| 2/2006
לקט פירות יבשים
אני: "מוזר....."
הוא: "מה מוזר?"
אני: "פתאום צצו כל מיני פונקציות מוזרות בבלוג שלי".
הוא: "כמו מה?"
אני: "אה, איזה קטע!"
הוא: "איזה קטע?"
אני: "תראה, יש לי מנוי פרו! מה פתאום יש לי מנוי פרו?"
הוא: "אולי מישהו שידרג לך את המנוי?"
אני: "למה שמישהו ישדרג לי את המנוי?"
הוא: "אולי לכבוד היומולדת?"
אני: "חחח... מי לעזאזל יקנה לי מנוי פרו ביומולדת?!"
הוא: "אולי אני???"
שתיקה.
עוד קצת שתיקה.
קליק של אסימון נוחת ונחבט ברצפת המוח שלי.
אני: "אתה קנית לי מנוי פרו???"
הוא: "אהה".
אני: "יו, קנית לי פרו! רגע, מה עושים עם זה בעצם?"
הוא: "לא יודע, חשבתי שאת תדעי".
אני: "וואלה".

אחד הדברים שאנחנו הכי אוהבים בחיים באירופה זה שאפשר להקיץ טבעי, להיכנס לאתר לוח הרכבות, לבחור איפה מתכייף לנו לטייל ולמצוא את עצמנו בתוך כמה שעות במרכז של עיר חדשה או אפילו מדינה שכנה. בודקים ת'נוף, ת'אווירה, ת'אנשים, יושבים לשתות בירה באיזה בר שכונתי ולדפוק ארוחה במסעדה מקומית, ואם ממש מתאמצים אפשר להספיק חזרה לאמסטרדם בדיוק בזמן לדרינק לילי עם החבר'ה.
אז בבוקר היומולדת שלי הקצנו (כמעט) טבעי, החלטנו שמתכייף לנו לטייל בדלפט ותוך שעתיים כבר אספנו ברושורים באינפורמיישן סנטר ברחוב הראשי. וכך נשקפה דלפט לעינינו השבעות:
נראה ומרגיש כמו מיני- אמסטרדם בדיכאון חורף חמור (בקיץ אמור להיות שוקק וסואן מאנשים שדוהרים בעקבות אריחי חרסינה קיטשים או הציורים של ורמיר). מרכז העיר שומם בשיאו של יום עבודה שגרתי, ואחרי שממצים את הרחובות הראשיים, התעלות, הכנסיות והכיכר המרכזית לא נותרות הרבה אפשרויות. הלכנו לבדוק אם יש מצב לשופינג. ממש לא. אותם הסניפים של אותן הרשתות שמוצאים בכל הולנד והיבשת. האמת שזה יוצר אווירה משפחתית משהו, כמו להיכנס בפעם הראשונה לסניף של 'המשביר' בבאר שבע ולדעת מיד איפה נמצא אגף הלבנים .
בבר השכונתי ישבו שלושה אנשים, כולל הברמן, אבל מגוון הבירות היה נאה והברמן היה חברותי מספיק כדי להצביע לנו על כמה מסעדות ראויות לארוחת הערב. בחרנו בחומית שנראתה טיפה יותר מושקעת מהרגיל, ובאמת מנת הסטייק-צ'יפס-סלט הקבועה שלנו בחומיות היתה מוצלחת למדי וזולה באופן חינני. האח הידד.
הנה הפרטים, אם ייצא לכם לעבור:
Café Restaurant de Wijnhaven
Wijnhaven 22, Delft
015-2141460
www.wijnhaven.nl
בקיצור, עיר יפה עם אווירה יבשושית להפליא. מן הסתם את הפוטנציאל מממשים בקיץ.


