קולולולו, לעורך ולי מגיע מזל טוב: אתמול סופסוף סיימנו לראות את כל פרקי 'השיר שלנו', במרתון שנמשך כמעט חמש שעות J. לא, שזה לא לתאר כמה מטורלל היה פרק הסיום. כל כך אינפנטילי, כל כך הזוי וכל כך מגובב, שזה פשוט היה רע לתפארת. התענגנו על כל רגע, התרעמנו על כל פאק באמינות (אני יודעת, זה כל כך מטומטם מצדנו שאני אפילו לא טורחת ללעוג לנו) ואשכרה תהינו עד לרגעים האחרונים מי לעזאזל ימות פה. העורך היה משוכנע שהסדרה תסתיים בשריפה של כל מתחם סאן-אן-ביץ' (סליחה, בת-שבע-ביץ'), ואני בכלל חשבתי ש...
טוב, סליחה. עם חבריי המכורים אני אשמח לנהל את שיחת 'הפרשנות שאחרי', אבל לגבי כל השאר- מסכנים, זה ממש לא מגיע לכם. אז חלאס. אני אשאר פה לבדי עם החור הגדול שנפער בחיי. בודדה ומרת נפש כמו שרון סילבר. זה בסדר.
כשחזרתי הביתה מהמרתון גיליתי על הספה בסלון עמום התאורה שלנו את אנה-לי, טראוויס ולצדו זוג גולות לבנות בוהקות. 'אמא'לה, גבעון כספי חזר בתעלול חדש!', חשבתי באימה, אבל אז הבנתי שזו פשוט ג'אניס החביבה. טוב, באפלולית החדר היא לגמרי נטמעה על הספה החומה... לא יאומן כמה שהבחורה היפהפייה הזו שחורה, כמו פרלין שוקולד מריר משובח! משם המשכנו לאסוף את ג'ואנה מהעבודה שלה ולפגוש לדרינק את ניקוס וכמה חברים גרמניים שלו. כרגיל, היה משעמם להפליא J. כל כך משעמם שהעברתי את הזמן בדמיונות איך ייראו החבר'ה הגרמנים במדי ורמאכט אפורים. על אחד מהם זה ישב ממש בול. מיותר לציין שהם כולם היה נחמדים לאללה, וזו רק אני הדפוקה?
לא לתאר, אבל העשירי בספטמבר ופה קיץ! כזה אמיתי, מהסוג שנמשך כמה ימים ברצף (כמעט שלושה שבועות). האמת, נעים לאללה- השמש מחממת אבל לא מלחימה כמו קרן לייזר, הולכים עם גופיה וכפכפים אבל בערב מצרפים סוודרון דק ליתר בטחון, וההולנדים ממשיכים לחגוג בריגוש עם הסירות בתעלות והבירצ'ות ברחובות. מגדילים לעשות כל הסטודנטים הטריים בעיר, שגודשים את הרחובות והברים בעודם מזמרים בקולות רווי בירה מיני המנוני-אחוות-קולג' משעשעים.
אני, לצערי, צריכה להישאר עכשיו בדירה ולהתמודד עם ערימת שיעורי הבית שלי, אבל הפרעסר הצטרף אל זנדרה ומיגל לשיט קיאקים ביער אמסטרדם.
אהההה, לא טעיתם, שיט קיאקים. הפרעסר פידל חצי שעה באופניים כדי לחתור. ספורט. ביער. הפרעסר. ועוד בכשכוש זנב נלהב... כל כך נלהב עד שהוא נטש אותי באמצע ארוחת צהרים משותפת עם אנה-לי וג'ואנה כדי להספיק לקיאק. ארוחת צהרים שבכלל הוא קבע עם הבנות. שהן בכלל לגמרי החברות שלו. בדיוק צמד הבנות שגורמות לי תמיד להרגיש נורא זקנה לידן כי אני לא נוהגת להשתכר, להקיא ולהשתטות במועדונים מעאפנים כמוהן L. אבל הפרעסר יודע בדיוק איזו פולניה הוא נשא לאישה, ולכן גם יודע היטב שאמנם לא התרעמתי בגלוי על הנטישה הזו ברגע האמת, אבל יום יבוא והיא תשמש אותי כקלף סחיטה נהדר מולו!
