הנה כמה שההולנדים יכולים להיות סתומים:
בביצפר ארגנו לסטודנטים העתידיים של אוניברסיטת אמסטרדם פגישה עם דיקנית מטעם האוניברסיטה לענייני הסטודנטים הזרים.
(איפה לעזאזל החביאו אותה כשהייתי צריכה אותה?!)
בתוך שלוש דקות הסתבר שאני היחידה מכל הנוכחים בפגישה שאין לה בנזוג מקומי והגיעה להולנד במיוחד בשביל ללמוד (עלכ). מכיוון שאני לא מהאיחוד האירופאי (זה אבסורד! הלוא אין פולנייה ממני!), השהות שלי פה אפשרית רק כל זמן שאני לומדת ואני לא זכאית לאישור עבודה, הקלות בשכר דירה, סובסידיות בשכר לימוד, ביטוח רפואי... יו ניים איט. הרי הבנתי את זה כבר מזמן, אבל עדיין קשה לי להתרגל לעובדה שדווקא אתי - זו שלא מקבלת סנט מהמדינה, רק נותנת כסף (ועוד תעריף מלא!) מתקטננים על כל חודש מגורים פה L.
אז בדיוק כמו קודמיה, גם הדיקנית החביבה הנהנה בראשה באדיבות וזייפה השתתפות בצערי על כך שמבחינת החוק עלי לחזור לישראל בתום הויזה הנוכחית שלי ולחכות שם עד לקבלת ויזה חדשה ללימודים האקדמאיים שלי- בספטמבר 2006.
קקות
גם הפעם ניסיתי לרחרח אם יש איזה מצב להתגמשות, איזה פתרון יצירתי בסגנון ישראלי. היא התפתלה סחור וסחור ובסוף אמרה שידוע לה על סטודנטים שאשכרה משלמים שכר לימוד על החודשים 'הריקים' האלו, סוג של להיות רשומים באוניברסיטה (ולקבל ויזה), בלי ללמוד בה בת'כלס. יעני הם לומדים.
"סליחה!", פערתי פה ועיניים, "לזה לא קוראים 'יעני הם לומדים', לזה קוראים שוחד!"
"אז פשוט תקווי שיהיה לך הרבה מזל ובמשרד ההגירה לא ישימו לב לפרטים ויאשרו לך את חידוש הויזה", משכה הצנונית בכתפיה לסיכום.
אז נחכה.
אם באמת הייתי מתכננת ללמוד פה משהו רציני, הייתי ממש בקריז עכשיו. אבל אני לא J.
הם צריכים לעודד סטודנטים זרים, לא להוציא להם ככה את החשק.
פשוט סתומים.
במהלך השלב הרביעי (והאחרון) של הקורס שלנו מחלקים לנו פתאום כל מיני דפי אוצר מילים כללי, יעני כיצד נקראים פריטי לבוש שונים או החפצים שניתן למצוא במטבח. ואני אומרת- עכשיו באים?! כרגע סיימתי לכתוב טקסט על נתוני ההתפלגות הפוליטית בהולנד בעשור הקודם, ועכשיו הגיע הזמן ללמד אותי איך אומרים כיור וחצאית?!
פשוט סתומים.
אל דאגה, גם אנחנו הישראלים די סתומים J.
לפני כמה ימים קיימה הקהילה הישראלית שוקבוקאמסטרדם, שזה מסורת של שוק ספרים יד שנייה בדיוק כמו בארץ, ויוזמה מוצלחת למכור ולקנות פה ספרים משומשים בעברית. המארגנים הבטיחו לקנות כל ספר ב-5 יורו ולמכור ב-6. יעני לא למטרות רווח, רק תפעול. מה עשו נציגי עם הספר, העם הנבחר?
או, הגיעו עם ערימות של ספרים ישנים למכור, אבל לא קנו אף ספר בתמורה... מהר מאוד הודיעו המארגנים שהם כבר לא יכולים לקנות ספרים מאף אחד כי נגמר להם הכסף. זה הותיר על השולחנות מלאי ספרים מוגבל ומבאס ולא מעט אנשים מתוסכלים. פשפשתי ופשפשתי, נברתי וחקרתי, ובסוף העליתי בחכתי שני ספרים: 'האמא של הכלב' של פאוולוס מאטסיס היווני, ו-'הסוד' אנה אנקוויסט ההולנדית. בהזדמנות זו אני פונה אליכם בקריאה נרגשת: האם אתם מכירים ספרים מוצלחים שקשורים להולנד ותורגמו לעברית? נראה לי ז'אנר הולם של ספרים לקרוא כל זמן שאני פה. ולא, אני לא מעוניינת לקרוא אותם בהולנדית. אני מעדיפה להתענג על טקסטים, לא לקלל אותם נמרצות.
