אפשר לשחרר את האצבעות (מי שבכלל טרח להחזיק אותן עד כה J).

לפגישה עם העו"ד הגענו, כהרגלנו, כמעט באיחור. אפילו חרגנו ממנהגנו ולקחנו מונית (אנחנו שונאים מוניות עוד מהארץ. הן תמיד גורמות לנו להרגיש מנוצלים), ובאמת זה עלה לנו כמו המחיר ששילמנו לעו"ד עבור שלוש שעות ייעוץ. חוט פור דוממה.

מפראו יאנסן התגלתה כבלונדה צעירה וחייכנית שהתקשתה להבין לאשורה את הסיטואציה שבה אנו נמצאים (אנ'לא מבינה את זה, זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. אפשר לחשוב שהמצאנו פה את הגלגל מחדש). היא פתחה קלסר עב כרס של חוקי ההגירה והתחילה לחפש בו את התשובה תוך כדי שהיא מסבירה שהיא רגילה להתעסק בבעיות הגירה של זרים עם בן/בת זוג הולנדי או לפחות אירופאי, אבל זוג זרים כמונו זה ממש חדש לה. התכווצתי בכסא בדאגה. לא שיש לי משהו נגד עו"ד צעירות ולא מנוסות, אבל למה במשמרת שלי?! כל כך קיוויתי למישהו שיגיד לי שהוא מטפל בבעיה הזאת כל הזמן ושאין לי מה לדאוג...

אז נכון לעכשיו יש חדשות טובות וחדשות שעדיין לא ברורות.

החדשות הלא ברורות הן שצריך להגיש בקשה לויזה חדשה, רק צריך להחליט איזו:

ויזת סטודנט על סמך הלימודים העתידיים שלי,

או ויזה כבת זוגו של הפרעסר (שכבר נמצא פה על ויזת סטודנט משלו).

החדשות הטובות הן שאני יכולה להפסיק לדמיין איך שוטר מודיע לי באינטרקום באדיבות שיש לי שעה לארוז, כי הוא לוקח אותי לסחיפהול J. על פי החוק, אפילו אם הבקשה שלי לויזה חדשה נדחית- אי אפשר לאסור או לגרש אותי מפה במשך חצי שנה! זה אומר שסופסוף אפשר להילחם בהולנדים בנשק הכי חזק שלהם: הבירוקרטיה.

בגלל השלומיאליות שלהם פופטיץ והחבר'ה מוצפים בהררי עבודה, אז הזמן הממוצע שלוקח לטיפול בכל פנייה הוא שלושה חודשים. עכשיו, נוסיף לזה את החצי שנה שבמילא מותר לי להיות פה מרגע קבלת ההחלטה וטה-דאם, כבר הגענו לאוקטובר!

זה לא מצב אופטימלי, אבל זה מה שהיה לי חשוב לשמוע בתור התחלה.

בסוף הפגישה קבענו להיפגש שוב ביום ששי, ועד אז מפראו יאנסן תדבר עם פקידי משרד ההגירה ותנסה לברר על איזו מהויזות כדאי ללכת. אני לא רוצה להיות פולניה מנחסת, אבל אני עדיין לא לגמרי רגועה. מפראו יאנסן יכולה לנחש ולייעץ עד מחרתיים, אבל עד שלא נשמע תשובות תכל'סיות אני לגמרי מכינה את עצמי לאפשרות שאני שוב אזכה לשמוע את המשפט ההולנדי הקבוע: "אני מבינה את הבעיה שלך אבל חוששתני שאין לי שום דרך לעזור לך".

אבל חוצמזה שלומנו לא רע בכלל. שבועיים חלפו מאז סיום הקורס ואני עדיין בשלב הסבבה. לא משועממת, לא מתגעגעת, מעסיקה את עצמי, קוראת הרבה, ישנה טוב. 

הפרעסר נהיה חולה (לא משהו רציני, צננת קלה שרצה פה בין כולם ורק אלי לא מעזה להתקרב), אבל בשעה טובה ומוצלחת התחיל את התזה שלו. הוא התחיל לבקר באיזו מעבדה למחקר חושי שנמצאת בג'הנום ובודקת בין היתר את האופן שבו ממפה המוח שלנו ריחות וטעמים. לא יושב עליו בול? אני לא יכולה לחשוב איזה עוד מחקר היה משכנע את האיש ורעמת תלתלי הפרא שלו להתזז ברכבות כמעט עד לגרמניה פעמיים בשבוע. הלוך חזור.

אבל הוא ייהנה מהשהות בקן הקוקייה, אני בטוחה. אתם לא הייתם מתענגים על כל רגע שעליכם לבלות בחברת הפרופסור הנכבד הזה ומכונת הפלאים שלו???

שמחה וצהלה מעל התעלה J