חזרנו לאמסטרדם בערב היישר לדירתם של ניקוס ובתזוגו האנה, שהפלא ופלא- חגגה יומולדת בדיוק ביום שלי! ערב רב של סטודנטים ארטיסטים מכל הלאומים (החברים של האנה ללימודי האמנות) התאסף בדירה הקטנה, מה שהפך את המפגש לעולץ במיוחד. בין העולצים היה גם ארטיסט ישראלי חביב שמיד שקע אתי בשיחה כי הרי כל ישראל חברים ואם נתקלת באחד זו מצווה לקיים אתו שיחת נפש מיידית. הנה לכם תכונה ישראלית שאני דווקא מאוד מחבבת J. עוד אני משתפכת בפניו על הרצון שלי לערוך ספרים כשאני אהיה גדולה והופה- הבחורצ'יק מתגלה כבן של סופרת ישראלית ידועה ועורכת בכירה ומשתף אותי בכל פסיק, עיצור והברה בחייה מאז כתיבת הרב מכר הראשון ועד הלום. מה חבל שאיזו צנונית מתלהבת חטפה אותו ממני לפני שהספקתי לאסוף ממנו את כל דרכי הגישה אל האמ-אמא שלו...
ניחא.
חגיגות ההזדקנות שלי נחתמו רשמית בסופשבוע האחרון בבראנץ'-יומולדת. הפרעסר עמל והכין בופה ישראלי לאורחינו הגויים: חומוס, קבב עם טחינה, קרפצ'יו טלה וסביצ'ה מדג בוניטו- הבן דוד של הטונה (אל תתווכחו אתי, מעדן צברי ידוע), פלאפל, סלט ערבי קצוץ דק דק ועוגת שמרים שאפה העורך לקינוח. לקררר. הסתכלתי סביב ופתאום שמתי לב שהפרעסר רכש פה בגולה הרבה יותר חברים ממני. איי איי איי, לחשוב שהיו ימים שנחשבתי לחברותית. אשכרה איבדתי עניין ביצירת קשרים חדשים וחזרתי ללטף את הצד המתבודד שלי. לא יודעת מה אתכם, אבל אני התגעגעתי. מרגישה שמאז שנהייתי בזוגיות הפכתי לנוחה לבריות שבא לי למות .
התיקולים שוב עושים מצווה ומעבירים לנו כל שבוע את 'ארץ נהדרת' וגם את 'נולד לרקוד', התוכנית שהצליחה למכר אותי בביקור מולדת האחרון. עכשיו בחיאת דינק, דווקא את רונה-לי הממגנטת העיפו? חי אלוהים שאין לי מילה רעה לומר על הכישרון של שני הפייבוריטים, אבל ת'אמת: רוני בי לא מזכירה לכם בעיקר מדריכת צופים תוססת? ואיך זה שכל הזמן טוחנים את זה שהמנצח צריך לרקוד כל ז'אנר כאילו היה הז'אנר שלו, ובכל זאת ברור שמי שיזכה הוא אור הברבורון שרוקד אפילו הורה בתנועות קלאסיות, קסומות ככל שיהיו???
בכלל, עכשיו שיש לי ים של זמן פנוי (עדיין מתענגת עליו, תודה שהתעניינתם), אפשר סופסוף להתרווח על הספה שמעל התעלה ולבהות בטלוויזיה: 'אבודים', 'רומא', CSI, 'חוק וסדר', מגוון מובחר של סדרות זבל וכמובן התוכנית המופתית של ה-BBC: "מותק, אנחנו הורגים את הילדים שלנו!". זאת תכנית ששולפת הורים בריטים ממוצעים מרבצם ומראה להם באמצעות תוכנת מחשב סופר משוכללת איך ייראו הילדים שלהם בגיל ארבעים אם הם ימשיכו לאכול ג'אנק ולבלות כל היום מול הטלוויזיה והמחשב. הו האימה! ואז מתחילים לגמול את הילדודס הצווחניים מכל התחביבים הקלוקלים האלה. הו, האימה! ומתכנתים אותם מחדש עם כל מיני פעילויות בריאות כמו ספורט, גננות ואכילת קמח מלא. הו, הו, הו... תענוג שזה לא לתאר.
יאללה, שיהיה לכם הפי-ולנטייס ולא לשכוח להוציא טונה כסף על מתנות מחרידות כמו תחתונים אכילים או כרית לב אדומה עם נצנצים.
אול יו ניד איז לאב, אמן 
שמחה וצהלה מעל התעלה
| |
|