כמה התלהבתי מהחג מולד הזה?
ככה הצלחתי גם להתאכזב ממנו...
L
אין ספק שעל ארוחת ליל הסדר להרכין ראשה בענווה אל מול סאגת כריסטמס: שלוש ארוחות חג ברצף, לא פחות! בערב החג עם המשפחה שלך, ביום החג הראשון עם המשפחה של בן/בת הזוג, ביום החג השני עם... דודנים רחוקים? חברים הלומים מהיומיים האחרונים? לא ברור. מה שכן ברור זה שבמשך שלושה ימים הסתגפה לה העיר בארוחות אינסופיות. לא יודעת איך לא שמנו לב לזה בשנה שעברה, אבל הפעם התארחה אצלנו הבת-גע המתופפת וכך מצאנו את עצמנו משוטטים ברחובות הקרים בחיפוש נואש אחר מסעדה לארוחת ערב נעימה.
נטוש, הכל נטוש.
פה ושם זיהינו אור מהבהב מבעד להבל החלונות הקפואים בכמה מסעדות. כשנכנסנו פנימה גילינו שולחנות עמוסים באלף מנות ובהמון אנשים שהסתכלו עלינו בבוז מהול ברחמים, כאילו היינו תיירים תמימים שנקלעו למקום מבלי לדעת שלארוחות החג יש להזמין מקום חודשים מראש. ולא מדובר על הארוחה המפורסמת של ערב החג, ההיא שעומדת במרכז כל דרמת כריסטמס הגונה. שלושה ערבים רצופים של הסתאבות.
בעיקר התאכזבנו בשביל המתופפת. מה בסך הכל ביקשה זו? בהתחשב בעובדה שאלכוהול, סמים וקפאין עושים לה כאב בטן, מה נותר לנו להציע לה מלבד ארוחה ראויה לשמה? מכיוון שבבחורה צמחונית עסקינן, עמל הפרעסר באחד הערבים על הכנת ריזוטו עם פטריות טריות מהשוק. אההה... נסכם את העניין בכך שלמרות שמדובר פה בבשלן עם קבלות - אין כזה דבר ריזוטו טעים. רוצה לומר שאינו דביק ומשעמם.
יממה אחרי שדשדשנו בצלחת בשתיקה, מלמלה המתופפת כבדרך אגב שהיא אמנם צמחונית, אבל מהסוג שמחבב דגים ופירות ים. אחחח... הפרצוף של הפרעסר באותו רגע נורא בו הוא הבין שבמקום פטריות הוא יכל לרכוש בשוק ערימת מולים מקרקשת L.
כמו שאומרת האצילה מווארשה (והיא תמיד יודעת מה הדבר הנכון להגיד): לב כואב לי.
וכבר היה מאוחר מדי לאכול דגה בחוץ, כי- ואני אקטר על זה שוב, ברור- העיר בסגר!
מזל שהמתופפת רצתה בעיקר שקט, מנוחה ושיחות נפש, כי זה בדיוק מה שהיא קיבלה. שוטטנו וליהגנו בין התעלות במזג אויר פריך מקור, מברכות על זה שכמעט לא ירד גשם. אפילו זכינו ליום אחד זך וצלול במיוחד, בו טיילנו באזור המוזיאונים:
ורגע לפני שהמתופפת חזרה הביתה זכינו גם לסופת שלג קטנה שהשלימה את אווירת החג:
בינתיים אני מנצלת את החופשה בעיקר לבליעה אובססיביות של כל הספרים שהזנחתי. קיבלתי שני ספרים חדשים מהמתופפת והעורך מדווח מהמולדת שכבר רכש עבורי את השניים שביקשתי. איזה עונג. סיכום תחושות עד כה:
'איש ישן' של ז'ורז' פרק ממש מאכזב לעומת 'הדברים'. הפעם לא התחברתי.
'כל בית צריך מרפסת' החביב והקולח נכנס מאוזן אחת ודי מהר יוצא מהשנייה.
'הסוד' של אנה אנקוויסט קודר וסתמי.
'כל האושר המופלג הזה' של רות אלמוג קצת קשה לקריאה אבל שווה את המאמץ.
'האמא של הכלב' של פאוולוס מאטסיס הוא שוס מפתיע! כישרון גדול.
מחרתיים מסתיימת לה שנה וביום שני חוזרים לביצפר. שבועיים אחרונים!
הללויה.
שמחה וצהלה מעל התעלה J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
