בשישי בצהרים הצטרפנו לזנדרה, הסמנכ"לית ואלה לארוחת צהרים במסעדה שהם אוהבים. כזאת מסעדה עממית, שמאוכלסת בעיקר בהולנדים אורגינל, ומגישה אוכל ביתי ופשוט - מה שקוראים בארץ 'מסעדה יהודית'. טרפנו צלופחים מעושנים בלחם וחמאה, כבד מטוגן עם בצל (ובייקון), שניצל (חזיר) ספוג חמאה, טונה עסיסית ברוטב חמאה חרוכה, ופלצ'ינטה (בלינצ'ס) עם פירות יער וקצפת לקינוח. אחחחח... פטפטנו בנעימות, אלה פיזרה ZZZ במנשא, והשמש פינקה אותנו בקרניים אביביות. פתאום, ככה בלי התראה, נחתה עלינו תחושת שישי בצהרים בארץ. אתם מכירים את זה- שילוב של מפגש חברים נינוח, תחושת שובע ממסטלת והידיעה שלפנינו סופשבוע ארוך ומלא אפשרויות. רחבת הדשא הגדולה שבין מוזיאון הרייק למוזיאון ואן-גוך שקקה חבר'ה שהתחרדנו בשמש עם הכלבים והספרים, והרגישה לי ממש כמו הגינה המשופעת של גן העיר בדרך הביתה, בתל אביב.

ואז קלטתי-

הנה אני מתגעגעת J.

מתגעגעת לספינינג של שישי בצהרים ואחריו ההליכה ספוגת הזיעה והסיפוק הביתה, עוברת דרך הגינה ההיא ונושמת מלוא הריאות את הריח המסמם של ההדסים (?), עוצרת לקנות עיתונים של שבת ואולי גם פרחים, וממשיכה לשדרה האהובה שלי.

מתגעגעת לשיחות הטלפון עם החברים, מנסים להחליט איפה ניפגש לצהרים ומה נעשה בערב. אולי נלך לאכול דגים, אולי שוב שניצל במרמורק, ואולי בכלל נשקיע ונעשה פיקניק קטן בצוק שלנו או בפארק. אתם תביאו שמיכה, אנחנו נביא עששית ואבטיח ובקבוק יין...  מה נאכל? אולי נעצור בדרך לקנות איזה חומוס טוב ופיתות טריות.... אחחחחח...

מתגעגעת לסופשבוע עם ההורים בטבעון, לשבת בגינה עם המודאג, העתונים והטרנזיסטור, לראות את המפרגנת מסרקת את האוטיסט ומסבירה לו ברצינות שהוא חייב להפסיק להתפלש בקוצים ולריב עם שאר החתולים, לאכול את הסטייקים שהפרעסר מכין מהבשר של 'לימוזין', מבסוט מהמרחבים שיש לו במטבח בכפר... ובעיקר לעשות כלום. 

אבל פה זה אמסטרדם, אז במקום לשקוע בספה עם עתוני הסופשבוע, המשכנו לדירה של העורך ובבילון-מן ויצאנו אתם לטיול קצר בסירה שלנו (עדיין מחפשים לה שם. אף אחד מהשמות שקיבלנו לא זכה לרוב, ואנחנו רוצים משהו שיהיה קשור ספציפית אלינו. העורך ואני הצענו בחדווה את 'גפילטע-בוט', אבל בבילון-מן הטיל וטו זועם L).

טוב, גם זו דרך מצוינת לקבל את פני השבת, ויחד אתה סופשבוע ארוך שכולל עוד איזה חג. ביום שני נציין את עלייתו של ישו השמיימה, או ירידתו חזרה ארצה, אנא עארף... לא עומדת בקצב האירועים בחייו של הנגר הנמרץ הזה, אבל בזכותו אני לא חוזרת לביצפר עד יום רביעי. נעים. הסופשבוע הקודם (שגם היה ארוך בגלל כל מיני חגים) היה סגרירי, קודר ומגביל מאוד מבחינת תוכניות לבלות קצת בטבע. הפעם, אם השמש תמשיך ככה ללטף, אולי נצליח לעשות משהו.

אז רק שתדעו – הנה אני מתגעגעת...

אח, שקיעה בצוק

חוצמזה,

הלכתי לפגישה האישית שנקבעה לי עם הדיקאן שדואג לי (עלכ) באוניברסיטה.

נתחיל בזה שחיכיתי לו 20 דקות עד שיסיים את השיחה הקודמת והוא לא טרח להתנצל על זה, אפילו למראית עין. אחר כך הסברתי לו את הבעיה שלי במבט מתוח והוא הנהן בהבעה חתומה והסביר לי שאכן מדובר בבעיה, אך לצערו האוניברסיטה לא יכולה לעזור לי בשום דרך. "משרד ההגירה הוא עולם בפני עצמו בהולנד, עם חוקים משלו והחלטות שבהן אף אחד אחר לא יכול להתערב", אמר ביובש ובכך למעשה סיכם את מקורן של הבעיות בתהליך הויזה שלי כאן. זה נכון- מפה זה מתחיל וכאן זה גם נגמר. ממשלת הולנד לא מעוניינת בעוד זרים שיציפו אותה וינצלו את הטבותיה, ולכן משרד ההגירה מערים כמה שיותר קשיים על כל מי שמנסה לחיות כאן. בין הכסאות נופלים הסטודנטים הזרים, שלא רק שלא מקבלים יורו מהמדינה, אלא גם משלמים מחיר מלא על הלימודים, המגורים והמחייה. מה אכפת לאנשי משרד ההגירה להחזיר אותי לישראל בחודשים שבין סיום הקורס שלי לתחילת לימודי התואר? הרי עם קצת מזל, זה ישבור אותי סופית ואני אחליט שאני לא מעוניינת לחיות במדינה רוויית המהגרים שלהם. אכפת להם שבגללם אוניברסיטת אמסטרדם תפסיד סטודנטית? להיפך!

אז הנה התוכנית: להיכשל בבחינות. אם לא בבחינות המעבר שבין שלב לשלב, אז בבחינה הארצית הגדולה. אולי ככה אני אצליח "למלא" את החודשים הריקים האלו בסוג של תוכן שישכנע את אנשי משרד ההגירה להרשות לי להישאר פה. אם לא, אני פשוט אחזור להיות לא חוקית, בדיוק כמו שהייתי בחצי שנה הראשונה שלנו פה.

כולם סביבנו מריחים את הקיץ ונכנסים לתזזית נסיעות (שזה די מפתיע אותנו, כי כשאנחנו מריחים קיץ ישראלי מיוזע אנחנו מיד קוברים את הדרכון שלנו במקום שבו לא נוכל למצוא אותו). העורך נוסע לביקור מולדת ראשון, וגם הסמנכ"לית וזנדרה עושים סיבוב דאווין בארץ עם אלה הקטנה. בא לכם לעשות אתם החלפות בדירה??? הם מחפשים מישהו שישמח לשהות בין 2-12 ביוני בדירה המצוינת שלהם בשכונת היורדן, והם בתמורה ישהו בדירה המצוינת שלו בגוש דן (עדיפות למרכז ת"א, כמובן).  משתלם. החו"ל משתלם!