חנוכה, חנוכה
חג יפה כל כך
אור חביב מסביב
גיל לילד רך (מה זה קשור לעזאזל?)
העיר מתקשטת לה בנצנוצי החג ובסופגניות oliebollenמהבילות. לקררר. חנוכייה אמנם אין לנו, אבל עץ חגיגי בהחלט כן! בשנה שעברה עדיין גרנו בבזאר הגדול מוקפים בתורכים ולא הרגשנו צורך עז להצטרף להתגנדרות הנוצרית, אבל הפעם אנחנו ממש במרכז המקושט וזה עושה חשק גדול. אמממה, בכל זאת ביהודים כשרים עסקינן ולא בגויים-וונאביז, אז הסתפקנו בשיח סמלי, מעוטר בצניעות:
מבטיחה לאלתר גם חנוכייה יצירתית בלוק של 'אבאמא! תראו מה הכנתי היום בגן!'.
כמו בסרט כריסמס אופייני, רוב החבר'ה שלנו יתפזרו לכל רחבי תבל לחגוג עם המשפחות שלהם. אפילו העורך ובבילון-מן מנצלים את החופשה לביקור מולדת ארוך. ממש silent night J.
אולי זו אווירת החג, אולי זה החורף, אבל טרנד מוזר כובש את חברינו הגויים: חתונות. טראוויס וג'ניס, רולף וליסה, ווייטק ומלווינה, וכמובן קתרין הצרפתייה שזממה על חתונה בפרובנס בימים שעוד היינו חברות (פוי, זונה של גרמנים!).
קטיה המולדבית התחתנה לא מזמן (עם בטן הריונית עגלגלה ויפה), הביאה את התמונות לכיתה וכולן, כולל בננה-לוטי, התמוגגו בקולי קולות, התרפקו בנוסטלגיה על החתונה הבלתי נשכחת שלהן או פנטזו בעיניים נוצצות על היום הגדול שעוד מצפה להן. פרנצ'סקה המטורללת זיהתה חלון הזדמנויות ומיד הפצירה בנו, הנשואות, להביא לכיתה תמונות מהחתונה שלנו ולחלוק עם כולן. כדי להוות דוגמא אישית היא התייצבה למחרת עם אלבום מאולתר שמיד הועבר מיד ליד באנחות פולניות וכלל צילומי חוץ רומנטיים שנראו מאה אחוז ישראליים, חוץ מזה שהרקע לא היה הטיילת בת"א, רחובות נווה צדק או סמטאות ירושלים העתיקה, אלא מדרגות הפורום באיטליה.
בנות זה בנות, זה בנות, זה בנות. בכל העולם.
אני סירבתי לעת עתה להביא את התמונות שלי, אם כי מסקרן לראות איך יגיבו האירופאיות עם הקלאסה האלגנטית לשיק הנינוח משהו של פארטיית החתונה שלנו (מי אמר החולצה של החתן?).
מצחיק לעבור שוב את מסלול ההכנות לחתונות של חברים שלנו. וואחד דה-ז'ה-וו לשנים עברו, רגע לפני שהגיעו גלי היילודה וסחפו עמם הכל.
רגע, לא שאין לנו פה גם גלי יילודה! אתמול הלכתי עם מלווינה, סונג, ליסה, פרנצ'סקה ולורן לבקר את פינאר- חביבתנו התורכייה משלב 3, שילדה לפני חודש וחצי. הבנות העיפו בדיוק מבט אחד בפעוט והתחילו לבייץ... שכה יהיה לי טוב. בצווחות גיל (אאוץ', האוקטבות...) הן נאבקו ביניהן על עירסול הקטנצ'יק בזרועותיהן, התעלפו מכפות הרגליים הזעירות שלו והתמוגגו מהגיהוקים שלו.
לעזאזל, הלוואי והייתי מרגישה רבע ממה שהן מרגישות L.
פוסט שלם מגיע לסיומו וטרם קיטרתי על הלימודים. איך זה ככה זה?
כי אתמול יצאתי לשבועיים חופששששששששש!!!
באופן כללי השבוע האחרון היה קצת פחות מייאש - מאמרי הרפואה והכלכלה פינו את מקומם לטובת מאמרים על ההיסטוריה והתרבות ההולנדית. פתאום רואים סרט (שושלת אנטוניה), שומעים הרצאה, רואים שקופיות... אשכרה מתחילים לראות את הסוף. הללויה!
שמחה וצהלה מעל התעלה J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
