קצרצר, כי המפיקה והעורבת בדרכן לכאן ברגעים אלו ממש להעביר אצלנו סופשבוע בהתקף ספונטניות מופלא J.

אז ככה:

שנת תשס"ו נפתחה בהסרה חגיגית של הפיגומים מהבנין שלנו. עמדנו משתאים אל מול נוף התעלה האהוב והמוכר, מסנוורים מאור השמש ששטף את הסלון שלנו (או כפי שהוא נקרא בחודש האחרון: המערה החשמלית). מדד מצב הרוח זינק בבת אחת בשתי דרגות. רק עציצי הבית עדיין מלקקים את פצעיהם ועליהם הכמושים L.

את ראש השנה חגגנו בשתי ארוחות חג פלוס ביקור בבית כנסת. שאלוהים ישמור, איך נהיינו אדוקים בגולה... זה התחיל ביום ראשון אחה"צ, בארוחה מוקדמת באווירת קידס-פריינדלי אצל חברים של הסמנכ"לית וזנדרה שגרים באמסטלווין (פרבר אמיד החביב על יהודי העיר). פגשנו מיני-קהילה ישראלית קטנה ומקסימה, שרנו שירים מסידורי החג (שהגיעו היישר מהקיבוץ) ואכלנו שלל דברים טעימים. כהרגלנו הקלוקל, מכל האורחים כולם נשארנו האחרונים. רק פיהוקיה החורכים של המארחת הזכירו לנו שאנשים עם ילדים חיים חיים אחרים לגמרי משלנו... אופס.

למחרת קיבלנו את פני החג בבית הכנסת הפורטוגזי בעיר, שזו פחות או יותר היתה הפעם הראשונה שלי בבית כנסת בראש השנה. רוב הזמן בהיתי בשעמום ממרומי עזרת הנשים בכובעי הצילינדר המהודרים של חלק מהמתפללים. שמתם לב פעם כמה עצובות נשמעות התפילות ביהדות? זה הרי אמור להיות חג שמח ואופטימי, אבל הכל נשמע ונראה כל כך עצוב ומתייסר. בית הכנסת הגדול הואר כולו בנרות, אבל היה שומם כאילו כל הקהילה יצאה לטיול מאורגן בארץ. שיאו של האירוע נרשם כשהמאבטח בכניסה תחקר אותנו ארוכות, ודרש מבבילון-מן להסביר לו מה מחפש גוי כמוהו בבית כנסת. בבילון-מן האומלל לא ידע נפשו. הוא בטח לא העז להסגיר את נטייתו ההומוסקסואלית ולשייך את עצמו לעורך קבל עם ועדה וספר התורה J.

מבית הכנסת המשכנו לארוחה מענגת אצל העורך ובבילון-מן (האדווקט הבריז, יש לציין, במסווה של שפעת. המממ...). היה טעים ונעים ובעיקר העברנו את הערב בניסיונות להסביר לאחותו השיקסע של בבילון-מן את מהות החג ולשכנע אותה שלא מדובר ביום כיפור. שוב הלכנו אחרונים. ברור.

לכבוד החג הענקתי לעצמי מתנה- ההברזה הראשונה מביצפר מאז תחילת הקורס. אלוהים, זה כל כך מגעיל מה שנהייה ממני עם כל השקדנות הזו. ואכן, לכל חג יש מוצאי חג ולכן נאלצתי עם שובי לכיתה ביום רביעי לנאום מול כולם במשך 5 דקות על ידיעה חדשותית שראיתי בטלוויזיה וגם להיכשל במבחן מרושע. תחל שנה וברכותיה!

אפרופו ברכות והתחלות, העונה החדשה של LOST עלתה בארה"ב ואנחנו מורידים את הפרקים בשקדנות במחשב ומחזיקים אצבעות לסוף ראוי. או לפחות כזה שיעמוד בציפיות הגבוהות שאנחנו מפתחים. תעשו לעצמכם טובה ותשיגו את הסדרה הזו למרתון DVD השנתי שלכם ליום כיפור. כל האמצעים כשרים.

אפרופו כל האמצעים כשרים, מסתבר שאתמול הגיח לעיר להופעה לא מתוכננת בפרדיסו לא אחר מאשר רובי ויליאמס ישתבח שמו. להגיד שהבחירה במועדון הלא גדול הזה להופעה היא ביזארית יהיה האנדרסטייטמנט של השנה (שחלפה לה). אי לכך ובהתאם לזאת, התגודדו המקומיות על דלתות המועדון באלגנטיות אירופאית ופוצצו זו את זו במכות בניסיונות נואשים להשיג כרטיס. השמועות מתעקשות שהשובב גם יצא לשיט תעלות קצר. אולי אפילו עבר מתחת לחלון שלנו, מי יודע. אוווווווח...  אם יש מישהו שהייתי רוצה לראות בהופעה יותר מאשר אצלי בסלון או על ה-CD שלי זה רובי ויליאמס.

וזו היתה המסה האסוציאטיבית שלי לחגים J.

ניפגש בשמחות

שמחה וצהלה מחוץ לתעלה