. סתם חבל עליו ועל הידידות המופלאה וחובקת התרבויות שכבר לעולם לא תהיה לנו...

שוב אין תמונות, אבל אל דאגה- או טו טו חוגגים בכיכר את 25 שנות מלכותה של ביאטריקס, וגם 'יום המלכה' מתקרב בצעדי ענק, ככה שהפוסט הבא יכלול הרבה תמונות חג כתומות.

ולפני שאני מנפנפת לפרידה:

תיקולי1- שתזכה לשנה נפלאה מאמי,

מפרגנת- לא לגרד בעיניים!!!

ולכוווולם שמחה וצהלה מחוץ לתעלה J