בכל זאת כמה הבחנות:

בכל עיר, יישוב וצומת בישראל נמצא סניף של 'ארומה'. מה נהיה? ממש פלאשבק אכזרי לקפולסקי.

בעקבות צפייה בקליפים החדשים של שירי מיימון ומאיה בוסקילה ובתוכנית צהבת (בערוץ הבידור הישראלי? יש חיה כזאת?) ברור לאללה שאמריקה זה לגמרי כאן. מצד שני, אפנת כובעי יהודה סעדו שולתתת!!1 ובפרסומות בטלוויזיה ילד קטן מבקש מאלוהים שיעזור לאמא שלו להתחזק ומקבל ממנו אקטימל במסלול הידברות ישיר. שאלוהים ישמור!

כשאתה רגוע ומחייך אל הישראלים, הם ישכחו לרגע מהאכסיומה הגנטית המוטבעת בהם (הכי חשוב בחיים זה לא לצאת פראייר!!!) ואשכרה יחייכו אליך בחזרה. אולי אפילו יקשיבו לך. הכי נורא זה במסעדות ובבתי קפה. אחרי שהורגלנו בשירות הולנדי אנטיפתי ומתנשא, באו המלצרים הישראלים והרעיפו עלינו צפיחיות בדבש. ברמן אחד הפגין התנהגות כל כך אובר ידידותית ומקצועית, שיותר מהכל התחשק לי לדפוק לו ת'ראש בבר ולשאוג עליו: "תגיד לי, מה העניינים אתך? אין לך חיים???"

שופינג ברשתות זה השחור החדש! כשמילת המפתח היא פרקטיות ואת יודעת שאת חולצת הקסטרו הנורא- מיוחדת הזאת כולן ילבשו פה החורף אבל אף אחת באמסטרדם לא תלבש מלבדך, אין שוס יותר משתלם בעיר ואין דבר יותר פאסה ממכנסיים ב-800 שקלים בחנויות מעצבים. רוצה לומר, בחורף 2006 אשוטט בין התעלות בקולקציית מכנסי קורדרוי וצמר ישראליים מפוארת! במינוס חמש מעלות במילא אין מצב להסתובב אחרת L.

במיוחד לחברי אסכולת הפרעסר, הנה ספירת מלאי המסעדות שלא יכולנו להחמיץ:

כבר בזמן ששיננתי מילים בהולנדית לקראת הבחינה המתקרבת, כבש הפרעסר את בית הכפר וסימן וי גדול על המסעדות האהובות עליו באזור- לימוזין ו(כמובן)מעיין הבירה. אחרי שהצטרפתי נשנשנו במסעדות החביבות עלינו במרכז (צ'ימיצ'נגה ורפאל), ואפילו שכנענו את הפתיל, סוכן המוחבראת, הבוסית והמהנדס להצפין אתנו עד קיבוץ כברי כדי לבדוק את מסעדת אדלינה בעלת המוניטין המסקרן (המממ, איך לומר בעדינות... לא שווה להגיע במיוחד). מעבר לזה לא השתוללנו הפעם. כולם מהדקים את החגורה לקראת המהפך הקרב בעולם כרטיסי האשראי וגם לנו ממש לא יזיק להצטמצם.

ולסיום, מעשה שהיה בשעת צהרים בבורקסייה של הטורקי בשוק הכרמל:

שתי נשים כבנות 50 נכנסות ובוחנות את הסחורה.

גברת 1: "כמה עולה הקוגל?"

מוכר טורקי גאה: "קוגל? זה לא קוגל גברת, זה מלוח".

גברת 1 (סקפטית): "אה, זה נראה ממש כמו קוגל..."

מוכר טורקי גאה: "לא גברת, אנחנו לא אשכנזים כמוכן, זה הכל טורקי פה!"

גברת 1 (זוקפת ראשה בגאווה): "גם אנחנו לא אשכנזיות, אנחנו רומניות! אתה לא יודע שזה לא באמת אשכנזי?"

מנשנש בורקס ותיק מפרשן מהשולחן שלו: "אה, אלה מרומנצ'ה. אלה גם באו בזמן האינקוויזיציה".

גברת 2 (מתקנת אותו בטרוניה): "לא, לא באנו בזמן האינקוויזיציה, באנו ב-72!"

J J J

שיואו, ואפילו יש תמונה. קבלו את הנסיכה הברסאית שנקרעת מצחוק לנוכח הציור שאני הכנתי לה. איזה כבוד לי, שאפו!