נגמר השבוע הראשון בביצפר ועדיין אין לי שומדבר מעניין להגיד בנושא. כמות השיעורים מעיקה בדיוק כמו בסמסטרים הקודמים והגוף שלי אכן סובל פלאים מההשכמות המוקדמות, אבל זה היה אך צפוי. מלבד פרנסין יש לנו מורה ממין זכר העונה לשם קמיל. הוא מזכיר קצת את האנק במניירות התיאטרליות שלו, אבל בניגוד לכריזמה הגברית של המורה מהסמסטר הראשון, קמיל הוא יותר בסגנון ליצן החצר. חביב בהחלט (בטח יותר ממרטין נער-הצופים של הסמסטר השני), אבל נוהג להסביר לנו דברים כאילו היינו בנות חמש וזה, איך לומר, ממש מיותר. חוצמזה קתרין חסרה לי מאוד, כי ליסה ומלווינה הן אמנם סבבה אבל טוחנות לי בשכל קצת יותר מדי. הן גם מין צמד-חמד שכזה (בדיוק כמו שהצרפתייה ואני היינו) אז רוב הזמן נוח לי להשאיר אותן לנפשן. אה, אבל פרנצ'סקה חזרה, ובגדול! עכשיו, כשגם היא הופרדה מבת-זוגה סימלה, אין לה ברירה מלבד לחפש את קרבתנו. לקח לה בדיוק יומיים עד שהיא חזרה לדוש בנושא החביב עליה- איך ההולנדית שלה ביחס לשאר התלמידים בכיתה. רוצים דוגמה? אין בעיה, בואו נחזור רגע לשיחה האחרונה שהיתה לי אתה:
שעת בוקר מוקדמת, אני מתנדנדת לתוך הביצפר במצב צבירה נמנמת ומבחינה ליד לוח המודעות המרכזי בנפוליאונית הקטנה. היא עומדת עם הגב אלי ולא רואה אותי.
"בוקר טוב!", אני מגייסת את מעט העליצות שיש בי בשעה זו.
היא מסתובבת אלי נסערת.
"אז איפה מתקיים השיעור היום??? כי אני זוכרת שקמיל אמר שבתשיעי לספטמבר נשב בחדר אחר באופן חד פעמי..."
"בוקר טוב?", אני מנסה שוב בעדינות.
"... ואני לא מוצאת איפה רשמתי את זה", היא מפשפשת בניירות שלה בפראות.
"אהה... אולי זה רשום פה על הלוח?", אני מציעה בלחש, מנסה להשתלט על הסחרחורת.
או, היא מצאה את זה. ובא לציון גואל. אולי עכשיו היא תתפנה להגיד בוקר טוב.
"אז איך הולך לך עם הפלוסקוואםפרפקטום?", היא תוקפת לגבי חוק דקדוקי חדש שלמדנו.
"הממ.. אה...", אני מנסה לגבש תשובה,
"... כי אני ממש לא מבינה את זה, אין בזה שום הגיון, מצד אחד זה כאילו אנגלית, מצד שני בלה בלה בלה... בלה בלה בלה...", היא ממשיכה וממשיכה. רבאק! עוד לא תשע בבוקר!!!!
אחר כך, בהפסקה, היא מספרת לנו איך היא טמטמה את הבנזוג שלה בנושא בשעות הלילה המאוחרות, עד שהוא אשכרה התחנן שתעזוב אותו בשקט והעמיד פנים שהוא בכלל לא דובר הולנדית. חושבים שזה הרגיע אותה? איפה! איך שהיא פתחה עיניים בבוקר היא הסתובבה אליו במיטה ואמרה: "...אז מה בדיוק ההבדל בין עבר מתמשך באנגלית והולנדית???"
אי-מא!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
