אז הבוקר נפרדנו איש איש לדרכו: ההורים לסחיפהול, הפרעסר לאוניברסיטה ואני לביצפר.

חשבתי שהיום הראשון יהיה נורא, שאני לא אבין כלום ממה שנאמר (לאור העובדה שהזנחתי את ההולנדית להפליא בחופש, כצפוי) ושאני לא אצליח להוציא משפט נורמלי אחד מהפה. מה אני אגיד לכם, היה ממש בסדר. יותר מזה, אחרי חצי שעה שכחתי לגמרי את העובדה שבשלושת החודשים האחרונים כמעט ולא עשיתי כלום מלבד לבלות, ועוד בעברית שוטפת... אל דאגה, אני מאמינה בכל ליבי שהשוק הגדול בוא יבוא, מן הסתם אחרי כמה ימים רצופים של השכמה מוקדמת וערימות של שיעורים.

בינתיים התבאסתי לגלות שהכיתה החדשה שלי כוללת ערימה של נקבות ובחור אחד שקט ורציני בשם יוסוף. אללי, איזה שעמום!

ולהוסיף על הבאסה, לסמסטר השלישי התייצבנו ללא דמויות המפתח של הסמסטר הקודם: סימלה (התורכייה הדגרנית), מריה (הרומנייה הקרקרנית), אורסן (התורכי המסטול ויפה התואר), מוחמד (המרוקאי ההומופוב), ויקטור (הברזילאי ההומו) וכמובן קתרין, חברתי הצרפתייה ונטולת הטאקט שתחסר לי עד כלות. מה שכן, שמחתי לגלות את סאחלה, הגניקולוגית הבכירה מאיראן, שבאופן מפתיע דחתה את הסטאז' עד לסיום הקורס שלנו. בין החבר'ה החדשים בכיתה עדיין לא זיהיתי שום אטרקציה, מלבד בחורה ישראלית למראה שנקראת דבורה שלרגע הפיחה בי תקווה לקולגה לבנטינית משמחת, אך התגלתה כיהודיה איטלקית. היי, לפחות אני כבר לא היהודונית היחידה בין כל הנוצרים האנטישמים והמוסלמים הרצחניים! מי יודע, אולי ננגב בצוותא תפוח בדבש או נשב יחד בסוכה מעל התעלה... בינתיים נצמדתי בכל כוחי לליסה ומלווינה והרעפתי חיוכים ושלוש נשיקות על שאר הבנות הותיקות. אפילו קיבלתי בחמימות פולנית מאופקת את פניהן של פרנצ'סקה (הנפוליאונית מרומא) והנערה המולדבית בהפרעה א-קתרינה (שהפתיעה בבטן הריונית של חודש רביעי).

יש לנו מורה חביבה בשם פרנסין, שהסבירה לנו במשך שעתיים כמה אינטנסיבי עומד להיות הסמסטר הזה ואיך אפילו אחרי ארבעת הסמסטרים של הקורס ואחרי הבחינה הארצית עדיין לא נהיה ממש מוכנים ללימודי תואר אקדמאי בהולנד. חוט פור דוממה, אז בשביל מה אני טורחת??????

אה רגע, הרי אני לא פה בשביל להמשיך ללימודים באוניברסיטה.

זה הכל פיקטיבי, אני פה בשביל הויזה.

אני בכלל אמורה להיכשל בבחינה של סוף הסמסטר הזה...

טוב, נראה מה יהיה.

הנה כמה מסקנות שהסקנו לאחר חודשיים (נטו) של תפעול ותחזוק בית המלון שלנו:

- האורחים מהארץ נזקקים יותר מהכל למנוחה אמיתית וטובה, כל אחד מסיבותיו הוא. לא תמיד הם מודעים לזה מראש, אבל אחד אחד הם נופלים בקסמה של השלווה ומתמכרים לרביצה בספה שמעל התעלה.

- האורחים מקפידים להביא אתם שלל מתנות משמחות, ותמיד אפשר לבקש מהם שיקנו בשבילנו כל מיני דברים בדיוטי-פרי.

- האורחים תמיד יציעו לשטוף כלים במקומך.

- הסירה מיה היא אחת ההוצאות הכספיות היותר מוצדקות שלנו פה, אחרי הספה וכמובן- הדירה.

- כל אורח מלמד אותנו עוד משהו על אמסטרדם, החל במסעדות טבעוניות וכלה בגלריות מפונפנות.

- גם אחרי חצי שנה ובמרחק יבשת, כשנפגשים עם מישהו באמת קרוב (חברים או משפחה) זה מרגיש הכי טבעי בעולם, כאילו נפגשתם רק שלשום.

- ישראלים לא מצליחים ליהנות מחורף וגשם יותר מיומיים רצופים, אפילו אם הגיעו מחודשיים של תופת בקיץ המהביל של מישור החוף.

- לא יאומן, אבל לא כולם מקפידים על איכות הארוחות שלהם כמו הפרעסר. לפעמים האורחים, שהם בכל זאת תיירים, פשוט רוצים לבלוע משהו ולהמשיך הלאה בלו"ז. כן, בדיוק כמו ההולנדים!

- אבל מי שממתין בסבלנות עד שהפרעסר יסיים לבשל מרוויח, ובגדול.

- כשמגיעים אורחים מהארץ אנחנו זוכים להרבה יותר שעות איכות בחברתם מאשר כשאנחנו מתארחים בארץ.

- לארח כל הזמן הסתבר כתענוג גדול וממש לא מתיש כמו שחששנו. מה שמתיש זה כל המכונות כביסה שצריך לעשות לכל המצעים והמגבות אחר כך, בעיקר כשמכונת הכביסה והמייבש נמצאים מחוץ לדירה...

הפרעסר חזר מיום הלימודים הראשון מיואש לאללה. הוא מוסר שממש, אבל ממש, לא בא לו על שנת הלימודים הזאת. אח, איזה שני בכיינים מפוארים אנחנו J