יאללה יאללה, הבנו ת'רמז. פעם אחרונה שאנחנו קורעים ת'תחת בשבילכם, מגישים לכם מסעדות בחו"ל על מגש של כסף ושוקדים על ניסוח מתכונים... אללי, איזו דממת אלחוט! בושו והיכלמו כולכם, מלבד המבקר החדש בצל אוהלנו Catman (אם אתה עדיין עמנו- דע לך שהפרעסר קרא את תגובתך המלומדת ומיד נכנס לרחרח בסקרנות בבלוג שלך. שכה יהיה לי טוב, אילולא היה הוא גבר עם פאסון, היה מיד שולח לך מייל ומציע חברות מרוב חדווה, או לפחות לחלוק יחד שולחן קבוע במעין הבירה!). ואותו מבקר נכבד הגיע לפה בזכות בלוג שגיליתי רק לאחרונה, בו מתנהל יקום לגמרי מקביל ליקום ההולנדי שלנו, רק בגרסה השבדית. איך יפה שם!
נמשיך רגע בעניין הבלוגים, ברשותכם. לפני כמה ימים נפגשתי עם, הממ.... איך נקרא לה... 'הקוראת-החיצונית-אורית-2', כדי לרכוש ממנה את שני הספרים שעדיין חיוניים לי לביצפר, רגע לפני שהיא עוזבת את העיר. המפגש הלכאורה ענייני הזה נמשך יותר מארבע שעות של שיחה על ההולנדית, ההולנדים, אמסטרדם, ת"א, ירושלים ובכלל. מה אני אגיד לכם, אני מה זה מבסוטה מכל עניין הבלוגים הזה. בינתיים רק מפגשים נעימים יצאו לי ממנו. אז בהזדמנות זו- תודה לך על המחיר ועל שני הספרים שצירפת J.
טוב, מספיק עם לוח-ד"ש-עם-שיר הזה. בחזרה לבועה המבודדת בבלוגספירה, בה אני מנסה נואשות לשמר סוג מינימלי של פאסון עלכ-מסתורי ביבשת רחוקה.
"זרעי קיץ
נישאים ברוח
מעירים זכרונות
מעוררים ערגונות
זרעי קיץ
באים בנחיריים
ורומזים איזה קיץ
הולך להיות..."
(מאיר אריאל)
אח, איזה שיר קיץ מושלם! ודיר באלאק אם אתם עוד פעם מתחילים לטנף לי פה על מאיר אריאל, חברים סטרייטופובים שכמוכם...
... אז נראה לי שהפעם אנחנו חווים את תחילת הקיץ באופן רשמי, יותר נכון גל חום קטן עד שיגיע המבול הבא. ההולנדים משילים בחדווה את בגדיהם, מתגודדים בסירות ומפקירים את גופם הלבנבן לשמש המטגנת (נראה לי שאנחנו היחידים פה שמתמרחים בקרם עם מקדם הגנה 60), וכולם יודעים שחייבים, אבל פשוט חייבים, לצאת החוצה. את הימים האחרונים ביליתי במגוון שווקים עם אחותו של הפרעסר, שמגלה אובססיביות מדאיגה לעניין J, ועוד מעט נלך כולנו לאיזה פסטיבל מוזיקה עולמית שמתקיים ב-oosterpark . כן, כולנו, יען כי הפרעסר חזר מנסיעת לימודים קצרה לרומא, בעודו משחרר לאוויר גרעפסים עולצים של פסטות משובחות ופירות ים לרוב.
האמת? הקיץ הזה משמח ומדאיג אותי לחילופין. העיר מדיפה ניחוח תעלות וריח המלוח על המים, השמש מלהטת כמו כדור אש במישור החוף ואני מוצאת את עצמי זועמת שוב נוכח טיפת זיעה קטנה שגולשת לאיטה במורד הבטן שלי ומשבשת את שלוות נפשי הצוננת. בלעעעע... מה שכן, על הסירה נעים לאללה. יש בריזה טובה ובשעות הדמדומים ממש מ-א-מ-ם לשייט בין התעלות המוארות. שעות הדמדומים, שיהיה ברור, זה בסביבות עשר. סופסוף הגענו לשלב המפתיע הזה שבו השמש זורחת כמעט 18 שעות ביממה.
אתמול שייטנו בתעלות להנאתנו ועצרנו בדרך אצל מיגל, שהזמין לארוחת ערב ספונטנית (טוב, זה כי הוא ספרדי ולא הולנדי). ישבנו בגינה הקטנטנה והאורבנית שלו, בין עציצי התות והקנבס, ונשנשנו ערימת צדפות ולנגוסטינים ענקיים ומרובי מחושים. במקרה יש עמי צילום של ערימה דומה- רק עם מפלצות הרבה יותר קטנות, שנשנשנו בברצלונה:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
