"מה עם פרנצ'סקה?", אתם בודאי תוהים על יצועכם באשמורת ליל ראשונה, "לאן נעלמה הנפוליאונית הקטנה והשאפתנית?"

אז זהו, שהיא באמת קצת התפוגגה מאז תחילת שלב 2. כנראה שהיא משגשגת בעיקר בסביבה קטנה ומלחיצה (לזכותה ייאמר, אגב), והתחרות שקמה לה בצורת החבר'ה החדשים בכתה קצת דחקה אותה לפינה. אבל אל דאגה, מסתבר שבפנים היא עדיין מבעבעת בחוסר נחת... בשלב מסוים של הלימודים אתמול, התחלקנו לקבוצות ושיחקנו את 'משחק הזיכרון' כדי לתרגל את אוצר המילים שלנו (כן, כן, מרטין שלנו כנראה היה מדריך משקיען בצופים או משהו- כל הזמן הוא מפעיל אותנו בשלל תשבצים, תפזורות וחידודים...). קתרין, שהיתה באותה הקבוצה עם פרנצ'סקה, חזרה נרגנת כולה ופיזרה פפפפפ לכל הכיוונים. מסתבר שבזמן שכל הקבוצות השתעשעו להפליא מהמשחק, רימו בלי הכרה ופרגנו לכל המתחרים, מדאם נפוליאון ניהלה את המשחק של הקבוצה שלה ביד רמה, רצינות תהומית ושפתיים קפוצות, כשמטרה אחת בלבד אל מול עיניה: לנצח את שאר הקבוצות, לנצח את שאר הקבוצות, לנצח את שאר הקבוצות.... והכי עצוב זה שבכלל לא היה מדובר בתחרות. סתם טורניר ידידות L.

הנה תעלומה שמטרידה אותי כבר כמה ימים.

בשבוע שעבר שמתי לב שסונג (הקוריאנית החביבה) מגיעה לביצפר מדי בוקר עם אותה חולצת פולו ורדרדה, ומעליה אותו סוודרון דק ואפור. כל בוקר אותו דבר. אחרי שלושה ימים שיתפתי את קתרין בעניין, ומאז שתינו עוקבות אחר סונג בדאגה. "או נו, דה סיים טודיי!!!", נאנחת קתרין בייאוש כשסונג נכנסת לכיתה בבוקר. אנחנו לא מצליחות לשחזר מתי זה התחיל, אבל אני די בטוחה שזה לא קרה בשלב 1. והיא לא מלוכלכת ומוזנחת, לא מדיפה ריחות לא נעימים ולא מפזרת אותות מצוקה. סתם לבושה באותם הבגדים ברציפות כבר קרוב לשבועיים. לא מוזר?

האח הידד, סיימתי את הלימודים לשבוע זה! הערב מתקיים טקס יום השואה בכיכר, או יותר נכון יום הזיכרון לחללי מלחמת העולם השנייה. נלך לראות את ביאטריקס מניחה פרחים (שבוע עמוס עובר על המלכה), ובינתיים שמחה וצהלה מחוץ לתעלה