כמו רוב חברינו לספסל הלימודים, גם ניקוס בילה את תקופת החגים מחוץ להולנד. באופן ספונטני הוא הזמין את טראוויס וג'ניס ואותנו להתארח בסופשבוע בבית של אמא שלו. שזה בהמבורג, גרמניה.
עד כאן למה בילינו את סוף השבוע האחרון דווקא שם J.
עיר יפה, מרווחת ועשירה היא המבורג. יש בה אגם חביב ביותר, מסחר מפותח, נמל אירופאי חשוב, בתים מהודרים, מרכזי קניות מושקעים, מסעדות ובתי מרזח לרוב.
קר וסגרירי בהמבורג. שמיים אפורים ומינוס חמש מעלות בינואר.
וגם האנשים בהמבורג יפים בעינינו. הרבה יותר יפים מאויביהם המושבעים ממינכן.
ניקוס היקר השקיע ובנה לנו לו"ז-סופשבוע צפוף שכלל "קצת היסטוריה, קצת תרבות, קצת בילויים, קצת טבע וקצת פינוקים". בונבון.
קצת היסטוריה זה אומר סיבוב ממושך באזור הנמל הגדול והמרשים ואחר כך שייט בסירת תיירים מהודרת:
אכן, הפרצופים של החבר'ה מסגירים את העובדה שהשתעממנו רצח מהשייט, בכל זאת הגענו מעיר התעלות והסירות, לא? אבל באמת שהעיקר הכוונה...
קצת תרבות זה אומר התרווחות במושבים הנוחים בפלנטריום המחודש וצפייה במופע אורקולי של לא אחר מאשר תופעת האייטיז המציקה ז'אן מישל ז'אר. היה רע מאוד, תודה. או כמו שניסחה זאת ג'ניס בדייקנות: מופע בלתי נלאה של שומרי מסך J. כאלו, נניח:
קצת בילויים זה אומר בדיקת חיי הלילה השוקקים בעיר, בעיקר ברובע החלונות האדומים המקומי (Reeperbahn, כפי שלמדתי מאחרונה מרוזה). אמנם החברות של האנה, בת זוגו ההמבורגרית של ניקוס, נראו די מאוכזבות למראנו (הבטיחו להן חברים של ניקוס מהאוניברסיטה באמסטרדם. משהו אומר לי שהן ציפו לכמה גברברים נאי בלורית ופנויים), אבל בכל זאת נהנינו בצוותא בכמה ברים שווים לגמרי, למשל זה:
קצת טבע זה אומר טיול רגלי ארוך ויפה בפארק שמתפקד גם כסוג של גן חיות. אחרי שמתרגלים לרעיון שטיול רגלי במינוס חמש מעלות זה לא עילה לאשפוז, זה כיף גדול. בעיקר כשנקרים בדרכך חזירים כעורים ובמבי'ס חמדמדים (השועלים, הביזונים, חתולי הפרא ושאר הוילדע-חייעס סגורים בכלובים, וזה לא נעים בכלל).
וקצת פינוקים זה אומר ארוחות בוקר עשירות שהכינה לכולנו אמא של ניקוס, שיטוטים ברחובות המרווחים במרכז העיר, נשנושים במיני מעדניות והתחממות בעזרת הרבה אלכוהול, בעיקר יין חם ומתובל ((gloeiwijn?.
סה טו.
חזיילך לאללה, או כמו שאומרים בגרמנית: גזלש. שזו מילה קורעת, ללא ספק השחור החדש של אוצר המילים שלנו.
אמרנו יפה תודה, נבוא שנית, הפעם לביקור בצד היווני של ניקוס... איזה סטארט-אפ מטורף זה להתארח אצל חברינו הגויים. בבוא היום נזמין לביקור גומלין בארץ הקודש, אי שם בתום החום הנורא.
ומה עם כמה אזכורי שואה סרי טעם?! תשאלו בתמיהה.
היו לי כמה, שלא תחשבו שלא. למשל שהרכבת חצתה את הגבול מהולנד לגרמניה ומיד עלו עליה שוטרים עם כלבים בעלי מבטא גרמני מרושע, או למשל כשניקוס סיפר לנו בתמימות שלגרמנים יש פטיש לרכבות מכל הסוגים ("ממש כמו ההולנדים עם הספינות...", אהה). אבל לא. הכל התגמד אל נוכח האימה הגדולה ביותר: הרגע שבו פילחה את מוחי הידיעה שבזכות לימודי ההולנדית שלי אני מצליחה להבין קצת גרמנית!
שכה יהיה לי טוב. ככה, בלי לשים לב, אני מסוגלת לקרוא ולהבין שלטים באחת השפות השנואות עלי ביותר. בעעעע. מה שכן, זו ממש עסקה משתלמת. כמו שאומרים אצלנו במדינת החסכנים:
Twee halen een betalen! (שניים במחיר אחד, יעני)
מה חוצמזה?
העורך ובבילון-מן חזרו מביקור מולדת ממושך והביאו לנו שלל ספרים שעושים חשק. אני קיבלתי תוספת מבורכת לערימת הספרים-שקשורים-להולנד המתהווה שלי: יצירת המופת של אנה אנקוויסט (בהמלצת העורבת), תאומות של טסה דה לו, ואני, הזונה של רמברנדט של סילבי מאטון.
הפרעסר קיבל ספרים מהסוג שרואים ומיד אומרים "היי! הנה ספר מושלם לפרעסר!": בטן מלאה- מבט אחר על אוכל וחברה בעריכת אביעד קליינברג, וסודות מחיי המטבח- הרפתקאותיו של שף ניו יורקי ידוע של אנתוני בורדיין.
אושר גדול.
ועכשיו לחדשות הגדולות באמת:
מחר יום לימודים אחרון בקורס הולנדית.
שזה לא לתאר.
בקרוב הפוסט.
שמחה וצהלה מעל התעלה J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
