איך שנגמר העינוי קפצו מלווינה, ליסה, קתרין וויקטור לדירה שלנו לשיכוך כאבים בעזרת אלכוהול ועשבים מהמזווה של הפרעסר. כמחווה לבוקר הקשה שעבר עלינו, התקדרו שמיה של אמסטרדם ונמלאו עננים כבדים ושחורים. ברור שארובות השמיים נפתחו עלינו במבול מטורף שעה מאוחר יותר, בדיוק כשיצאנו עם הפרעסרית ג'וניור לסיבוב היכרות והתמצאות בעיר. נו, מין יום שכזה.

עוד מעט נלך להיפרד מהעורך ובבילון-מן לקראת הנסיעות של כולנו, נחזור הביתה, נארוז, נלך לישון, נתעורר ונתחיל במסע למפגש המשפחתי בברצלונה. שמחה גדולה הלילה, מהולה בטעמה החמצמץ של הבחינה ובצחנתה של ההתמרמרות על הסיכוי הסביר שלא עברתי אותה. ססססאמק.

די עם זה עכשיו. מחכה לנו קיץ מדהים J J J.

אז סיום אופטימי לאללה, עם תמונות מטיול תעלות מקסים שעשינו עם הסירה ביום חם ומהביל שהפתיע אותנו לפני שבועיים. חשפנו את הזרועות וכפות הרגליים הלבנבנות שלנו לשמש, מרחנו קרם הגנה טוב טוב על העורף, לקחנו כמה בירות וצלופחים מעושנים לעצירת-פיקניק קצרה בפארק קטן וחביב, והרגשנו כמה שהחיים יפים.

(כן, קתרין לגמרי הפכה להיות הדמות הייצוגית בתמונות שלנו...)

יאללה, שמחה וצהלה מחוץ לתעלה, ואולה קטלוניה!!!